Homeספיישליםהולכים להופעה

ההמלצות של קולומבוס לפסטיבל יערות מנשה ה-11

ב-30 במאי יפתח את שעריו אחד הפסטיבלים הוותיקים והאהובים עלינו - פסטיבל יערות מנשה. לקראת הפסטיבל, הצוות של קולומבוס מביא לכם המלצות חמות מתוך התכניה

עומר אסייס

Buddhahood
חבויים בשולי התכניה, בלי הרבה מידע עליהם ברשת ועם EP אחד בלבד שהוציאו, החבורה הצעירה הזו היא בדיוק אחד היתרונות של פסטיבלים, שעוזרים לך להגיע לאמנים אליהם לא היית מגיע אחרת. יש רק חמישה שירים ב-EP שלהם, אבל כולם מהודקים, מגוונים ואוצרים בתוכם הרבה יותר. הם מספיקים לעבור בין נאו-סול סטייל ג'יל סקוט הרון, היפ הופ עמוס סימפולים תוצרת עומר לוז ונגיעות אפרוביט; ובכל שזורים כלי נשיפה שמחזיקים את הכל יחד. מה שנקרא, בואו לפני.

BEMET מארח את אלון אולארצ'יק
אם יש מוזיקאי שאפשר לזקוף לזכותו אינסוף סגנונות ורעב תמידי לחדשנות הוא אלון אולארצ'יק. מוזיקה תימנית, נגיעות אלקטרוניקה ואפילו ג'אז ומוזיקה מתקדמת – אולארצ'יק תמיד שם מחפש את הדבר הבא. נראה שהוא אכן מצא אותו, כשלקח את הוד מושונוב או בשם הבמה שלו – BEMET, להפיק את אלבומו האחרון. בפסטיבל השניים הולכים להיפגש שוב על במה אחת. השילוב של אולארצ'יק עם אחת ההופעות האלקטרוניות הכי משוגעות שיש לסצנת האינדי להציע, כנראה הולכת להיות הופעה שאי אפשר להישאר אליה אדיש. כי כשמושונוב מתחיל להתפרע על הבמה עם ה-Keytar שלו, ולצדו להקה שלמה וצבעונית וסאונד שנשמע כמו אורגנית על ספידים, לא חסר הרבה כדי להרים את הקהל.

TAWIL
בשבילי חלק גדול מהכיף בפסטיבל מגיע בכלל הרבה לפני שהוא מתרחש. בלהתכונן ולשמוע את המוזיקה של האמנים שמשתתפים, קטנים כגדולים. המקום בו עבודת ההכנה הזו משתלמת עוד יותר היא האמנים הקטנים, אלה שמתחבאים בשולי הליין-אפ ובשעות לא סבירות. בגלל חוסר ההכרות עם המוזיקה שלהם, הם דווקא אלו שיכולים יותר להפתיע את המאזין הממוצע. במסגרת עבודת ההכנה שלי לפסטיבל יערות מנשה הבא עלינו לטובה הגעתי למוזיקה של ההרכב הירושלמי Tawil אותו מוביל אוריאל קריימר. המוזיקה של ההרכב היא פיוז'ן של רגאיי וגרוב עם מלודיות קליטות בצורה מדבקת ומילים פשוטות. אבל אם יש וידאו אחד שתפס אותי הוא הביצוע של קריימר והזמרת קרן מלכה ל"לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק, ללחן של קריימר. ההרמוניה של מלכה וקריימר יושבת בול, תפקיד הגיטרה פשוט והסלסולים הקטנים בקול של השניים לוקחים מלודיה סטנדרטית ומוסיפים לה את הטאצ' הנוסף שהופך אותה למיוחדת. יש בעמוד של Tawil סרטונים מעולים למכביר בהם הוא מארח אמנים מכובדים דוגמת גל ניסמן, רבע לאפריקה ועומרי מור. אבל הדרך בה קריימר ניגש ומבצע יחד עם מלכה את הטקסט הבהירה לי איזו משבצת אני כבר מסמן ביערות מנשה.

