הנה מוזיקאי נפלא שאני עוקב אחריו באדיקות בשנים האחרונות בשם Michael J. Sheehy.
אוותר הפעם על כל החלק שבו אני מתמרמר ולא מבין למה היוצר הזה כל כך התפספס, לא מוערך מספיק, ואיך העשור הקודם (מבחינתי) לא יכל להיות מושלם בלעדיו.

שיהי התחיל את דרכו כסולן וגיטריסט בלהקת הרוק אלטרנטיבית Dream City Film Club בתחילת שנות ה90', כשמאחוריהם 2 אלבומי אולפן מעולים וכמה אי.פי. (שווה לבדוק)
לקראת סוף שנות ה-90' מתפרקת הלהקה ושיהי מתחיל לעבוד על חומרים שלו שתופסים כיוון יותר אישי ומלנכולי.
וכך, אלבום אחרי אלבום, עד לאחרון שיצא לפני שנים אחדות, הוא מצליח להתפתח לכיוונים שונים ולהמציא את עצמו מחדש. מאלבום הלאו-פיי הראשון שלו, המדכא ביותר, לאלבומים שנגועים במבנה בלוזי במעטפת נויז מלוטש, זמרות גוספל ועד (עם כל זה לא מספיק( לשילוב של קאנטרי אפל שמזכיר לעיתים את ניק קייב בכתיבה ואת טום ווייטס בהגשה.

אבל שיהי הוא לפני הכל מספר סיפורים מהזן האפל והטוב. מין, סמטאות אפלות, סמים, התמוטטויות נפשיות, אשמה וגאולה, אלה רק חלק מהנושאים שממלאים את עולמו.

"האגדה" מספרת שבחייו הקודמים, הוא בכלל חיי את הזירה ואת עולם האיגרוף המנוכר של אנגליה. נושא שחוזר לאורך אלבומיו, מהשיר No One Recognised Him מתוך אלבומו השני (והאדיר) ill Gotten Gains, עד לאלבום הקונספט With These Hand –The Rise and Fall of Francis Delaney שמגולל את סיפור חייו של מתאגרף בשם פרנסיס.

אתמקד דווקא בשיר No One Recognised Him בו מתאר שיהי את עולם האגרוף הזוהר כמקום מושחת ורקוב. דמותו של מתאגרף ש"מוצעת" לו עסקה שלא יוכל לסרב לה, ליפול בזירה. הדבר היחיד שנותר לו היא הגאווה, ולכן הוא לא יפול, רק יעמוד ויחטוף את האגרופים לפניו. אחרי אותו ערב בזירה אף אחד כבר לא יזהה אותו ואת פניו המעוותות.

דבר נוסף שאני מאוד אוהב בשיהי ובשיר הזה ספציפית, הוא הדרך שבה הסיפור מוגש. צורת השירה מלודית גורמת לי להישאב מיד לעולם שלו. בניגוד ל-2 מגיבוריו (מספרי סיפורים בחסד) טום ווייטס וניק קייב, שנוטים לרוב להגיש את הסיפור בצורת דיבור , לעיתים מונוטוני.

אמצו לחיקכם את אותו מוזיקאי ומספר סיפורים נפלא ושמו שיהי…

No one recodnised him,
cause he looked just like a tramp
they say he once was a fighter
and he could have been the champ
but he fell in with the bookie
made him an offer he couldn't refuse
double the prize to take the dive
either way he couldn't lose
and he screamed and he staggered
but no one seemed to care
he was swinging at the ghosts
he could see everywhere
he cried "I know I could have beat him,
for I beat better men,
I've brought shame upon my family
and I'll never fight again"
Well it's true he threw the fight
but he was to proud to take the dive
he just leaned against to ropes
and took the punches
’til the blood ran into his eyes
His corner they were screaming
but he couldn't hear a thing
bottles and chains went flying through the air
as they pulled him from the ring
he cried "I know I could have beat him,
for I beat better men,
I've brought shame upon my family
and I'll never fight again"