לאחר כל החורבן /// ראיון עם שחר גוטמן + בכורה לסינגל "פיבי"

שחר גוטמן היא מצד אחד צעירה יחסית ומוזיקאית בתחילת דרכה, מצד שני משדרת בשירה ובכתיבה שלה בגרות, עומק ואינטליגנציה. חלק מהעניין אולי קשור לעובדה שהיא לוקה בתסמונת שנקראת פיברומיאלגיה, שמכריחה אותה להתמודד עם כאבים כרוניים ללא הפסקה. היום (ה-12 למאי) הוא יום המודעות לפיברומיאלגיה ולכבודו מוציאה גוטמן שיר + קליפ העוסקים באופן ישיר במחלה לה היא נותנת דמות (ממשית בקליפ) ושם – "פיבי"

זהו הסינגל השלישי של שחר גוטמן, לאחר שהוציאה כבר שניים ("ביום שאחרי קשה" ו-"מחר אהיה יפה") מתוך אלבום הבכורה שלה "הגוף הזה" שצפוי לצאת בתחילת יולי. את האלבום הפיק מוזיקלית יהוא ירון.
מבחינת הטקסט השיר מורכב ממשפטים ארוכים ופתלתלים ומילים גבוהות יחסית. אחרי השיחה איתה הצלחתי להבין הרבה יותר טוב איך 'פיבי' של השיר משקפת את הפיברומיאלגיה שאיתה היא מתמודדת. בקליפ יש שתי דמויות ברורות: גוטמן ופיבי. לעומת זאת בטקסט גוטמן לא מדברת על עצמה אלא שומרת על גוף שלישי רבים כשהיא מדברת על אותם "גופים הצמאים לשלווה", אולי מתוך רצון להבהיר שמדובר בקהילה שלמה של אנשים שמתמודדים עם פיבי (2-4% מהאוכלוסייה על פי וויקיפדיה, 95% הן נשים). הלחן והעיבוד מלווים את השירה של גוטמן ברכות ובעיקר נותנים לה את הבמה המרכזית. אהבתי במיוחד את נגיעות החצוצרה של ספי ציזלינג בפזמון שמדגישות כל מילה ומילה. אתם מוזמנים לצפות בקליפ ולאחר מכן לקרוא את הראיון שערכתי עימה.

אפשר הסבר קצר על מה זה פיברומיאלגיה?
"פיברומיאלגיה (או פיבי) היא תסמונת של כאבים כרוניים ותחושתיים שנוצרים משיבוש בהולכת הכאב במערכת העצבים המרכזית של המוח. המוח שולח אותות של כאב בכל מיני עוצמות ויוצר תחושות כאב בכל הגוף כל הזמן".

איך זה מרגיש?
"מכיוון שכאב זה דבר מאוד סובייקטיבי אני יכולה להגיד איך זה מרגיש לי. יש שלוש תחושות בסיסיות. תחושה אחת היא שריפה, הגוף פשוט מרגיש שורף. קצת כמו אם תשים יד באש ומיד אחרי שתוציא אותה תרגיש עקצוצים. התחושה השנייה היא זרמים, כמו שמרגישים את הדם זורם בפעימות ביד או ברגל אחרי שנפצעים והדם נקרש. התחושה השלישית היא כאבי שרירים כמו שמרגישים בשפעת. משם זה מתפתח. יש התקפים של היפר רגישות למגע של הבגד, לרוחות או אפילו לשיער. זה מרגיש כאילו מישהו חורט עליי, יש לפעמים כאבי בטן חזקים. יש ימים ממש קשים ומתישים שפשוט אי אפשר לצאת מהמיטה. יש גם הפרעות שינה ותשישות כרונית".

