עושה את זה נכון /// ירון ברוידא על "אריה", אלבום הבכורה של יסמין מועלם

זה כבר לא סוד שמשהו טוב מאוד עובר לאחרונה על ההיפ הופ הישראלי הנשי – אבל היי, כמה כיף להזכיר את זה כל פעם מחדש! בסצנה שעד לפני שנה-שנתיים הייתה בעלת דומיננטיות גברית כמעט מוחלטת, נראה שמשהו סוף סוף נפתח, וגל ענק של כישרון נשי רענן משתלט על מחוזותינו, עם שמות כמו עדן דרסו, אקו, סימה נון, דאמזל איז דיפרסד ועוד רבות וטובות. המצטרפת הטרייה לנבחרת היא אמנית שמשכה את תשומת ליבי כבר לפני שנה וחצי, כשלפתע נחת ביוטיוב שיר עלום שתפס אותי לא מוכן, וגרם לי לרוץ למקלדת ולהמליץ לכולם לשמוע אותו. השיר נקרא "אריה" – וברבות הימים הוא הפך לשם אלבום הבכורה של יסמין מועלם שיצא זה עתה, ולשמחתי התעלה על כל ציפיותיי.

בניגוד לשמות שהזכרתי קודם, יסמין מועלם היא לא ראפרית, או לפחות לא *בעיקר* ראפרית – אבל המילה "פלואו" מתלבשת עליה כמו טרנינג של אדידס. זה פשוט פלואו מסוג אחר, שבא לידי ביטוי בדרך שבה היא מניחה את המילים על הביט (או לידו), ובאופן שבו גם השירים האיטיים והעדינים ביותר איכשהו נשמעים דינמיים, כמו קפיץ שנמתח ונמצא רגע לפני השחרור, עם קצב פנימי נסתר שעושה לי חשק לפצוח בריקוד אפילו כשאין שום ביט ברקע; השיר "אריה" הוא דוגמה מעולה לכך, אבל גם "כמה מתוק" שמלווה בגיטרה אקוסטית בלבד, או "אין לי מקום" המרגש שמתחיל עם הוק פסנתר אוורירי ומרחף, וממשיך עם מקצב מחיאות כפיים שמקפץ בחדווה מאוזן לאוזן – וזאת הזדמנות מצוינת לדחוק בכם להאזין לאלבום באוזניות כדי ליהנות מכל הניואנסים העדינים בעיבודים ששזורים לאורכו.

יסמין מועלם הקיפה את עצמה בסוללת מפיקים מכובדת: שקל (שגם מרפרפ בלהיט המדבק "מסיבה"), טהר שפי, יובל מעיין, דיג'יי מש, אור צורף, דאבו, אמיר ובן – כל אחד מהם הפיק שיר אחד או יותר, לכל אחד מהם סגנון שונה, ועדיין יש תחושה של אחידות בוטחת וטבעית לאורך כל האלבום, משהו שלא מאוד אופייני לאלבומי בכורה עמוסי מפיקים. רק על כך מגיע כל הכבוד למועלם, שהצליחה להטביע את חותמה הייחודי תוך כדי תמרון בין מגוון הסגנונות והאושיות שליוו אותה בתהליך ההפקה. התוצאה היא אלבום אר נ' בי כיפי וקליל כשם שהוא מעמיק וחכם. את התבונה של מועלם ניתן לזהות גם בשליטתה המוחלטת בקול שלה (למשל, האופן הלא מתבקש בו היא שרה את המילה "וחוזר" כשהיא נכנסת לפזמון בשיר "נראה לי" – תענוג), וגם בטקסטים החושפניים והכנים שנעים בין חוסר ביטחון ונאיביות של מישהי שעוד לא מצאה את מקומה, לבין שפע ביטחון, חושניות לא מתנצלת וסוואג שלא היה מבייש זמרת פופ ותיקה. בשיר המצוין "ארבעים ושתיים", מועלם פותחת בכך שהיא "בוכה על 42", ואני לא בטוח אם היא מתכוונת לקו האוטובוס שמוביל אותה מתל אביב ליפו (שם גדלה), או שמא היא מתייחסת לתשובה לחיים, היקום וכל השאר – שרק מי שמכיר את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" יזהה את הרפרנס. כך או כך, אלה בדיוק היציאות המעורפלות הללו שהופכות את ההאזנה ליותר מתגמלת. אני כבר ממש סקרן לשמוע מה יסמין מועלם תוציא בעתיד, ואפילו יש שמועות באוויר על שיתוף פעולה מתקרב שלה עם עדן דרסו, וזה כבר הרבה מעבר לחלומותיי הורודים ביותר.

יסמין מועלם תשיק את אלבום הבכורה שלה יחד עם אורחים נכבדים (עדן דרסו, שקל ועוד הפתעות) ב-31.3 במועדון הבארבי התל אביב.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0