רגע אחד לפני יום

רגע אחד לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבהחלט נתייחס אליו בהמשך, אנחנו פותחים את שבוע יהודים במוזיקה עם פוסט מעולה של איתן, על חבורת יהודים יוצאי דופן מניו ג'רזי…

איתן: יו לה טנגו נחשבים בעיני רבים כלהקה של המבקרים, כלומר כזאת שידועה ואהובה במיוחד בקרב עיתונאי מוזיקה ומוכרים בחנויות תקליטים. אולי היעדר כל ניסיון לצאת מגבולות האינדי/האלטרנטיב במשך כל-כך הרבה שנים (30 בקירוב), ביסס את מעמדם ככאלה. תוסיפו לזה עוד פרט טריוויה קטן שעזר להם להתחבב על הברנז'ה – הלהקה גילמה את הוולווט אנדרגראונד בסרט שנעשה על אנדי וורהול.

תחילת הדרך אירעה כשהגיטריסט איירה קפלן, שהיה אז גם מבקר מוזיקה ב'ניו-יורקר' פגש את המתופפת ג'ורג'יה האבלי. ככל שהתפתח הקשר הרומנטי בין השניים, כך פרח גם החיבור המוזיקלי. ב-1984 הקימו תחילה להקה שכללה רק את שניהם, כאשר את עמדת הבס תפסו חברים נוספים שהתחלפו כל שנה-שנתיים. נקודת המפנה קרתה ב-1993. באותה שנה יו לה טנגו, ששמה לא הרחיק מעבר לקהילת האנדרגראונד הניו-יורקית, הוחתמה בלייבל האינדי המעולה "Matador" והקליטה את האלבום "Painfull", שנחשב לפריצת הדרך שלה לקהל רחב יותר. אז למעשה גובש ההרכב שפועל עד היום כטריו – עם קפלן, אשתו ג'ורג'יה והבסיסט ג'יימס מקניו. כולם יהודים-טובים-ניו-ג'רזי.

איירה קפלן אמר פעם שרק עם יציאת פיינפול, הלהקה באמת התחילה את דרכה ושם נוצר סאונד שונה מאוד מהאלבומים הראשונים. זה צליל שמורכב, אפשר לומר, מכמה סגנונות שלכאורה שונים מהותית זה מזה, אך איכשהו הם מצליחים לגרום לזה להישמע מהודק להפליא. יכולנו להבחין בכך בבירור בהופעה הסוחפת שהם העניקו לקהל הישראלי בבארבי לפני שלוש שנים. מצד אחד ישנן מלודיות פופ ופולק מתוקות-מרירות סטייל לאמבצ'ופ נניח, ומצד שני גם לא מעט דיסטורשן ונויז ניו-יורקי מבית מדרשם של סוניק יות', שלפעמים גולש לאנדרלמוסיה מבורכת הכוללת רעשי פידבק צורמים ושלל הנאות אחרות.

בשנת 2000 יצא האלבום שבעיניי הוא היפה ביותר שלהם "And Then Nothing Turned Itself Inside-Out", שמורכב בעיקר משירים מהסוג השקט. אלבום שנתן גם דגש רב יותר על הרמוניה קולית בין השלושה (כולם שרים דרך אגב, כשהסולן העיקרי הוא איירה). באותה תקופה בערך יו לה טנגו התחילו מסורת חדשה – פסטיבל מקומי קטן בשם "חנוכה פלוזה" (סיפרנו עליו כאן בשבוע פסטיבלים). מדובר באירוע שאמור לקרות כל שנה (אם כי לא תמיד זה יוצא), בדיוק באותו מקום – "המועדון של מקסוול" בעיר הולדתם הקטנה הובוקן שבניו ג'רזי, ובו יו לה טנגו מופיעים יום אחרי יום בכל שמונת ימי החנוכה ומארחים מוזיקאים מוכרים יותר או פחות על הבמה, כאשר זהות האורחים נשמרת בסוד כדי להפתיע את הקהל.

אף פעם לא מאוחר ליפול בקסמה של הלהקה הנהדרת הזו, ומי שלא עשה זאת עד עכשיו, יכול בהחלט להתחיל מהאלבום הזה. אלבום שמחזיק גם יצירה שלמה והומוגנית וכשמפרקים אותו לגורמים מקבלים 13 שירים מצויינים כל אחד בנפרד. לא פשוט לבחור מתוכו שיר אחד או שניים, לכן נלך ברשותכם על שלושה. לחיצה קטנה על פליי תעשה רק טוב. ושיהיה ערב נעים לכולם…

http://www.youtube.com/watch?v=gAVqDFFA4oE