לשעה הזאת ביום שישי בצהריים, יש הרבה מעלות. אין ספק ש"שישי ובלוז" עם ערן, היא אחת הטובות ביותר… ערן: פסיכדליה ופופ מהסיקסטיז, ג'אז משנות החמישים, הגראנג' של ימי נעורינו, אולי בכלל רוק אלטרנטיבי משנות האלפיים…. לכל אחד יש את התקופה המוזיקלית החביבה עליו. היום, ברשותכם, נשיט את הספינה של קולומבוס הרבה אחורה בזמן, לגילוי יבשת חדשה ולא מוכרת של מוזיקה: שנות השלושים בארה"ב, התקופה בה פעל אולי הבלוזמן הגדול בהיסטוריה – רוברט ג'ונסון.
לא הרבה ידוע על החיים של ג'ונסון. המעט שידוע, גם הוא מוטל בספק. ג'ונסון מת בשנת 1938, בגיל 27 בלבד. הוא חי חיים של נווד, רץ ממופע רחוב אחד לשני ומאישה לאישה, בלי אף מקום לקרוא לו בית. אורח חייו היה פרוע והולל, והסברה המקובלת היא שהורעל למוות על ידי בעל קנאי של אחת ממאהבותיו הרבות.
הסיפור המפורסם ביותר שנקשר בשמו של ג'ונסון מתייחס לתחילת שנות ה-30. לאחר שמאס בנגינה בקרנות הרחוב תמורת גרושים, ארז ג'ונסון את חפציו ונעלם מעיירת הולדתו במיסיסיפי לתקופה של כמה חודשים. כשחזר, נגינת הגיטרה שלו הייתה כל כך טובה, והמאזינים היו כל כך מהופנטים אליה, עד שחיפשו לה הסברים שונים ומשונים. בדרום ארה"ב, אזור שאוהב את ההתעסקות במיסטיקה, בוודו ובכישוף, החליטו שאת השיפור בנגינה שלו אי אפשר להסביר באמצעים ארציים. האגדה מספרת שבחצות הלילה הגיע ג'ונסון לצומת הדרכים (The Crossroads) בין Highway 61 (אומרים שיש לדילן אלבום כזה שהוא לא רע) ל-Highway 49 (שגם הוא הנושא של לא מעט שירי בלוז), שם פגש בשטן ורקח איתו עסקה: קח את הנשמה שלי, ובתמורה תן לי את היכולת לנגן כמו שאף בן אנוש אחר לא יכול.
האגדה הזו, כמו כל פרטי חייו של ג'ונסון, מוטלת כמובן בספק, אבל עם דבר אחד איש לא יעז להתווכח: מדובר בתופעה מוזיקלית יחידה במינה. למרות שרבים ניסו לחקות את הסגנון האקספרסיבי של ג'ונסון ואת נגינת הגיטרה הוירטואוזית שלו, אף אחד אחר לא נשמע ככה, לא אז ולא מאז. 29 השירים שהוא הספיק להקליט בחייו הקצרים עוסקים בשטן, בצומת הדרכים, בנוודות ובתחושת זרות, וכמובן בנשים ובאהבה. רוברט ג'ונסון לא היה הראשון לעשות בלוז או להקליט אותו, אבל את מה שהוא עשה לבלוז (ובעקבותיו לרוק) רק השטן, כנראה, יוכל להסביר…
COMMENTS