לפעמים בא לך לרקוד, לפעמים לשבור משהו /// ראיון עם כריס קיטינג, הסולן של Yeasayer

לקראת הגעתו של הרכב האינדי Yeasayer להופעה בארץ, ציפי פישר שוחחה עם סולן הלהקה כריס קיטינג על איך המוזיקה שהם יוצרים משקפת את השינויים בחיים שלהם, על השפעות מזימבבואה ועיראק ועל עתיד האנושות

במפגש הראשוני שלי עם להקת ייסאייר נוצרה אהבה משמיעה ראשונה. משהו במקוריות של הלהקה, שלא מפחדת להיות קצת מוזרה ובלתי צפויה, תפס אותי חזק. אבל הלהקה בה התאהבתי לפני קצת יותר מעשור היא לא בדיוק הלהקה שפועלת היום. לאורך ארבעה אלבומים, הסאונד שלהם השתנה, נהפך מתוק יותר וצבוע צבעים בהירים יותר עם הזמן. כפי שאולי שמתם לב, אני אוהבת מוזיקאים שלא דורכים במקום, שמאפשרים לעצמם להתפתח ולהשתנות, וגם פה, כשאני באה לדבר על מכלול היצירה של ייסאייר, אני מדברת על תהליך הדרגתי אבל מובחן שעבר עליהם כלהקה. אז כדי למפות את התהליך, נעבור דרך כל האלבומים ונראה מה מאפיין אותם.

למרות שהלהקה הוקמה בברוקלין באיזור שנת 2006, מיקום שכזכור באותה שנה היה מרכז של מוזיקת רוק אינדי עם להקות כמו טי וי און דה רדיו, יה יה יאז ועוד, שווה לציין ששני החברים המייסדים כריס קיטינג ואנאנד וויילדר, הינם חברי ילדות מבולטימור, עיר שבה התבססו ה"אנימל קולקטיב", עוד להקה שידועה בגישה נטולת הפשרות שלה לשילובים פסיכדליים ומאוד קליטים. אל קיטינג הקלידן ו-וויילדר הגיטריסט הצטרף דודן רחוק של וויילדר, אירה וולף טוטון בתור באסיסט. מדי פעם הלהקה התרחבה מעבר לשלישיה, אך כיום באופן רשמי פעילים בה שלושת הנגנים האלה. האלבום הראשון שלהם All Hour Cymbals שיצא שנה לאחר מכן השיג להם טור עם MGMT וחימום לבק, מוזיקאים שבהחלט קרובים ברוחם לייאייסאייר, כך שכבר על ההתחלה הם זכו להצלחה והכרה מהאנשים הנכונים.

אלבומם השני Odd Blood שיצא ב-2010 כבר זכה לפרופיל יותר גבוה בעקבות שילוב שירים מתוכו בסדרות וסרטי מיינסטרים כמו "אמריקן טופ מודל", "האישה הטובה" ו"פיץ' פרפקט". את האלבום הבא, Fragrant World שיצא שנה לאחר מכן הם הפיצו בשיטה לא מסורתית, דרך סדרת חידות שהיה צריך לחפש ולפתור באינטרנט, מעין חיפוש מטמון מוזיקלי. באלבום הרביעי, Amen and Goodbye, בפעם הראשונה (ולבנתיים האחרונה) ניתן קרדיט לאדם מחוץ להפקה, ג'וני וורונקר מלהקת Atoms for Peace המזוהה עם ת'ום יורק. אחרי האלבום הרביעי שיצא ב-2013 הלהקה לקחה קצת הפסקה מלהקליט, והשנה יצא אלבומם החמישי, Erotic Reruns. כאמור, החל מהאלבום השני, יש הליך איטי אבל מורגש של כיוון יותר פופי ויותר נגיש, תהליך שהגיע לשיא לדעתי בסינגל "I Am Chemistry" מ-Amen and Goodbye שהיה אחד השירים היותר מושמעים בפלייליסט שלי ושל רבים מהאנשים שאני מכירה. אמנם זהו לא תהליך ליניארי – באלבום השלישי היתה שוב חזרה לנסיוניות מסוימת – בשני האלבומים האחרונים הם העדיפו לקחת אותנו לרחבת הריקודים מאשר לטריפ מוזיקלי.

