שבוע 17- קולומבוס מגלה את סן פרנסיסקו

שבוע סן-פרנסיסקו יוצא לדרך, וברשותכם, נתחיל בהתחלה. זה נדיר שלהקה שאפילו לא הקליטה אלבום אחד מלא, משפיעה בצורה כל-כך מהותית על ההתפתחות של ז'אנר מסוים, ובעצם על המוזיקה בכלל. ה"גרייט סוסייטי", היתה קיימת שנה אחת בלבד! בין 65' ל-66', אבל ניבאה את הולדתה של הפסיכדליה הגועשת שיצאה ממימי המפרץ של סן-פרנסיסקו, שבשנים הבאות יאכלס להקות כמו ה"גרייטפול דד", "סנטנה" ו"קאנטרי ג'ו אנד דה פיש"… הם היו בין הראשונים לשלב מוזיקה הודית וכלים שונים ומשונים בתוך קטעים ארוכים ומאולתרים לעיתים של מוזיקה מהפנטת וחופשית. הם הורכבו מגרייס סליק, שהייתה אחראית על השירה והייתה אז גם דוגמנית במקביל, בעלה ג'רי סליק על התופים, אחיו דרבי סליק על הגיטרה ועוד בסיסט וגיטריסט שלא נשארו אפילו כדי לראות את התפרקותה של הלהקה. בזמן שחרשו את המועדונים של המפרץ, הם חיממו בין היתר גם את "ג'פרסון איירפליין", ואלה נדלקו על הסולנית היפהפייה בעלת הקול הממכר והציעו לה להצטרף אליהם במקום הסולנית שלהם שעזבה. סליק הסכימה מכיוון שהג'פרסונים היו להקה יותר מבוססת ומוערכת, ולקחה איתה גם שני שירים שיהפכו ללהיטים מכוננים של הפסיכדליה החדשה, "Somebody To Love" שבמקור נקרא "Someone To Love" ו-"White Rabbit" האדיר. הפגיעה הייתה אנושה והלהקה התפרקה כמעט מיד. אבל אחרי כמה שנים, בתוך הסלילים הישנים של קולומביה רקורדס, נמצאו שתי הקלטות של שתי הופעות חיות של הסוסייטי מהתקופה היפה שלהם. שתיהן הפכו ב-71' לאלבום לייב אחד שקיבל את השם ההולם, "Collectors Item". זוהי אסופה של שירים נהדרים, כתובים היטב ומבוצעים בחוסר שלמות מושלמת (כן כן). זה הצליל של להקה שפשוט מתנסה בלהביע רעיון מופשט בכל הכלים שיש ברשותם, ללא פחד, וכל זה עטוף בסאונד סמיך של מועדון צפוף. יש קסם באוויר ויש את הקול המדהים של גרייס סליק. אני מקווה שכבר לחצתם פליי ואתם מרגישים את הדבר הזה שאני מרגיש גם אחרי מאות האזנות. תהנו..