Homeאורחים כותביםשבוע פסיכדלי בקולומבוס

יום חמישי הוא בדרך כלל יום של אורחים, שיתופי פעולה והפתעות פה על הספינה. השבוע אורי מהבלוג Ten To Butter Blood Voodoo איתנו, עם פוסט ארוך ומלא באהבה אמיתית לבייבי שלו, עולם הפסיכדליה…

אורי: כשמדברים על פסיכדליה ועל תרבות פסיכדלית אנחנובד"כ גולשים בראש לתקופה של 1966 עד תחילת שנות ה-70, תור הזהב של הפסיכדליה. אבל בעצם העיסוק במוזיקה תודעתית/פסיכדלית השתמר והתפתח לאורך השנים, מהסיקסטיז ועד היום, גם אם עבר מטמורפוזה קלה.
בפוסט הזה החלטתי להביא 2 דוגמאות (משנות ה-60, כן?) לפסיכדליה של אותן שנים, אחת מארץ ההמבורגרים והאפשרויות והשנייה מהאי הבריטי. הנה לכם פסיכדליה אמריקאית ופסיכדליה בריטית:

Fifty Foot Hose – Cauldron (1968)
החבר'ה האמריקאים האלה מקליפורניה הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-68'. האלבום המיוחד הזה מביא גישה אחרת למוזיקה פסיכדלית, שונה מאוד מלהקות האסיד רוק/ג'אמים של אותה תקופה דוגמת Country Joe and the Fish , Quicksilver Messenger Service ואחרות. אם תרצו להתחכם, הוא שונה גם מלהקות יותר נידחות כמו Morgen, Wizards Of Kansas וכו'.

אפשר לשמוע פה את הצד היותר ניסיוני של הפסיכדליה: שילוב בין מוזיקה אלקטרונית מוקדמת, נויז, מבנים לא קונבנציונליים לשירים עם נגיעות ג'אזיות, גיטרות פאזז ואווירה טריפית. שילוב בין קטעים אינסטרומנטליים לשירים. שימו לב לרצועה הראשונה הפותחת את האלבום, 2 דקות של רעש מתגבר… נפלא.
לאורך רוב האלבום שרה אשתו של גיטריסט הלהקה, Nancy שמה, ולאלה מכם שלא יכולים בלי איזה סולו גיטרה פאזזי לנשמה, לא תצאו בידיים ריקות, יש גם לא מעט הברקות מהצד הזה. האלבום הזה הוא חובה בכל אוסף של חובב פסיכדליה.

Blossom Toes – We Are Ever So Clean (1967)
הסאונד הפסיכדלי שיצא מהאי הבריטי היה שונה בתכלית מהסאונד והגישה האמריקאית. יהיה לי קצת קשה להדגים עם האלבום של Fifty Foot Hose משום שגם הוא לא ממש נבלע עם הגישה האמריקאית הרווחת של אותה התקופה.

מי שמכיר פסיכדליה אמריקאית מקליפורניה (או סן פרנסיסקו בפרט, שהייתה סוג של בירה פסיכדלית אמריקאית באותה תקופה) יכול לשמוע את ההבדלים המהותיים בין 2 היבשות.
כמו לא מעט להקות אחרות שצצו באנגליה של אמצע שנו ה-60', גם ה Blossom Toes הושפעו עמוקות מאלבום הבכורה של פינק פלויד, The Piper At The Gates Of Dawn. שירי הפופ הקצרים שמסתתרים תחת הגיטרות והאפקטים על השירה, ההומור הבריטי עם תיבול של דמיון סוריאליסטי, הגיטרות ב-reverse ושאר מוטיבים שמגדרים את הפסיכדליה מהאי הבריטי.

אלבום הבכורה של אותה חבורת אנגלים הביא להם כמה רגעי תהילה בזכות 2 סינגלים שיצאו לרדיו באותו הזמן, אבל הם די מהר נעלמו בערפל האנגלי. היום האלבום הזה נחשב לעוד "פנינה פסיכדלית אבודה", והוא יושב לו בשקט ובכבוד עם שאר אלבומי פסיכדליה בריטית כמו אלבום הבכורה של July, שני האלבומים של Kaleidoscope ואפילו Ogdens' Nut Gone Flake של ה-Small Faces.

ה- Blossom Toes הוציאו רק 2 אלבומי אולפן בשנים 67-68 אבל המשיכו להופיע גם שנה שנתיים לאחר מכן. מה שכן, מי שיקשיב לאלבום השני שלהם ולאלבום ההופעה שלהם Love Bomb שמאגד קטעים מ-67 עד 69 (יצא רשמית רק ב-2009) יגלה שם צד אחר שלהם או להקה אחרת לגמרי שמנגנת קטעים ארוכים מבוססי גיטרות-באס-תופים על טהרת הג'אמים, באופן שיותר מזכיר את הווייב האמריקאי.

 

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0