ולאחר שערכנו הכרות עם הלהקה, נעבור לראיון עם הסולן, כותב השירים (לא את כולם, גם ווילדר משתתף בכתיבה) והקלידן, כריס קיטינג.

אחד הדברים שאני הכי מעריכה במוזיקה שלכן זה הרעננות של הסאונד שלכם, גם אחרי עשור אתם עדיין שומרים על החדות. איך אתם עושים את זה?
"תמיד אהבתי מוזיקאים שלא מפחדים להתנסות, כמו דיוויד בואי או הביטלס, או אפילו כמו קניה ווסט, אלה מוזיקאים שמשתנים בכל אלבום או אפילו משיר לשיר. אנחנו מעריכים כזו התפתחות, אז ניסינו לשמור על זה. בכל פעם שאנחנו מרגישים שאנחנו מתחילים לחזור על עצמנו, כשזה מרגיש לנו משעמם קצת, אנחנו מנסים לשנות כיוון".

קראתי בראיונות קודמים אתכם שאמרתם שהאלבום החדש שלכם, Erotic Reruns, הוא קצת חזרה לשורשים, לדברים הבסיסיים. האם זה קשור גם למהלך שעשיתם הפעם – הקמת חברת תקליטים משלכם, הפקה והפצה של האלבום עצמאית?
"לא באמת, כי תמיד הקלטנו את עצמנו עצמאית. מה שאהבתי היה הרעיון להפיק אלבום כמו שפעם היו מפיקים בשנות השישים והשבעים, לנסות לייצר שירים יותר ישירים. בחלק מהשירים שלנו בעבר יש קטעים שיכולים להיות יותר מסובכים, שנוטים יותר לכיוון של נויז או אמביאנט. התחשק לי להתרחק קצת מזה ולעשות דברים פשוטים יותר".

המוזיקה שלכם כל כך כיפית שאני לפעמים כמעט שוכחת שהתוכן במילים יכול להיות רציני, לדוגמא הביקורת הפוליטית באלבום הנוכחי או שיר כמו Ambeling Alp שמדבר על להישאר נאמן לעצמך. איך אתם מאזנים בין הצורה לתוכן, הביט והמנגינה למילים?
"מבחינתי זה די פשוט, אני יוצר שיר מתוך תגובה למה שאני מרגיש באותו רגע, זה דבר שכל אחד יכול להתחבר אליו, להתחבר לדינמיקות שונות, לרגשות שונים. אם אני מרגיש באותו רגע אהבה, אז אכתוב שיר אהבה, אם אני מרגיש כעס על מצב פוליטי אכתוב שיר פוליטי, זה תהליך טבעי של לקפוץ מדבר לדבר כי הרגשות משתנים, לפעמים בא לך לרקוד ובזמנים אחרים בא לך לשבור משהו".

האם התהליך הזה של כתיבת שירים שאתה מדבר עליו עבר אבולוציה לאורך זמן?
"כן, אני מרגיש יותר בטוח בעצמי. כמו כן, אני מרגיש שאני במקום אחר מזה שהייתי בו בגיל 22, אני רוצה לבטא דברים אחרים או לדבר על דברים אחרים מאלה שפעם הייתי מבטא ומדבר עליהם. זה לא שנהייתי טוב יותר בזה, אלא שזה משקף מי אני באותו רגע כשאני מקליט את זה, האלבום האחרון הוא תמיד הייצוג הכנה ביותר כרגע של מי אני, כבנאדם".

אז אם אנחנו מדברים על הכאן והעכשיו, הרבה פעמים המוזיקה שלכם זוכה לתואר "עתידנית", יש לכם גם שיר שנקרא "2080" (מהאלבום הראשון) שמדבר על הפחדים שלכם לגבי תהליכים של מה יקרה בעתיד, אז אפשר להגיד שחלק מהפחדים שמובעים בשיר הזה התממשו. האם העתיד הוא כמו שדמיינת אותו לפני יותר מעשור?
"אני יכול להיות קצת פסימיסטי ולהגיד שזה לא מפתיע אותי כשהאנושות מאכזבת אותי. כשדונלד טראמפ נבחר הרגשתי שאנחנו חיים באיזו דיסטופיה או איזה סרט אימה של מד"ב בו כולם נהיו מטומטמים והצביעו לטורף מיני חסר מוח. איך בוריס ג'ונסון נהיה ראש ממשלת בריטניה? עוד אחד כזה. אנשים דופקים את עצמם, בכל מדינה, גם בישראל, הם בוחרים מנהיגים חסרי יכולת לחלוטין".