איך את מצליחה להתמודד עם זה ביום-יום?
"מצד אחד עובדים על להתאים את השיגרה למצב. אני צריכה להיות מאוד מודעת לעצמי כל הזמן – איזה אוכל יעשה לי טוב, איזה בגדים ללבוש, באיזה ספורט לעסוק, האם להיות עם שיער פזור או אסוף היום, מה הטמפרטורה שתהיה לי נוח בה. זה תהליך של ללמוד את הגוף שלי. מצד שני, גיליתי על עצמי שככל שאני עושה יותר ומעסיקה את עצמי, אז פחות כואב לי. אולי כשהמוח עסוק בדברים אחרים זה מרגיע את הכאבים שהוא שולח. בנוסף לזה סף הכאב עולה עם הזמן ואני גם מטופלת בקנאביס רפואי שמאוד עוזר עם הכאבים. עוד דבר חשוב זה להישאר רגועה ולהימנע מלחצים כי זה לא עושה טוב".

העבודה על האלבום לא זימנה הרבה לחץ?
"כן, בעיקר לחץ כלכלי. עבדתי הרבה במלצרות בשביל להרוויח כסף לאלבום וזה קרע אותי. כשהתחלתי להוציא את הסינגלים הייתה לי תקופה קשה, זה גם היה בחורף. אז החלטתי לעשות הפסקה עם קידום האלבום. שוב בקטע של להיות קשובה לגוף".

מתי הפיברומיאלגיה התחילה אצלך?
"הכאבים התחילו בגיל 16, הרופאים לא ידעו מה הבעיה, כל בדיקה יצאה תקינה. זה הלך והחמיר. הפנו אותי לשיקום בתל-השומר שם עשו לי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול סוציאלי. כשגם זה לא עזר הפנו אותי למרפאת כאב ושם, באיזור גיל 18, אבחנו שמדובר בפיברומיאלגיה".

מתי כתבת את השיר "פיבי", ומה גרם לך לכתוב אותו?
"כתבתי את "פיבי" בגיל 18, ישר אחרי שקיבלתי את האבחנה. זה בא מתוך צורך להסביר לאנשים את המצב. הרבה אנשים, כולל רופאים, לא מודעים לזה ולא מבינים. אתה נמצא במצב של חוסר אונים מול הממסד הרפואי. או שרופאים לא הכירו את זה, או שחשבו שאני פסיכופתית. אחת הבעיות היא שעד היום אין לזה הוכחה פתולוגית. היה לי רצון להסביר מה קורה וכך נולד השיר הזה".

בפזמון, שהוא משפט אחד, את שרה: "מכאיבה לשגרה / של גופים הצמאים לשלווה הנחוצה / לאחר כל החורבן שלו גרמה". למה להשתמש בגוף שלישי רבים (גופים), למה לא לדבר על עצמך?
"רציתי לדבר על זה כמצב כללי, לאו דווקא עליי. בתכל'ס לא חשבתי על זה, זה פשוט יצא ככה בגוף שלישי".

העובדה שיש לך פיברומיאלגיה השפיעה על הכתיבה שלך מעבר לשיר "פיבי" עצמו?
"כן, הרבה מאוד. ב"פיבי" אני מציגה את התסמונת כדמות. יוצא ששירים אחרים פונים אליה כדמות, רק לא בצורה ברורה כמו ב"פיבי". באופן כללי יש הרבה עיסוק בגוף באלבום. האלבום נקרא "בגוף הזה" שזה על שם אחד השירים באלבום. יש באלבום גם שיר של אברהם חלפי שהלחנתי שעוסק ביחס לגוף – "קרוב אני".

מתי התחלת לכתוב?
"התחלתי לכתוב שירים בגיל 12 מתוך רצון לפרוק. הייתי ילדה כועסת וזה אפשר לי להגיד דברים שלא הבעתי בעל-פה. לא שרתי, כי לשיר זה היה קטע של בנות ואני הייתי טום-בוי. יום אחד היה טקס בבית ספר והיינו צריכים לעשות ריקוד לפי שיר. תוך כדי הריקוד מלמלתי את המילים והילדה שלידי שמעה אותי ואמרה שאני שרה יפה. עד סוף ביה"ס כבר שרתי קבוע בטקסים".