ציפי פישר

Apo Sahagian
"אפו והאפוסטלים" היא להקה ייחודית, שרק בארץ עם נסיבות מורכבות כמו שלנו יכולה להתקיים. חצי מחבריה ארמנים מהעיר העתיקה של ירושלים, וחצי מבית לחם. למרות שבין שתי הערים מפרידה נסיעה קצרה של כעשרים דקות, בגלל עניינים מדיניים חלק מחבריה חיים במרחב הישראלי, וחלק בפלסטיני. בסצנה הפלסטינית הלהקה התלת-לשונית (אנגלית, ערבית וארמנית) כבר די מוכרת, ואני ממש מתרגשת שעכשיו גם אנשים מחוץ למרחבים דו לשוניים כמו ירושלים (שם ראיתי אותם מופיעים), או חיפה יזכו להכיר את המוזיקה של הסולן שלהם, אפו. לאפו יש נוכחות כריזמטית מאוד, שהפכה אותי למעריצה כבר מהחשיפה הראשונה אליו. יהיה מעניין לראות איך זה ייתרגם להופעת סולו אקוסטית יותר, עם דגש על מוזיקה ארמנית, כשלצדו מוזיקאיות מוכשרות כמו נגנית כלי ההקשה לירון מיוחס ומעיין ליניק (שבעבר גם הופיעה עם אמה, אתי אנקרי, בכלי הקשה וגיטרה).

Gunned Down Horses
מה אפשר להגיד על אחת מההופעות הכי טובות שראיתי בשנה האחרונה? חשבתי שבאתי מוכנה בעקבות הסקירה ששמרית כתבה פה, בה היא כתבה שזו הופעה שומטת לסתות. אבל ההופעה לגמרי הוכיחה שההייפ לא היה מוגזם. יש בלהקה הזו שילוב של כל כך הרבה דברים שאני כבר אוהבת – גותיקה אמריקאית סטייל ההנסום פאמלי וניק קייב, שימוש בעיבודים כליים תזמורתיים כמו אצל ביירות; וכל אלו בתוספת קריצה ישראלית כי בכל זאת, אנחנו במזרח התיכון ולא במערב הפרוע. חברי הלהקה יודעים לתת שואו, להתרוצץ על הבמה, והצליחו להחזיק את תשומת ליבו של הקהל שרק התחנן לעוד. זו ההופעה שאני ממליצה לא להחמיץ, ככה תוכלו להגיד שהכרתם לפני שהיו גדולים בחו"ל.

הפיראטיות הפיראטיות – Las Piratas Piratas
מה יש בה בירושלים שהוציאה מתוכה כל כך הרבה קולקטיבים מוזיקליים שבאו להרים, ובו בזמנית גם למחות? הפיראטיות הפיראטיות, הרכב המונה 20 נגנים ונגניות, מצטרף למורשת שהדג נחש ומארש דונדורמה הנחילו ויצאו לרחובות כדי להכיר לישראלים מוזיקה מרקידה, מניו אורלינס ועד בומביי. אפשר לראות את חברי הלהקה מנגנים לעיתים קרובות במרחב הציבורי בירושלים, שם נתקלתי בהם לראשונה במדרחוב בן יהודה, מרקידים תערובת טיפוסית של חרדים, צעירי תגלית ועוברי אורח. הופעה מהסוג הזה היא הדבר הכי מתבקש בפסטיבל שמתקיים בחוץ.

חמישיית שי חזן
ועוד המלצה אחת בקטנה: כתבתי על ההופעה של חמישיית שי חזן רק לפני חצי שנה ואני חוזרת ומזכירה שמדובר בהרכב עם כמה נגנים נהדרים מסצנת הג'אז הישראלית, נוסף על חזן עצמו כמובן. חזן, טל אברהם, חיים פסקוף, אייל נצר ומילטון מיכאלי רוקחים ביחד תערובת מספקת מאוד של מוזיקה אתנית וג'אז עם נגיעות של ז'אנרים שונים, וכדאי מאוד לדגום בעצמכם.

