בין לצאת לעולם ולהישאר בבית /// ריאיון עם עודד שכטר

עודד שכטר הוא הייטקיסט ביום ופולקיסט בלילה. ריאיון עם המוזיקאי שכבר יצא לטור באיטליה והתחיל להקליט אלבום שני, עוד לפני שהוציא את האלבום הראשון

עודד שכטר. צילום מאשה קושניר.

עודד שכטר. צילום מאשה קושניר.


לפעמים קשר למוזיקאי אחד הוא הדבר שמוביל אותך למוזיקאי הבא. במקרה של עודד שכטר, דווקא ראיון שערכתי לפני שנה עם ניל פרידלנדר, היה הגורם המחבר. הלכתי בעקבות הריאיון להשקה של פרידלנדר, ושם הופיע גם עודד שכטר, שהרשים אותי בנגינתו. עכשיו לקראת ההשקה של האלבום הראשון שלו, היה סוף סוף תירוץ רשמי לשוחח.

עודד, ראיתי שאתה עובד בהייטק. זה משפיע על העשייה המוזיקלית שלך?
"מעניין, את הראשונה ששואלת אותי על זה. כן, משפיע מאוד, וזה גם סוג של חיים כפולים. מבחינתי זו פרנסה. אני מנהל פרויקטים, זה תפקיד שהגעתי אליו מהצבא. אחרי שסיימתי את הלימודים ב"רימון" חיפשתי תפקיד שהוא לא מלצרות. עבדתי בתמיכה טכנית במענה למיילים באנגלית במשך שנה וחצי, וככה השתלבתי בתחום".
בטח השתפרה לך האנגלית, ואז זה עוזר כי המוזיקה שלך בשפה הזו.
"כן לגמרי, וגם לצד הזה שפחות מדברים עליו, הצד של ניהול הפרויקט: לשים לעצמך יעדים ולארגן את עצמך כדי להשיג את היעדים האלה. אני חושב שבהקשר הזה, העסק לימד אותי המון. אני רוצה להיות שם עוד שנה, אלו הם שלבי הביניים עד שאגיע לשם".
בראיון ל"מילים בפסיכולוגיה", ציינת מקרה בו היה שיר שלך שאתה אהבת והמורה פחות. הסיפור הזכיר לי קצת את הביקורת על ה"סאונד האחיד של רימון". זה משהו שהתמודדת איתו שם?
אני תמיד הייתי בנאדם שמאוד נמצא עם עצמו, התרכזתי במה שאני עושה, ולכן לסביבה לא הייתה המון השפעה. היה את העניין של לא לכתוב באנגלית בשנה הראשונה. אבל בעיקר אתה רואה מסביבך אמנים שהם נורא שונים, אז לא הייתי אומר שדחפו אותנו לכיוון מסוים. בעיקר מה שרימון נתן לי זה הוייב של להסתגר בחדר עם פסנתר ולכתוב שירים, הלימודים דחפו אותי ממש להשקיע את הזמן שלי בזה".
הסאונד שלך נע מדברים יחסית פשוטים לכיוון יותר אלקטרוני, גם בהשפעת המפיק שלך, שחר אליסוף. ספר איך הסאונד הזה התפתח.
"האלבום התחיל כששחר ביקש שאשלח לו סקיצה של איזה שיר, ושלחתי לו טרק של מה שנהפך לסינגל השלישי שיצא. הוא היה רק גיטרה ושירה, ובאותו זמן דמיינתי אותו אחרת לגמרי. זה היה מה שהכרתי – מסגרת פולקית מאוד מסוימת. אחרי איזה חודשיים הוא קרא לי, אמר שהוא רוצה שאני אשמע משהו, והשמיע לי את העיבוד המלא לשיר, "Take Me", כמו שהוא יצא היום. עף לי המוח, השילוב הזה של העולמות האלקטרוניים והאוויריים בתוך הפולק הוא משהו שלא הכרתי באותו הזמן, לפני ארבע שנים. זה ממש תפס אותי. ומשם נכנסתי יותר למוזיקה שעושה דברים דומים, כמו בון איוור וביורק, למשל".