ומתי התחלת לנגן?
"בגיל 9 התחלתי ללמוד גיטרה, בהתחלה מוזיקה קלאסית ואז אקורדים. באיזשהו שלב התעצבנתי על זה ועברתי לפיתוח קול. לאט לאט, יחד עם הכתיבה של הטקסטים עלו לי מנגינות וחזרתי לגיטרה בשביל להצליח ללוות את עצמי. התחלתי לשבת יותר על הגיטרה בקטע של התנסות, בלי להבין מה אני מנגנת ואיזה אקורד זה נקרא, אלא פשוט להכיר צורות דרך ניסוי וטעייה. בשלב הזה התהליך התהפך, אם מקודם היו לי טקסטים שהמצאתי להם מנגינות, עכשיו נוצרו לי מנגינות שמתוכן התחלתי לכתוב טקסטים".

באמת יש לך גישה קצת מיוחדת לנגינה על גיטרה, נכון?
"יש לי רתיעה מתאוריה של מוזיקה וזה לא מעניין אותי. אני לא חושבת על מוזיקה כאקורדים. אולי כי למדתי לבד אז יותר קל לי לתפוס את מה שאני מנגנת כצורות שמתאימות לצלילים. אחרי שהתחילו לי הכאבים של הפיברומיאלגיה הייתה לי הפסקה ארוכה מנגינה בגיטרה כי זה היה קשה. במקביל התחלתי להאזין הרבה לג'וני מיטשל. קראתי את הביוגרפיה שלה וגיליתי שאת רוב השירים שלה היא ניגנה בכיוון פתוח*. היא עשתה את זה כתוצאה מכאבים וחולשה שהיו לה ביד שמאל בעקבות הפוליו שהיא חלתה בו כשהייתה ילדה. רציתי לנגן כמוה והכיוון הפתוח עזר לי גם עם הכאבים שלי בדרך די דומה. זה גם מאפשר לי לנגן מלודיות מורכבות יותר בלי להתעסק בטכניקה".
*מיתר פתוח בגיטרה זה מיתר שפורטים עליו עם יד אחת מבלי ללחוץ עליו עם היד השנייה. כיוון פתוח הוא כיוון אלטרנטיבי שבו כאשר פורטים על הגיטרה עם כל המיתרים פתוחים היא משמיעה אקורד.

מתי ידעת שאת הולכת לעסוק במוזיקה?
"בסביבות גיל 15 פגשתי חברה טובה – שני גל – והתחלנו לנגן ביחד. היינו נפגשות, משמיעות אחת לשנייה שירים שכתבנו ומעבדות ביחד את השירים. המפגש הזה היה מאוד מפרה. הפכנו לצמד וקראנו לעצמנו ש"ג, ראשי התיבות של שתינו. עד סוף התיכון ניגנו ביחד והופענו בכל מיני מקומות במודיעין. באיזשהו שלב הצטרפה אלינו עוד חברה – תמר פילוסוף. אפילו הופענו פעם אחת בלבונטין. בשלב הזה כבר ידעתי שאני רוצה לעסוק בזה ואפילו להוציא אלבום, אבל היינו עוד תלמידות תיכון".