שי אברהמי

טל פוגל
הקצב הבאר שבעי שונה מהמקובל באזור המרכז – מוציאים אלבום, מתפרצים לסיבוב קצר של נגינה בחוץ ואז שבים לקונכייה לצבור ולאגור ולייצר דברים חדשים, במחזורים שיכולים לקחת מספר שנים. טל פוגל נמצאת צעד לפני האלבום הבא (השלישי, בלי לספור את הEP-ים המוקדמים), מוציאה את הראש החוצה וזאת הזדמנות מצוינת ונדירה לראות אותה בהופעה. פוגל היא קודם כל גיטריסטית נהדרת, אבל מעבר לכך, מדובר פשוט בסינגר-סונגרייטרית מעניינת. צפו לשירים חדשים, המון אנרגיה חשמלית על רקע שירה עדינה, ושירה עדינה על רקע של גיטרה חשמלית.

נגה שלו
הדבר האהוב עלי ביותר בנגה שלו הוא חוסר השגרתיות הכללי שלה. לא משנה אם היא מנגנת כרגע פאנק או רוקנרול או משהו פסיכדלי, הכל מקבל איכויות של אוונגרד. למרות שהיא שרה הכי ברור שאפשר כל מילה ומילה, משהו בבליל שמתקבל מסחרר אותי באי-גיון של הכובען המשוגע, והיא תמיד נשארת בעיניי הופעה שכדאי וצריך לראות, ואז לראות שוב.

אפטר מידנייט עם יהודה עדר
מופע של אפטר מידנייט – טריו שמורכב מוותיקי הרוק של ישראל (דני שושן, אלי חדד ומשה דוידסון) ומתרכז בביצועים לשירי רוק קלאסי, הוא כבר סיבה מצוינת לריכוז של כל חובבי הז'אנר לאזור הבמה. אז הרשו לי להתמקד במיוחד בערך המוסף של האורח. עד כמה יהודה עדר טוב? הגיטריסט המוביל של תמוז, המעבד והמפיק של אינספור אלבומים, מנהל בית ספר רימון ואת כל שאר הסופרלטיבים אפשר למצוא בקלות. אבל שמעו סיפור – לפני כמה שנים יצא לי לראות את הופעת חיי – רוג'ר ווטרס בביצוע מושלם של The Wall בO2, עם גילמור שהצטרף אליו לביצוע של Comfortably Cumb וניק מייסון שעלה לבמה יחד עם שניהם ל-Outside The Wall. הייתי בהיי מטורף. שבוע אחר כך, בעשן הזמן בבאר שבע, ראיתי את יהודה עדר יחד עם גדרון וחצי מ'כל החתיכים אצלי'. בלי כל הפירוטכניקה והמטען הרגשי הנלווה, הוא נתן הופעה אדירה באותה מידה. עד כדי כך הוא טוב.

תום יוגב

הפינה הצפונית-מקומית: אנסמבל מקאמאת
יש מגמה כיפית מאוד בפסטיבלי האינדי בשנים האחרונות, של הבאת הרכבים גדולים, אנסמבלים ותזמורות שיוצאים מהמשבצת של גיטרה/ שירה/ מחשב/ כלי נוסף לבחירתך, ומביאים סאונד רב-שכבתי ועם שורשים מוזיקליים עמוקים. כזו עתידה להיות ההופעה של אנסמבל מקאמאת ביערות מנשה.
מאקאמת היא אקדמיה למוזיקה מן המזרח שיושבת בחאן עתיק בליבה של צפת. היא מקום ייחודי מאוד בנוף של החינוך המוזיקלי המקומי, ומאגד תחת קורת גג אחת לימודים גבוהים של תורות מוזיקליות מגוונות מהמזרח – מוזיקה ערבית לצד פרסית, טורקית לצד אנדלוסית, כלים, סגנונות שירה ומה לא. המורים כולם מוזיקאים ובפרט מבצעים מהשורה הראשונה – החל מניסים לוגאסי בואכה אלעד לוי ועד וסים עודה והראל שחל. האנסמבל הוא למעשה הרכב הדגל שיוצא מהאקדמיה הזו, ועם כזו ערבוביה מרתקת של סגנונות והעמקה במוזיקה, זו בטוח תהיה הופעה מרחיבת לב ודעת.