אם מדברים על לצאת מהקומפרט זון, ראיתי שערכת באוקטובר טור באיטליה. בטח היה לא פשוט, להתמודד עם קהל שאולי לא מכיר את המוזיקה שלך.
"תמיד היה לי איזו מטרה כזו, וכשהייתה האופציה להגשים אותה, הלכתי על זה. זו הייתה טירונות, לגמרי. במהלך שבועיים הופעתי שתיים-עשרה פעמים, כמעט כל יום, במקומות קטנים, במקומות יותר גדולים, מול קהל שמבין את המוזיקה שלך, מול קהל שבכלל לא מבין את המוזיקה שלך. למדתי שאני בשל לצאת, זה היה ממש אחרי שסיימתי את העבודה על האלבום".
אפילו קצת מפתיע שעשית את זה לפני שהשקת את האלבום בארץ.
"נורא רציתי להרגיש את השטח. בניגוד למוזיקאים אחרים, שלרוב עושים תהליך הפוך, קודם מופיעים ואז מקליטים, אני נכנסתי להקלטת אלבום עוד לפני שהתחלתי עם ההופעות. כבר היה לי סאונד מוגדר. התחלתי בהופעה ראשונה ב"אזור" איך שסיימתי את האלבום, רציתי סאונד "גדול", עם כמה נגנים ולא משהו אקוסטי שהוא רק אני, והשתדלתי לשמור על הקו הזה".
אז מה עומד להיות בהופעת ההשקה?
"ההופעה הרבה יותר אלקטרונית, עם שחר שדואג לצד הזה. יש גיטרות, תופים עם תמיר עמר, ופסנתר כנף, שהוא אחד מהיתרונות הגדולים של 'התיבה'".
יש לך רקע בנגינת פסנתר קלאסי?
"זה קרה יותר בעקבות תהליך הכתיבה. אני במקור בא מהתחום של גיטרה קלאסית, למדתי לנגן פסנתר כשהייתי קטן, כיתה ג' בערך, אבל רק חזרתי אליו עכשיו. ההלחנה לפסנתר שונה מההלחנה לגיטרה, לכל כלי יש את היתרונות והחסרונות שלו. אני מאוד אוהב לעבוד איזו תקופה על הפסנתר, ואז תקופה על הגיטרה, לקבל פרספקטיבה אחרת".

התייחסת לכך שאחת התמות באלבום הוא היחס בין הפנים והחוץ. תרצה להרחיב על כך?
"לא תכננתי את זה מראש, אבל אפשר להגיד שיש שני נושאים מרכזיים באלבום. האחד הוא מורכבות של יחסים, אהבה, הגבול הדק בין יחסי תלות לאהבה. המתח בין לשמור על עצמך כאדם נפרד, ובין "להעלם" אל תוך הבן-זוג, או החבר, או ההורה – כל אדם קרוב. הנושא השני הוא הפער הגדול בין הבית – איזשהו מקום מוגן, קן שהוא מכיל; ובין העולם שהוא הרבה דברים – מרגש, מורכב, מאיים. אז האלבום מורכב מהעולמות האלה, מהתחושה שצריך לשים את העולם בצד לפעמים, כי הוא יותר מדי".
ולכתוב את התובנות האלה על זוגיות, זה לא השפיע על מערכת היחסים שלך?
"כשאני מסתכל על זה בדיעבד, אני חושב שמאוד. בסוף בת הזוג שלי חיה איתי, אז המילים הן ביטוי לדברים שחיים אותם בקשר. אני לא יודע מה פה הביצה והתרנגולת, אם השירים השפיעו על הקשר, או להפך. בהתחלה זה היה קצת קשה, ומתישהו נהיה מאוד טבעי, סוג של תרפיה".
יש כבר כיוון לשירים נוספים?
"האמת שבהופעה יהיו כבר ארבעה-חמישה שירים חדשים, שיהיו באי.פי. הבא. בעצם מיד כשסיימנו את השחרור של האלבום הנוכחי, Kiss the Sun , כבר ישבנו להקליט את הבא, אז הוא בשלבים מתקדמים.
הוא יהיה באותו כיוון מוזיקלי?
"אני חושב שבאלבום הראשן אני יותר נזהר. הייתה יותר מחשבה על כל דבר, עבדנו עליו כמה שנים, זה גם היה האלבום הראשון או השני ששחר הפיק. עכשיו כבר בנינו עולם, ואנחנו מרגישים יותר בנוח להמשיך ולבנות עליו. באי.פי. הבא יותר נתנו דרור לדברים שהגיעו באותו רגע, יותר לתפוס את מה שקורה בלייב" .

ההופעה של עודד תתקיים ב-2.2 ב"תיבה" בתל אביב

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0