יום רביעי כבר פה, וכמו כל יום רביעי שמכבד את עצמו, הוא מביא עימו את מורדי, ואת פינתו "בא ברע"…
מורדי: בשביל רוב הסטודנטים, צ'ימאקום היה מקום בו הכל התנהל על מי מנוחות, ללא הפתעות מיוחדות, ודי בטוח שאם רק יכלו, היו שמחים לגוון את שגרת הלימודים בבילויים שלא היו בנמצא, כיאה לפרבר של וושינגטון בשנות ה-70.
אולם בשביל סטודנטית אחת, השקט, היער הבלתי-נגמר שמקיף את המכללה ורחשי העלים על העצים היו גן-עדן עלי אדמות.
בגלל שכשלינדה פרהקס היפה שרה "I'm spacing out, I seeing silences between leaves" היא מתכוונת לזה. מילולית.
היא באמת ראתה דממה בין עלים, אבל לא נקדים את המאוחר.
לינדה היתה סיפור הצלחה: יפה, חכמה ומוכשרת, שזכתה למלגה מלאה ללימודי רפואת שיניים והיתה ממוקדת מאוד במטרה שלשמה הגיע למכללה, ולא השקיעה במוזיקה מעבר לנגינה חובבנית בשעות הפנאי שנותרו לה.
בתקופת הלימודים הכירה גם את בעלה לעתיד, לס, שהשמיע לה תקליטים מלוס אנג'לס ופתח לה צוהר למוזיקה של טים באקלי, ג'וני מיטשל, הדורס וקרוסבי סטילש ונאש.
עד ש…
יום אחד היא טיפלה באדם שהתעניין איך היא מעבירה את הזמן החופשי שלה, ומה בעצם היא אוהבת חוץ מלדאוג לשיניים בריאות ומבהיקות. בתגובה, לינדה הציעה להשמיע לו הקלטות ביתיות שלה ושל הגיטרה.
אותו אדם, לאונרד רוזמן שמו, היה מעורב חזק בתעשיית הסרטים והמוזיקה, וכשהוא ישב בבית ושמע את החומרים של לינדה צנחה לו הלסת לרצפה.
מתוך הרמקולים בקע קול של מלאכית ענוגה מלווה בגיטרה אקוסטית.
בלי להתמהמה הוא חייג לעלמה ושאל אם תסכים שיפיק לה אלבום.
התוצאה – "Parallelograms", אלבום קסום עמוס יופי טהור ומלא בשירים קצרים בהם לינדה מבצעת טקסטים שכתבה, מנגנת על האקוסטית החביבה עליה וזוכה לליווי מושלם שמשאיר את קידמת הבמה לקול הזהב ולהגשה השובה שלה.
באחד הערבים, כשנהגה הביתה אחרי עוד סשן הקלטות לאלבום המתהווה, ראתה לפתע לינדה אור מסנוור, וצורות שונות הופיעו לנגד עיניה. ההבזק היה חזק כל-כך עד שנאלצה ממש לעצור בצד הדרך מכיוון שלא יכלה לנהוג. ה"מחלה" תקפה.
שלא כמו הרבה מוזיקאים שהשתמשו בסמי הזיה כדי להגביר את היצירתיות שלהם, פרהקס היתה "היי בנאטורל".
החושים שלה נגעו אחד בשני בדרך קבע, תופעה שנקראת סינסתזיה(עירוב חושים), כך שבשבילה לאקורדים היו צבעים,לנוף היה טעם, וכן הלאה. החוויה שעברה בכביש הותירה בה רושם חזק והיא ביצעה רישום של מה שראתה בעיני רוחה. לאחר מכן, בעידודו של מר רוזמן החליטה לתרגם את הרישום למוזיקה. כך נוצר השיר "Parallelograms".
בסיום הקלטת האלבום הנדיר הזה חזרה לינדה במלוא המרץ לעיסוקה כרופאת שיניים, ובשבילה החוייה היתה לא יותר מזכרון נעים של ימי נעורים.
מה שהיא לא ידעה זה ש-"Parallelograms" הפך לאלבום מדובר מאוד בקרב חובבי הפולק, ולמצרך אספנים נדיר ויקר.
את העובדה הזו היא עתידה היתה לגלות כמה עשורים מאוחר יותר…
COMMENTS