Homeריאיוןהולכים להופעה

סטירה מלטפת /// ראיון עם ישי גרוס, סולן ההרכב "יום שני האחרון של אוקטובר"

ציפי פישר שוחחה עם ישי גרוס, מנהיג ההרכב יום שני/האחרון/של אוקטובר לרגל השקת אלבומם השני "שמיים כחולים"

ישנן להקות שסביבן צומחת סוג של הילה של קאלט למרות שהן פעילות זמן יחסית קצר, ו"יום שני האחרון של אוקטובר" בהחלט עונים על ההגדרה הזאת. מדובר ברביעיית רוק "מסורתית" המורכבת מהסולן והגיטריסט ישי גרוס, הגיטריסטית יפעה נאור, הבסיסט איל לויט והמתופף אודי שמש. הם זכו לתשבחות מקוטנר ובן שלו, הופיעו בכל האתרים המוכרים, אבל בין 2014-2018 פחות נכחו בעולם המוזיקה. אני אישית לא הכרתי אותם בתקופה בה יצא האלבום הראשון שלהם "יופי" לפני כעשור. נתקלתי לראשונה בשיר אחד או שניים שלהם פה ושם לפני זמן מה, אבל רק כשראיתי אותם מופיעים ב"צוללת הצהובה" לפני כשנה הבנתי למה כל כך הרבה אנשים מתלהבים מהם. הם מביאים איתם אנרגיות רוקיסטיות נהדרות, וגם אהבתי את זה שיש בלהקה נוכחות נשית בולטת בדמות הגיטריסטית יפעה נאור שגם שרה קולות רקע ואת חלק מהשירים. לפיכך שמחתי לראיין את גרוס לקראת הופעת ההשקה של "שמים כחולים", אלבומם השני, קצת לפני שיצא להופיע באינדינגב.

האלבום הראשון שלכם "יופי" יצא ב-2010, ועכשיו חזרתם להקליט אחרי הפסקה של כתשע שנים. מה גרם לכם לחזור לעבוד ביחד אחרי השנים שעברו?
"במשך כל הזמן הזה המשכתי ליצור, אם זה בוידיאו (גרוס גם אנימטור, נרחיב על כך בהמשך), ואם זה בנגינה. למרות שלא היינו הרכב פעיל, המשכנו להיפגש כמה פעמים בשנה ולנגן בשביל הנשמה. ככה לפני שנה בערך יפעה אמרה בואו נקליט, ובזכות העבודה עם המפיק שלנו שאול גרוס שהוא גם אח שלי, ההקלטות הבשילו לכדי לאלבום. חדוות היצירה בעצם לא הלכה לשום מקום, וגם העובדה שלקחנו חלק בפרויקט החממה של "הצוללת הצהובה" (שם האלבום הוקלט) באותו זמן, מאוד עזר לנו.

ואתם מרגישים שעכשיו אתם יותר בוגרים, משהו השתנה בזמן שעבר בין האלבומים?
"בוודאי, אז היינו רווקים, עכשיו אנחנו נשואים עם ילדים, זה משנה דברים".

באמת האלבום הראשון היה עצבני יותר, ומהרושם שקיבלתי מהסינגלים שיצאו עד כה, הם נוטים להיות יותר רגועים. אתה עדיין מדבר על כך שהעולם לא בסדר, אבל במקביל גם על למצוא את הפינה שלך בתוכו, המקום בו אתה בטוח יותר. אתה חושב שהתרככתם עם הזמן?
ישי: הגישה של fuck the system עדיין שם, אבל פשוט אומרים את זה אחרת. אני אוהב להגדיר את המוזיקה שלנו כסטירת לחי מלטפת. בואו נגיד ש"יופי" היה כולו אש, ו"שמים" (האלבום החדש) יש בו גם מים בעצם, כשחושבים על זה, שמים זה בעצם אש ומים. הנה אנחנו בדיוק נמצאים בפרשת "בראשית" (בה נבראו השמים).
אז, בעצם זה לוקח אותי לשאלה של הקשר לדת, שקיים בשירים.
"אני המצאתי את המושג, אני דתל"שלש. אני באתי מבית "בני עקיבא" כזה, ואז הייתי דתל"ש, אז דתל"ש כשהוא חוזר בתשובה הוא דתל"ש לשעבר".
אז התפלאו שנשארת בתוך הרוק, למרות השינוי שעברת?
"אני ברוך השם, יש לי את רבי נחמן, שמאפשר לי לעשות מה שאני רוצה, בתוך המסגרת של מה שצריך לעשות".

