בשביל ערן, איש הב

בשביל ערן, איש הבלוז של הספינה, השבוע הזה היה כמו חנות ממתקים לילד. הוא כבר הביא לנו השבוע שני סיפורים על בלוזיסטים שהסתבכו עם החוק, אבל את הדובדבן הוא שמר ל"שישי ובלוז"…
ערן:
איזה שם מוזר זה לאמן, "בטן מעופרת", אה?
אלא שאחרי ששומעים על הדרך בה קיבל את הכינוי ועל עברו הפלילי ה"מפואר" של האדי לדבטר, שמוכר הרבה יותר כ-Leadbelly, הדברים מתחילים להסתדר באיזושהי תבנית הגיונית.

האדי וויליאם לדבטר נולד בלואיזיאנה ב-1888. מגיל צעיר גילה כישרון במגוון כלי נגינה ועם הזמן התמקצע על פסנתר, אקורדיון, מפוחית, מנדולינה, כינור, ומעל הכל – גיטרת 12 המיתרים בעלת הצליל העשיר, עליה ניגן את רוב שיריו. לפעמים אף זנח את כל אלה והיה מסתפק במחיאות כפיים בלבד כליווי לשירי הגוספל שלו.
על אף שהיה איש בלוז – מוזיקת שעשוע וריקוד על פי רוב – השירים של לדבלי עסקו בפוליטיקה, בגזענות, באפליה, בעבדות, ולא פחות מכל אלה – בחיי הכלא (prison life).

את שירי הכלא שלו כתב לדבלי מתוך ניסיון אישי מר. כאדם חם מזג וקצר רוח הייתה לו מגיל צעיר נטייה להסתבך, וכבר ב-1915 מצא את עצמו לראשונה בכלא באשמת אחזקת נשק. די מהר הוא הצליח לברוח מהכלא ומצא לו עבודה בטקסס, עד שזמן קצר לאחר מכן, ב-1918, נכלא שוב, הפעם באשמת רצח של קרוב משפחתו אחרי ריב על בחורה. למרות שנשפט ל-35 שנים, השתחרר לדבלי מהכלא כעבור 7 בלבד, אחרי ששיר שכתב במיוחד למושל טקסס ובו בקשה לחנינה הרשים את האחרון. השיר, בתוספת למעמד המיוחד שרכש בכלא אחרי שניגן ללא הרף לסוהרים ולאסירים ממאות השירים שהיו ברפרטואר המשוכלל שלו, הצליח להשיג לו כרטיס יציאה מהקלבוש.

נגמר הסיפור? חזר למוטב? חי באושר ועושר עד עצם היום הזה? לא ממש. ב-1930, אחרי 5 שנים של חופש בלבד, נכנס לדבלי שוב לכלא, הפעם באשמת ניסיון רצח, אחרי שדקר בחור לבן בעיצומו של ויכוח סוער.
ה'קדנציה' הזאת בכלא הייתה האחרונה של לדבלי, אך המשמעותית מכולן: ב-1933, במהלך סיוריהם בדרום בחיפושם אחר מוזיקאים שיעזרו להם "לתעד את אמריקה", הגיעו הפולקלוריסטים הנודעים ג'ון לומקס ובנו אלן ל"אלקטרז של הדרום", הכלא הידוע לשמצה של מדינת לואיזיאנה בו היה כלוא לדבלי. רפרטואר השירים העצום (האיש היה ממש אנציקלופדיה מהלכת של פולק אמריקאי), הנגינה המיומנת על כמה כלים וקול הטנור המהפנט הרשימו כל כך את הלומקסים עד שהם הקליטו אותו בו במקום, ובמקביל החלו להפעיל מאמצי שתדלנות אדירים אצל מושל לואיזיאנה על מנת שישחרר את הפלא שמצאו, ויתן להם לגלות אותו לעולם.

כך אכן קרה. לדבלי השתחרר, הופיע מאותו רגע ועד סוף שנות ה-40 בארצות הברית כולה, הקליט מאות רבות של שירים ושינה את עולם הפולק האמריקאי ללא היכר.

את הכינוי, אגב, קיבל בכלא. חלק אומרים שזה בגלל שהוא נורה בבטן בשאטגן ושרד כדי לספר על זה; יש כאלה שאומרים שזה קרה אחרי שנדקר בצוואר ובתגובה כמעט הרג את התוקף שלו; ואחרים טוענים שזו 'סתם' הגייה של שם המשפחה המקורי שלו במבטא דרומי כבד.
כמו תמיד בדרום, וכמו תמיד בבלוז, אי אפשר לדעת מה האמת. את האמת? זה לא כל כך משנה.

שבת שלום מקולומבוס…

http://www.youtube.com/watch?v=QsgGNWlNAfA