אז היית משנה את המילים שכתבת אז בשיר, בפרספקטיבה לאחור? או מוסיף מילים חדשות?
"לא, זה עדיין רלוונטי. זה לא באמת היה שיר מלא תקווה, העתיד כנראה יהיה שחור, אני לא יודע מה יקרה עכשיו, זו תקופה של חוסר ודאות, אך בו בזמן העולם פחות אלים משאי פעם היה, לנשים יש יותר כוח פוליטי בכל העולם משאי פעם היה להן, אז אולי העתיד בכל זאת יהיה יותר טוב".

הזכרת את ישראל, מה שמוביל אותי לשאלה הבאה, על כך שאתם משלבים במוזיקה שלכם אלמנטים מהמזרח התיכון והסביבה, אסיה ואפריקה. מאיפה קיבלתם את ההשראה לכך, איזה סאונד תפס את תשומת לבכם שגרם לכם לרצות לשלב אותו?
"זו פשוט פתיחות לסאונד שונה, לצלילים ומקצבים שונים, משהו תופס את תשומת ליבי ואז אני מתלהב ממנו ממש, נגיד המוזיקה של תומאס מפפומו (Thomas Mapfumo, נגן מבירה מזימבבואה), אני ממש אוהב את הטונים של הגיטרה שלו, ניסיתי לשלב את המקצבים שלו. היה לי גם דיסק של מוזיקה פיראטית מעיראק, שיש שם דברים שאף פעם לא שמעתי לפני כן, מקצבים ממש מגניבים, משהו בטון של התיפוף, אז אני מנסה לגנוב קצת מכל אחד ולהמציא משהו מקורי משלי עם זה".

שמתי לב שאתם עושים שימוש נרחב באנימציה בקליפים שלכם. מאיפה מגיע החיבור הזה?
"למדתי קולנוע ואנימציה בלימודים אקדמיים, אז יש לי הרבה חברים שעוסקים בזה. אני לא אוהב אנימציה יותר מקולנוע, אני מאוד אוהב ליצור אימג'ים עבור המוזיקה שלי, יחד עם שותפים שלי, ואני חושב שאנימציה זו דרך טובה לעשות משהו שאי אפשר לעשות במגבלות תקציב וזמן של לייב אקשן, השמים הם הגבול, וזה תמיד כיף לעבוד עם חברים שאתה מעריך ואוהב מה שהם עושים, אז פשוט יצא ככה".

אתם הולכים לבקר באזור מאוד רוחני, כזה שחשוב לשלוש דתות מונותיאיסטיות, ותהיתי איך זה יכול להתחבר למוזיקה שלכם. דיברת פעם על כך שאתה מכניס תמות שמתייחסות לדת מהכיוון האתאיסטי, כמו למשל השיר "Dead Sea Scrolls" שמתייחס למגילות שנמצאות כאן. חושב שזה אולי ישפיע עליכם לכתוב שיר חדש?
"כן, וודאי, הייתי בישראל כבר בעבר, אני לא אדם רוחני במיוחד כיוון שאימא שלי יהודייה ואבא שלי אירי-קתולי אז זה בעצם מבטל אחד את השני, שזה הופך אותי לכלום. טיילתי כבר במצדה, בים המלח וקצת בירושלים. הפעם אני מצפה להכיר יותר טוב את תל אביב ולהיפגש שם עם אנשים".
כמובן שעניתי שאנחנו מצפים מאוד לבואה של הלהקה לכאן, ונראה שזה הולך להיות מפגש מעניין לא פחות מהראיון המקיף שניהלנו, עם להקה של אנשים יצירתיים שאוהבים להפתיע את עצמם ואת הקהל שלהם.

ייסאייר יופיעו בבארבי התל אביבי ב-5 באוגוסט

על הגעתם לארץ אחראית חברת ההפקות המון ווליום

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0