הפינה המילולית: ביט בעברית ועוד קצת היפ הופ
ברוח שיתופי הפעולה שעומדת בבסיס ההיפ הופ, יש שתי הפקות גדולות מיוחדות לפסטיבל שנראות בעלות פוטנציאל תעופה גבוה. האחת היא אקו שמארחת את לונא אבו נסאר, ג'ני פנקין וסימה נון, והשניה היא פלא אוזן שמארחים את פישי הגדול, ג'אזז, טדי נגוסה. ההפקה של אקו היא כמובן בסימן הסאונד הנשי של ההיפ הופ המקומי, ודווקא אצל פה לאוזן יש ערבוביה בין דורית ובין ז'אנרית, כשהמכנה המשותף הוא "היפ הופ חברתי". מעניין למה הם בוחרים להגדיר את זה כהיפ הופ חברתי ולא היפ הופ מחאה, נגלה בהופעה.
הפקה קטנה יותר אבל עם פוטנציאל גדול להפתיע היא "ביט בעברית", שבה יעלו שורת משוררים להקריא את שיריהם לצלילי ביט של DJ TISSER. אחלה הזדמנות לשמוע טקסטים קצת אחרים ממה שאנחנו רגילים ביומיום, ולראות בלייב איך המוזיקליות של הטקסט הכתוב מתהווה על הבמה.

עינת גן-שלו

Tatran
טאטרן הוא אחד ההרכבים האינסטרומנטליים המעניינים ביותר כיום. השנה הם השיקו אלבום חדש- Forsee. גם אם יצא לכם כבר לראות את ההרכב ב-venue סגור, מומלץ וכדאי לנסות לתפוס אותם בלב הפסטורליה. כשאני שומעת את טאטרן אני חושבת על חלום ליל קיץ של שייקספיר. קומדיה שעוברת בין קשת שלמה של רגשות ומצבים שהיער משמש להם תפאורה. כך גם המוזיקה של טאטרן, שנושאת בתוכה גרוב, דרמה, מלנכוליה ואפיות. יהיה מסקרן לשמוע אילו איכויות מוזיקליות יוציא יער הקיני מהשלישיה הטאטרנית.

שי צברי ונבחרת הגרוב של המזרח התיכון
צברי, פרפורמר בכל רמ״ח אבריו, מלווה בליגת על של מוזיקאים: איתמר ציגלר, גרשון וייסרפירר, ניר מנצור ואיל תלמודי. על כל הכוחות האלו מנצח בכשרון רב-האמן, אסף תלמודי. צברי שהתברך באיכויות קוליות נפלאות עובר בין מחוזות ה-Soul לסלסול, ואפשר לומר בבטחון רב שהנבחרת הזו הולכת להרעיד את היער. אם איכשהו עוד לא יצא לכם, זו פשוט הופעה שכיף להיות בה כקהל. צברי לא מתבייש, הוא יורד לשיר ולרקוד עם הקהל שלא מפסיק להחזיר לו אהבה. ובצדק רב.

בנוסף, הכנו לכם פלייליסט ספוטיפיי עם הבחירות שלנו.
תהנו…

כרטיסים ותכניה מלאה >>> http://www.yearot.com/2019

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0