הם כה מתוקים /// על האלבום "שירי מרפסת" של רועי כפרי וטל טירנגל

עטיפה: וניה היימן

אני מודה, כשגיליתי שרועי כפרי וטל טירנגל מוציאים אלבום אולפן על בסיס המופע המצליח שלהם "שירי מרפסת" (אם לא שמעתם עליו כנראה חייתם בבועה בשנים האחרונות), הייתי מעט סקפטי. הרי חלק גדול מהעוקץ בשירי הנונסנס המעולים שלהם מבוסס על אלמנט הפתעה שניתן לייצר רק במופע חי – אלו שירים שנשמעים ברובם כמעט מאולתרים על המקום, ושם טמון הקסם החד פעמי שלהם. שיר אחד ספציפי ("אח משכמה") אף נבנה על מוטיב מקורי שבו טירנגל עצמו כאילו "נחשף" לראשונה למילות השיר במהלך הביצוע של כפרי ומגיב אליהן בלייב. שלא לדבר על ההומור הוויזואלי שמתבסס על הבעות הפנים של שני חברי הצמד. הנה, תראו בעצמכם:

אז איך שיר שכזה יכול להפוך לטרק בתוך אלבום שהוקלט מראש באולפן בתנאים סטריליים? ובכן, יכול גם יכול! אני שמח לבשר שהמעבר מהמופע לאלבום עבר בהצלחה, ואף עולה על הציפיות בכל האזנה נוספת. ההפקה המוזיקלית של כפרי (למעט שיר אחד שהופק ע"י שוזין כפרה עליו) מהוקצעת ומדויקת, אבל עדיין שומרת על רוח השטות ואווירת השכונה של השירים שנולדו על מרפסת תל אביבית בלילות רוויי עשן סמיך. למעשה, השירים הופכים אפילו ליותר מצחיקים ככל שהפער בין המילים המטופשות להפליא לבין ההפקה המאוד מקצועית גובר. יש באלבום כמה וכמה מהלכים מוזיקליים ממש מעניינים, כאלה שמתעלים על הרבה אלבומים "רציניים" שמסתובבים כאן לאחרונה, ומצליחים לשדרג כל שיר פשוט בשלושה אקורדים לכדי יצירה מורכבת עם פניות חדות והפתעות מרעננות בדרך – גם בשירים קצרצרים בני פחות משתי דקות. קחו לדוגמה את השיר "מיטל וקובי", שמלבד המילים הקורעות שלו, הוא מצליח לעבור בדקה וחמישים שניות בין מהירויות ומקצבים שונים, שילובי קולות מגניבים, ואפילו סגנונות מוזיקליים שונים שמפציעים לרגע ונעלמים (אווירה של גיטרת מדורות עם וייב קליל שהופך למקצב כמעט לטיני, ואז פתאום משתנה לביט אלקטרוני מרחף, וחוזר חלילה). כאן המקום גם לציין את המיקס המושלם של אורי שוחט רב הפעלים.

אבל בסופו של דבר, עזבו אתכם מניתוחים מוזיקליים: מדובר באלבום פשוט ממכר בקטע מוגזם. אני בספק אם אחרי שתי האזנות תצליחו להוציא מהראש שורות אלמותיות כמו "לא בונים על בונים", "סוזן בויל, סוזן סוזן בואי אליי", או "הם כה מתו מתוקים, מתוקים, הם כה מתו". יותר מכל, אני מאתגר אתכם לנסות לא לחזור ברפטטיביות על המילים "תשמע לי תשמע לי תשמע לי תשמע לי תשמע לי תשמע לי תשמע לי…" מתוך שיר המחאה הנוקב "ישראל", שיש להכניסו כחומר לימודי בבתי הספר, ויפה שעה אחת קודם. אגב, שימו לב לפתיח הגיטרה המקפיץ, שמיד הזכיר לי את פתיחת השיר 'Long Train Runnin של The Doobie Brothers. נדרש מאש אפ בדחיפות!

בשבוע שעבר ישבתי עם משפחתי והכרחתי אותם להאזין לאלבום במלואו. מה שהתחיל בתגובות של "מה זה הדבר המטומטם הזה?" הסתיים בזמזום בלתי נשלט של שירי האלבום ע"י כל בני המשפחה. האחיין שלי בן ה-12 אף הכריז בתום ההאזנה: "טוב, הם הפכו ברגע זה להיות ההרכב האהוב עליי". אז כן, אם היו לי ילדים זה לגמרי האלבום שהייתי רוצה שהם יגדלו עליו (טוב נו, אולי למעט כמה שירים על התאבדויות ועל השואה) ואני ממליץ בחום גם לכם להשמיע אותו לכל בני משפחתכם המורחבת. השמועות אומרות שבקרוב ייצא האלבום בגרסת ויניל, והאמת היא שאפילו רק בשביל העטיפה המדהימה שצייר וניה היימן (כן, הוא מוכשר גם בציור, מי היה מאמין…) שווה לכם לשים יד על התקליט הזה.

כאן אפשר להאזין ולהזמין:

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar
    עידן 3 חודשים

    פשוט אלבום מדהים
    ומסכים לגמרי שהצליחו להתעלות על הציפיות, ולהעביר את הישירים בצורה מצוינת לאלבום מסודר.

  • DISQUS: 0