תומר: יש איזושהי אמונה שאם תשקיע המון זמן באולפן ותעשה שוב ושוב את מה שכבר מוכן, המוזיקה תשמע יותר טוב. ובכן, זה לא תמיד נכון. תמיד האמנתי ששנות השישים היו הכי פוריות וכן גם הכי טובות שעולם המוזיקה ראה עד היום והתואר הזה כנראה יחזיק עוד כמה עשורים טובים. המון אלבומים גדולים הוקלטו תוך ימים ספורים ולפעמים אפילו תוך מספר שעות (הראשון של הביטלס לדוגמה) והפכו לאבן דרך מרכזית במוזיקה כפי שאנו מכירים אותה.
אלבום הבכורה של האבנים שנקרא בפשטות "The Rolling Stones" (לגרסה האמריקאית לאלבום צורפה ההקדמה: "England's Newest Hit Makers") הוא עוד דוגמה מובהקת למקסימום מוזיקה טובה וכישרון מפוצץ במינימום זמן.
האבנים התחילו את דרכם ב-1962 כאשר מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס נפגשו באופן מקרי בתחנת רכבת בלונדון. שני החברים אשר למדו יחד בצעירותם התקרבו אף יותר כאשר ג'אגר ראה את קית' מחזיק תקליטים שביניהם גדולי הבלוז כמו צ'אק ברי ומאדי ווטרס. והמשפט שאמר לו אז: "רוצה לבוא אליי לשמוע תקליטים?" הפך לימים להיות אגדה שקרתה באמת. הסטונס, כמו רוב הלהקות בזמנו הופיעו בלי סוף ובעיקר עשו קאברים לשירי בלוז. לאחר שנתיים של הופעות בהן התגבשה הלהקה הגיע הטלפון המיוחל של "בואו תקליטו אצלנו אלבום". בהמלצת חברי להקת החיפושיות והמון אמונה מצד חברת התקליטים Decca (שהיו טיפה פחות חארות מהיום) יצא אלבומם הראשון של הסטונס. אלבום, שכמו הרבה מהאלבומים שיצאו באותם שנים היה מורכב כמעט רובו מקאברים, אבל הפרשנות של הסטונס לשירים ביחד עם הכריזמה והכישרון הנדיר שהיה שם הפכו את האלבום ליותר מעוד אלבום קאברים שיוצא כל רבע שעה. זה אלבום שסימן את תחילתה של תקופה.
האלבום מורכב מקאברים לגיבורי הילדות של הסטונס ובין היתר ניתן למצוא פה ענקים כמו ווילי דיקסון, ג'ימי ריד, פיל ספקטור הפושע הגאון, צ'אק ברי שבלעדיו המוזיקה לא הייתה נשמעת כל כך טוב ועוד רבים וטובים.
הסטונס היו ועדיין הרבה יותר מחבורה של אנשים שעושים מוזיקה, הם היו "המשיח" של דור שלם, חלוצי הדור עם שיער ארוך שנתנו ועוד יתנו השראה לאין ספור הרכבים וסגנונות מוזיקליים. עם אלבום כזה ועוד רבים וטובים בארסנל של 1964, משהו מרגיש לי שהשבוע הזה הולך להיות מצוין. תבלו…
COMMENTS