כשאמן אהוב עליך נפטר באופן מפתיע, ההלם לא ממש נעלם. עברנו את זה לאחרונה עם מאק מילר, והיו עוד מקרים ראויים לציון כמו אליוט סמית' עליו כתבתי בהרחבה פעם לקולומבוס, ועכשיו מגיעה הפרידה העצובה מדייוויד ברמן, הידוע גם בתור מנהיג ה-Silver Jews.
אל ברמן אני אישית הגעתי בעקבות העניין שלי בסטיבן מלקמוס ופייבמנט. מלקמוס היה במקור אחד משלושת המוזיקאים שייסד עם ברמן את להקתו Silver Jews כשהם היו צעירים ועניים, אך הצלחתו של מלקמוס בנפרד האפילה על החברות שלו בסילבר ג'וז. ברמן תמיד היה מוערך בסצנת האינדי רוק האמריקנית והושווה לסינגר-סונגרייטרים דומים כמו ביל קלאהן (סמוג) או סם בים (איירון אנד וויין), אך תמיד נותר דמות קצת אניגמטית ונחבאת אל הכלים מכיוון שמיעט מאוד להופיע. בין 1994 ל-2008 הלהקה הוציאה שישה אלבומים, המוכר שבהם הוא American Water מ-1998. כשיצא האלבום Tanglewood Numbers ב-2005, הם יצאו לטור הראשון והאחרון שלהם, שכלל גם את ישראל. לברמן בתור יהודי היה יחס מיוחד לארץ, והטור שלהם פה תועד בדוקומנטרי Silver Jew.
לכאורה הטור הגיע בתקופה של התאוששות עבור ברמן, ב-2003 הוא עבר ניסיון התאבדות ראשון בעקבות צריכת סמים שיצאה משליטה, והוא שיקם את עצמו ומצא גם קצת אופטימיות בחיבור לדת. אך ב-2009 הוא הודיע במפתיע שהוא פורש מחיי המוזיקה, ומקדיש את כוחותיו לפעול נגד אביו, הלוביסט ריצ'ארד ברמן. ברמן ניסה לכתוב ספר ו/או להפיק סרט דוקו שיחשוף את פשעיו של אביו כמקדם תעשיות נשק, טבק ואלכוהול (האב מוכר בשם "Dr. Evil"), אך הדבר לא עלה בידו. במקביל, קרו דברים נוספים שליליים בחייו בעשור האחרון: אשתו נפרדה ממנו ואמו, שבאופן טבעי בשל הנתק עם אביו היה קרוב אליה ברמן במיוחד, נפטרה, כמו גם חברו הקרוב דיוויד קלאוד. בנוסף להכל הוא גם צבר חובות כספיים ניכרים. התהפוכות האלו גרמו לו לחזור לפעילות עם להקה חדשה תחת השם Purple Mountains שרק לפני מספר חודשים שחררה את אלבום הבכורה שלה.
בכל מקום בו קראתי על פרפל מאונטיינס, הייתה הסכמה גורפת שזה הולך להיות אחד מאלבומי השנה. כמו סופיאן סטיבנס ב"קארי ולואל", ברמן זיקק את האבל על אמו לשירים נוגעים ללב. איש לא שיער שזהו למעשה אלבום הפרידה שלו עצמו מהחיים. כמו הרבה מוזיקאים שהינם מתמודדי נפש, הצלחת האלבום החדש והאהבה וההערכה שקיבל ממעריצו לא מנעה ממנו לחוות דיכאון חמור פעם נוספת, ובגיל 52 הוא התאבד. יש לציין שבשנים האחרונות הולך וגובר השיח המנכיח את הקשיים הייחודיים למוזיקאים שחווים משברים נפשיים, ובבריטניה הוקמה עמותה לתמיכה בהם. עבור ברמן זה מאוחר מדי, אבל אני מקווה שגם בארה"ב תקום מסגרת שתספק מענה לצרכים של אנשים שהינם רגישים יותר מהממוצע, שגם היצירה שלהם היא חלק מביטוי הרגישות הזו.
האמת היא שלא ידעתי זאת עד לשבוע הזה, אבל בנוסף להיותו מוזיקאי מחונן, פרסם ברמן שני ספרי שירה מצליחים, ובנוסף לכתיבה העלה לאתר שלו יצירות חזותיות, מאמרים וצילומים. כמו הרבה אנשים יצירתיים, הייתה לו שליטה ביותר ממדיום אמנותי אחד. אני אתגעגע לקול המדויק והרגוע שלו, שתיאר כל כך יפה רגעים מחייו.
COMMENTS