ובנושא אחר, מבחינה מוזיקלית, בדינמיקה של הלהקה, אני שומעת כל מני דברים שונים: קצת פוסט-פאנק בבאס, קצת פרושיאנטה בגיטרה, במה בא לידי ביטוי מה שכל אחד מביא?
"אנחנו באמת להקה מאוד מעניינת מהבחינה הזו, באמת כל אחד בא מעולם מוזיקלי אחר לגמרי. יפעה זה יותר קלאסי וג'אז, מתי כספי ודברים כאלה, אודי זה יותר פלאסיבו וסמאשינג פאמפקינס, רוק ניינטיז כזה, אני זה פיקסיז ומשינה והרבה רוק ישראלי. אני חושב ששומעים את זה באלבום, אחד הדברים שחשבתי עליהםהרבה באלבום הזה זה "קינג פור א דיי" של פיית' נו מור, יש שם שיר רגוע, ואז שיר רועש, וכך שיר ככה, ושיר ככה. מייק פאטון הוא סוג של מנטור, הוא מראה שאפשר לעשות מגוון סגנונות, כל מיני דברים".

אמרת קודם שאתה עוסק בוידאו, ובאמת שמתי לב שיש מימד מאוד אסתטי ביצירה, מסר חזותי כולל שקיים באיורים של הדיסק ובאנימציה שביימת לקליפים של השירים "מעבר לקשת בענן" ו"יופי". לפעמים גם יש הנגדה אירונית בין מילות השיר לדימוי החזותי.
"אני חושב שכל סוג של יצירה זה סוג של נס. כמו השיר "איך שיר נולד, כמו תינוק", האלבום הוא כמו שמינייה שילדנו, אני עסקתי בחינוך שנים רבות, לימדתי אמנות בבתי ספר שזה תחום בעייתי במערכת החינוך המסורתי, ואני רואה איך אצל ילדים זה עובד. אם אני מנגן או עורך זה נס, אין לי איך לדעת איך זה ייצא. אני מרגיש שאני חי את הרגע, במיוחד בהופעות, אני חי את הרגע".
"בעצם האלבום הראשון שלי היה פרויקט הגמר שלי לבצלאל, לסיום הבאתי את הלהקה. פרויקט הגמר גם היה המקום בו נולד "איש החץ", פרויקט סולו שלי. כל המוזיקה שעשיתי בזמן שהלהקה לא עבדה, נולדה ב"בצלאל". כל ערב הבאתי מישהו אחר, את דן תורן, שאולי, וכל מיני להקות אינדי שכבר לא קיימות, ובערב עצמו הופעתי עם הלהקה. לפרויקט גמר הבאתי את השירים של הלהקה שעשיתי להם את הקליפ. בצלאל זה מצד אחד מקום עם הרבה סכנות, היו לי חברים שלמדו איתי והתאבדו, אבל למרות שהייתי כביכול "אתאיסט", משהו שמר עליי. בשנה השניה ראש המחלקה כמעט זרק אותי על חוסר נוכחות בשיעורים. בסוף הייתי מורה 15 שנה כמו אבא שלי, המנהל של תיכון דנמרק בירושלים".

ראיתי בקרדיטים של השירים שיש אצלכם חיבורים מעניינים למוזיקאים אחרים, כמו מאיה בליזצמן (צ'לנית) או סנגיט (אמן כלי הקשה), בהופעת ההשקה יופיע חמי רודנר. איך נוצרו החיבורים האלה?
"מאיה היתה בחירה די הגיונית, וגם בהופעות מנגנת איתנו בצ'לו עדן ג'משיד מ"האחיות ג'משיד", שאולי, האח שלי והמפיק של האלבום הביא כל מיני אנשים, זו היתה הברקה שלו לשים את עומר דיין בסוף של "חה חה חה", וגם הילדים שלי מתארחים שם שזה נחמד, הילד הבכור שלי מעיין שר ב"מעבר לקשת בענן" ויש גם סיפור קטן של מתן הקטנה בסוף "שמים כחולים".

ציינת את ההופעות, אז באמת למה אפשר לצפות בהן?
"שמעי, יש התרגשות רבה. זה מה שהכי כיף בהופעות שלנו. יש משהו כזה רוחני שמוציא אנשים מרוגשים ופעורי פה".

יום שני האחרון של אוקטובר הולכים להשיק את "שמים כחולים" בבארבי יחד עם עדן ג'משיד וחמי רודנר ביום שני ה-28 באוקוטבר (בטח תזמון לא מקרי, השני האחרון של אוקטובר).

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0