איך בסופו של דבר הגעת לעבודה על אלבום?
"אחרי התיכון כשהיה ברור שהצבא לא יודע איך להתמודד עם ה'פיבי', החלטתי לעשות שירות לאומי ועברתי לתל אביב. התחלתי לעבוד כסייעת פרטנית בבית ספר יסודי לשילוב תלמידים, אני עובדת שם גם היום. במהלך השירות הוצאתי סינגל עם מפיק, אבל החלטתי לא להמשיך איתו לאלבום. לקחתי תקופה מסוימת בשביל להחליט מה אני רוצה לעשות ועם מי. האזנתי להרבה מוזיקה מקומית: אביב גדג', אביגיל רוז, האחים רמירז וגם גיליתי את יהוא ירון. שמעתי את "אמן השכנוע העצמי" ובשמיעה ראשונה ממש כאב לי כל הגוף. אחרי זה גם ראיתי את הסרט שעשו על האלבום הזה והבנתי שאיתו אני רוצה לעבוד. שלחתי לו חומרים למייל ונפגשנו. בפגישה התחלנו לחשוב איך עושים את זה. עוד הייתי בשירות לאומי והרווחתי 700 ₪ לחודש, היה ברור שלהקליט אלבום זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה כרגע. החלטנו שניכנס להקליט רק חמישה שירים שבסופו של דבר יהיו חלק מאלבום שלם ושבינתיים אני אחסוך".

איך הייתה החוויה של ההקלטה?
"מעבר לכל הציפיות. אני מאוד שמחה שהייתה לי הזכות לעבוד עם יהוא. הוא רגיש וחבר טוב, אבל גם יודע להציב גבולות כשצריך. בתחילת העבודה חששתי שהאלבום ייצא מלנכולי בגלל המילים, למרות שאני לא תופסת את עצמי כבן אדם דיכאוני. יהוא הבין אותי ובגלל שהוא מוזיקאי בחסד, הוא ראה שבלחנים יש את הצד שיכול לתת קונטרה למילים וידע לתת לזה ביטוי גם בעיבוד, לרכך קצת את העניין".

מה התכניות לעתיד? מתי האלבום צפוי לצאת, ומה אחריו?
"האלבום יוצא בתחילת יולי לרכישה דיגיטלית. יהיה מופע השקה בתאטרון תמונע ב-16.7. אחרי זה אני מתכננת לעשות סיבוב הופעות בארץ – חלק מהן יהיו מופעי סולו או בהרכב קטן וחלק יהיו בהרכב המלא שמלווה אותי. בהרכב מנגנים ענבר אברמי על הקשה, מיתר גלמן על בס וקונטרה בס, דור בן-לולו על גיטרות וניצן יידוב על הפסנתר. בהשקה תצטרף אלינו גם עדן ג'משיד (מהאחיות ג'משיד) על צ'לו. צפויים גם עוד אורחים. אלבום שני מבחינתי כבר כתוב ואני מגששת את דרכי ורוצה להתחיל לעבוד עליו בקרוב".

למה צריך יום מודעות לפיברומיאלגיה, מה המטרה?
"פיברומיאלגיה זו מחלה שקופה. מבחינה בירוקרטית/רפואית, ההליך של קבלת אישור לקנאביס רפואי הוא לא פשוט ובאופן כללי הרבה רופאים מתייחסים אליה בביטול וטוענים שהיא פסיכוסומטית. מבחינה חברתית, הרבה אנשים לא מכירים ולא מבינים. לדוגמה, אם מישהו נותן לי צ'פחה חברית על הגב זה יכול לגמור אותי לשבוע. חשוב שאנשים יכירו ויפנימו. קל מאוד לבטל חולה בפיברומיאלגיה".

קיבלת תגובות מאנשים שלוקים בפיברומיאלגיה על השיר בהופעות?
"הרבה התחברו. אחרי הופעה כמעט תמיד יש מישהו שניגש ומספר שיש את זה לאימא שלו או ידידה. זה מרגש לדעת שיש עוד אנשים שמרגישים כמוני".

את מרגישה שליחות בעניין הזה?
"אני לא מרגישה שליחה של אף אחד, יש אנשים שיודעים להסביר את התופעה הזאת יותר טוב ממני. אבל בתור אמנית שהיא חלק מהקהילה הזאת, חשוב לי לבטא ולספר את זה בדרך שאני יודעת לעשות, זאת החובה שלי".

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0