מזה זמן רב שאני מ

מזה זמן רב שאני מתכנן לדבר קצת על השתלשלות חייו המוקדמים של שמוליק קראוס. מי שהיה, לפחות כפי שאני רואה את זה, אחד ממעטי היוצרים, שאפשר למנות אותם אפילו על יד אחת, שהשפיעו ועיצבו את הפופ והרוק העברי כפי שאנו מכירים אותו. וכמו שתגלו בהמשך, הוא גם חלק בדיוק כמונו, קשר מיוחד לימאות.

שמוליק קראוס נולד ב-1935 בירושלים כשמואל קראוז. אביו, שהיה ממוצא צ'כי ניגן באקורדיון ודרכו נחשף שמואל בעיקר למוסיקה קלאסית. כשהיה בן 12 עברה משפחתו לבת-ים והקשר שלו למוסיקה התרופף. אחר-כך למד כשנתיים כנער חוץ בקיבוץ שער הגולן. אביו רצה לקנות לו אז פסנתר, אך כשהבין שמוליק הילד שהפסנתר ישמש את כל ילדי הקיבוץ, הוא ויתר על הרעיון. בגיל 16 התקבל לגדנ"ע ים אחרי שזייף את גילו. אולם המשיכה הגדולה שלו באותה תקופה הייתה למחזות זמר ובמיוחד ל'שיר אשיר בגשם'. הוא החל ללמוד לרקוד סטפס, הקים צמד ריקוד עם חבר מהגדנ"ע והתפרנס מהופעות כרקדן וגם כמורה לריקוד בבית-ספר לסטפס בחיפה.

את שירותו הצבאי עשה בחיל הים, ותוך כדי המשיך לטפח את הקריירה בריקוד. את ההפלגות באניות חיל הים ניצל שמוליק כדי להכיר טוב יותר את העולם המוזיקלי בביקוריו בחו"'ל, גם במסגרת הצבא וגם לאחר השחרור. שמוליק שמע כי טוב והביא עימו בין השאר תקליטים של פול אנקה, ניל סדקה וסם קוק. הוא סיפר שאחד מרגעי השיא במסעותיו, היה כשהגיע לקובה וזכה לראות שם הופעות של אליליו נאט קינג קול ופרנק סינטרה.
בהפלגות הארוכות האלה, החל שמוליק להלחין את מנגינותיו הראשונות. הרומן עם הגיטרה אגב, הגיע לגמרי במקרה בגיל מאוחר יחסית (כמעט 23). זה קרה בפאב ימאים בחיפה, כשצעיר בשם עדי סמל, לימים מנכ"ל מוזיאון תל-אביב, ביקש ממנו להחזיק לרגע את הגיטרה שלו. הרגע הזה נמשך והגיטרה של סמל נשארה אצלו ושמוליק התחיל לנסות לנגן בה. הוא למד כמה אקורדים, התאהב בכלי וקנה לעצמו גיטרה ב-40 לירות. את ההפלגה הבאה בים, הקדיש ללימוד גיטרה, וכשחזר כבר ידע לנגן לא רע.

התחלת הקריירה המקצועית של קראוז הייתה כשזמר חיפאי צעיר בשם אבי רייכשטט, חיפש גיטריסט מלווה. קראוז הגיע לאודישן והתקבל מיד לעבודה. השניים הקימו צמד שבו קראוז ניגן ועשה קולות רקע, ורייכשטט היה הסולן העיקרי וניגן בתוף מרים. הם קראו לעצמם העופרים (כתבתי על זה כאן פעם) על שם צבי, אביו של רייכשטט.
העופרים הופיעו בכל רחבי הצפון, כשהם מבצעים מלהיטי התקופה, ובעיקר שירים אמריקאים פופולריים. אחרי כמעט שנה של פעילות מוצלחת, פגש שמוליק זמרת צעירה בשם אסתר זייד. הוא שמע אותה שרה, הוקסם ממנה והציג אותה בפני אבי עופרים, והציע לו לצרף אותה לצמד כקול נוסף. אבי התאהב באסתר, התחתן איתה ואף צרף אותה לצמד, אך במקום קראוס. בין שיריהם הראשונים של צמד העופרים החדש, היו גם לחנים של קראוס.

ההמשך, כמו שאומרים – היסטוריה. שמוליק פגש את ג'וזי, השניים פגשו בבית הקפה התל-אביבי המיתולוגי "כסית" את אריק איינשטיין, שכבר אז היה כוכב ענק בארץ, וכמה פגישות נוספות בביתו של קראוס יצרו את החלונות הגבוהים, שם היה הכוח המניע העיקרי בלהקה ואף כתב את כל לחני האלבום היחידי שלה.

אם כבר מדברים על אמנים שהקדימו את זמנם, אז כדאי לציין ששמוליק קראוס לא רק שהיה שותף בכיר לאלבום הפופ המלא העברי הראשון (החלונות הגבוהים – 1967) ובהלחנת כמה שירים לאלבום הרוק העברי הראשון (פוזי של אריק איינשטיין – 1969), אלא דאג לכך שיתחילו לעבוד פה קצת יותר על מוזיקה כמו שעושים בגולה. במהלך שנות השישים, כשארה"ב חוותה מהפכת רוקנרול, כאן בישראל הצעירה התעסקו בעיקר בקידוש האתוס הצבאי/ארץ ישראלי ובגיור מנגינות רוסיות. ההשפעות שהגיעו מעבר לים, שטו כנראה בסירת פדאלים ולקח להם כמה שנים טובות להגיע ארצה. ושמוליק, כמוזיקאי שהזדמן לו לבקר בחו"ל לעיתים תכופות בצבא וגם לאחריו, תרם לא מעט להתחדשות המוזיקלית כאן. לדוגמא – להקלטת אלבום בזמנו, נדרשו כמה ימים ספורים באולפן. בעבודה על 'החלונות', קראוס דרש הרבה יותר מזה, כי רצה להגיע לצליל יותר דומה לתקליטים שאהב כמו של "האמהות והאבות" ו"Revolver" של החיפושיות.

יש לי עוד הרבה לכתוב כאן על האיש רב-הפעלים הזה, אבל נשמור גם לפעמים הבאות. בינתיים ניפרד עם הלחן הראשון של קראוס שהוקלט – שיר הדייג בביצוע העופרים…

http://www.youtube.com/watch?v=RXIxXwpREyk