כבר הספקנו להבין

כבר הספקנו להבין השבוע ששנות ה-90 באמריקה זה לא רק חולצות פלנל, סקייטבורד וגראנג׳. הנה ערן ו״שישי ובלוז״ שלו עם הוכחה נוספת…

ערן: כשחושבים על הלהקות הגדולות של שנות ה-70 עולים מיד לראש שמות כמו דיפ פרפל, לד זפלין, פינק פלויד, המי ואחרות, שהמשותף לכולן הוא מוצאן הבריטי עד מאוד. אבל מה קרה בינתיים בצד השני של האוקיינוס? מי היו הלהקות האמריקאיות הגדולות של העשור?

למרות שבארץ הם פחות מוכרים למי שאינו חובב מושבע של רוק, וששמם אינו שגור בפי כל כמו אלה של הלהקות האחרות שהוזכרו, להקת האחים אולמן הייתה ה-להקה האמריקאית של הסבנטיז. היא גם הייתה, ככל הנראה, המצליחה והמשפיעה מכולן. התרגום הפלאי של הבלוז השחור למוצר קל יחסית לעיכול, של רוק מורכב (אך עדיין קליט) בניחוח בלוז וקאנטרי, כמו גם הווירטואוזיות והאנרגיה הגבוהה בהופעות החיות, כולם סייעו לאולמנים – חבורת נערים בהירי שיער ממייקון, ג'ורג'יה (ומתופף אחד שחור) – להפוך למפלצת אצטדיונים שחרשה את אמריקה לאורך ולרוחב בשנות ה-70.

אלא שכמו בכל חבורת רוקרים, גם אצל האולמנים התחילו עם הזמן להתגלות המתחים שמתחת לפני השטח. חוץ ממזל רע בסיטונות – האח הבכור וגיטריסט-העל דווין אולמן שנהרג בתאונת אופנוע, הבסיסט ברי אוקלי שנהרג גם הוא בתאונה דומה בהפרש של שנה ושל כמה רחובות בלבד – נתקלה הלהקה גם בבעיות סמים של הסולן גרג אולמן, הסתבכויות עם החוק, וניתן לשער שגם השחיקה והזמן הארוך בצמרת עשו את שלהם. כל אלה הביאו את האולמנים להתפרק לכמה שנים ואז להתאחד, לשחרר שורה של אלבומים כושלים, ובאופן כללי להיות מתויגים כלהקת "לשעברים" באופן שנראה די סופי.

אלא שאז היא הגיעה – שנת 1990. זו שגאלה את עולם המוזיקה מאפלת האייטיז, ואיתה גם את האולמנים. הגיטריסט וורן היינס הצטרף ללהקה, ובהרכב החדש שלה היא שחררה את Seven Turns, מה שנחשב עד היום לאלבום הקאמבק שלה – קאמבק פלאי שנמשך עד ימינו ושהחזיר את האולמנים למיטבם, עד כדי כך שרבים היום טוענים שהם לא פחות טובים משהיו בתקופת השיא שלהם. את רוב השירים באלבום כתב דיקי בטס באחד מאלבומיו האחרונים בלהקה, גרג אולמן חוזר לכושר שיא בקלידים ובעיקר בשירת הנשמה השחורה משחור שלו (למרות הבלונד הבוהק) ו-וורן היינס ממלא לא רע את מקומו של אולמן זצ"ל. התוצר הסופי הוא אלבום שהחזיר לאולמנים הרבה מכבודם האבוד, ועומד עד היום כאחד מהישגיה הגדולים – והפחות מוכרים – של הלהקה.

שבת שלום מקולומבוס…