Homeשישי ובלוזשבוע פנינים נשכחות בקולומבוס

שבוע 23- שבוע פנינים נשכחות בקולומבוס

שישי בצהריים, חם בחוץ, ואין זמן יותר מתאים מעכשיו ל"שישי ובלוז" עם ערן…
ערן:הבלוז התקיים כסגנון מוזיקלי הרבה לפני שהאדם הלבן גילה אותו. כבר בשנות העשרים אמנים רבים הסתובבו עם הגיטרה או המפוחית, ניגנו בקרנות רחוב, בברים מזדמנים, מקווים להזדמנות שלהם להתפרנס מהכישרון שבורכו בו ולהתפרסם. חלקם הצליחו בכך – אבל רובם המוחלט לא. למרבה המזל, חוקרי מוזיקה כמו ג'ון ואלן לומקס, ורבים אחרים, חלקם מוזיקאים בעצמם, החליטו שלא יתנו לתרבות המופלאה שהתקיימה בדרום ארה"ב להיעלם. הם חרשו במשך כמה עשורים את הדרום של ארה"ב בחיפוש אחר אמנים שאף אחד לא שמע עליהם: הם ביקשו לתעד אותם, את חייהם, בעיקר את המוזיקה שלהם, ולהביא את קולם לקהל הרחב.
אחד הסיפורים המעניינים ביותר של אמנים שנעלמו והתגלו מחדש הוא של נחמיה קרטיס "סקיפ" ג'יימס. ג'יימס נולד בשנת 1902 בבנטוניה, מיסיסיפי. הוא התעסק במוזיקה מגיל צעיר, ובשנת 1931 הוזמן יחד עם כמה מוזיקאים בולטים אחרים לשני סשנים מרוכזים של הקלטות בצפון ארה"ב. השנים היו שנות השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, וג'יימס כשל מסחרית לחלוטין: ההקלטות שלו נמכרו בפחות מ-1000 עותקים ונגנזו.
מאוכזב מחוסר יכולתו לעורר עניין, נטש את המוזיקה ונעלם. מה בדיוק עשה בשנים האלה לא לגמרי ידוע, אבל קיימות עדויות לכך שמונה לכומר בפטיסטי, ניהל את הכנסייה של אביו המטיף, עסק בחקלאות, ייצר והבריח וויסקי לא חוקי ועוד שלל עיסוקים אופייניים לתקופה.
שלושים שנה עברו להן. בשנת 1964 מספר חוקרי בלוז (ביניהם המוזיקאי ג'ון פאהיי), במהלך מסע חיפושים בדרום, מצאו את סקיפ ג'יימס, אותו הכירו עוד מההקלטות משנת 31', בבית חולים במיסיסיפי. כשהתאושש, שוכנע ג'יימס לאחוז שוב בגיטרה ובפסנתר (בשניהם שלט באופן מוחלט) ולחזור להקליט ולהופיע. הגילוי מחדש של סקיפ ג'יימס היה כל כך מרעיש, עד שהוא נחשב לאחד ממבשריה של "תחיית הבלוז" בארה"ב בשנות השישים (שנמשכת עד היום).
מאז מותו, בשנת 1969, המוזיקה של סקיפ ג'יימס הופכת בהדרגה לנגישה יותר ויותר לקהל הרחב. אבל ללא ספק מדובר בפנינה נשכחת: קודם כל בגלל הסיפור המופלא על עשרות השנים בהן שקע באלמוניות מוחלטת; וחשוב יותר, כי מעטים מדי מכירים את המוזיקה הייחודית של האמן הזה. הרבה מכירים את הבלוז הגס, הבועט, הצועק, מהדלתא של המיסיסיפי. סקיפ ג'יימס היה שונה: עדין, רגיש, שר בקול גבוה ובהגייה ברורה טקסטים על האומללות שלו, שבאורח פלאי מצליחים להישמע שמחים ואופטימיים. טכניקת ה"פינגרפיקינג" שלו בגיטרה גם היא נחשבת לאחת הייחודיות והקשות לשחזור בתולדות הבלוז.
הנה לפניכם שני שירים שלו. האחד משנות השישים, אחרי שהתגלה מחדש, והשני מהסשנים שהוזכרו בשנת 1931. תשפטו אתם אם שלושים השנים שעברו עשו לו טוב או לא – לדעתי, בכל אופן, אמן כזה לא יכול להוציא תו מהגיטרה או הגה מהפה שיהיו פחות ממופלאים…

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ytVww5r4Nk0&w=448&h=252&hd=1]

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=c-Xvs0ctvio&w=448&h=252&hd=1]

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0