נעמה:
שמעתי על אלברט קולינס בפעם הראשונה אי שם בתקופת התיכון, כשהחברים המוזיקאים התחילו לקשקש על גיטרות, בלוז ומה שביניהם, מה שבהחלט הגיוני בהתחשב בכך שהוא נחשב לבלוזיסט חדשני ולמלך הפנדר-טלקאסטר הבלתי מעורער. ב1968, אפילו ג'ימי הנדריקס סיפר על הגיטריסט המדהים, עם הסגנון הייחודי שהיווה השראה מרכזית עבורו ואת הרעיון לסוסטיין הבלתי נשכח ב-"Voodoo Child" הוא לקח ישירות מהשיר "Collins Shuffle" (ואתם חשבתם שג'ימי היה משהו מיוחד…).
אלברט התחיל את דרכו בשנות החמישים, דרך הופעות קטנות במועדונים באוסטין, והיה ידוע בכך שהיה ממשיך לנגן על המדרכה מחוץ למועדון הרבה אחרי שההופעה הסתיימה. הוא הוציא שלושה אלבומים החל משנות ה-60', אך לא הצליח לפרוץ לתודעה הרחבה.
ב-1978 קולינס הוציא את האלבום "ice picking", שהיווה את שיא הצלחתו, שם הוא הראה לעולם שיש עוד הרבה לאן ללכת מבחינת העוצמות של הגיטרה החשמלית. באלבום הוא מבצע את השיר "When the Welfare Turns Its Back on You", שמדבר על המחסור מזווית קצת אחרת, ומנסה לתת קצת טיפים איך לדחות את הקץ… נו, אז עו"סית נשארת עו"סית והשיר הזה הורג אותי מצחוק כל פעם שאני שומעת אותו, בעיקר כי קולינס מציע שאם אתה אומר שאתה חולה, כדאי שתשתעל חזק מאוד אחרת יזרקו אותך החוצה על התחת…
הנגינה הבלתי מתפשרת, הקול המלוכלך והמבט הייחודי, ההומוריסטי, גורמים לי להרגיש שאני ממש שם, רואה את החיוכים שהוא מגניב לקהל…
קולינס, שהיה מוכר בכינויים כמו The Master of the Telecaster, the iceman וthe razorblade- היה ידוע כאמן של הופעות, עם מעט הקלטות ואלבומים, למרות הפרסים והשבחים הרבים בהם זכו האלבומים שלו. ההופעות שלו היו מתובלות בהומור ומגע בלתי אמצעי עם הקהל, והוא הופיע במהלך השנים בארה"ב, נוסע לאורך ולרוחב הארץ באותו אוטובוס חבוט שאיתו התחיל להסתובב עוד בשנות ה-60', ובבמות בכל העולם, בעיקר ביפן ואירופה, עד שבשנת 1993 התגלה אצלו סרטן ריאות שגרם לבסוף למותו המוקדם…
If you tell ’em you sick
You better have a bad cough
'Cause if you don't
They be ready to throw you off
What you gonna do, when the welfare turns it's back on you?
You be standin' there stranded,
There ain't a thing, there ain't a thing you
There ain't a thing-hing-hing-hing-hing,
that you can do
COMMENTS