אש במיתרים /// 20 שנה ל"נגיעות" של ברי סחרוף

אין לי עותק חתום של "נגיעות". והסיבה היא שכשברי סחרוף בא לחתום על דיסקים ב"פיקדילי" בירושלים אחרי הצהריים, פשוט התעצלתי לרדת שתי קומות וללכת מאה מטר ברגל מהבית עד החנות. אפשר לסלוח לי כי הייתי בן 15 ולא ידעתי שהזדמנויות צריך לנצל, אבל גם בלי עותק חתום, הרגשתי אז, ואני חושב היום, ש"נגיעות" הוא האלבום הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים.

ואני אסביר.

קודם כל, יש בו שירים פשוט טובים. "עבדים" נניח. וואו, איזה שיר: הפתיחה האקוסטית, הכניסה של הגיטרות החשמליות יחד עם האורגן, הלחן, המילים והביצוע. כמו ששיר צריך להישמע. או "עיר של קיץ" עם המקצב האלקטרוני והדיסטורשן בפזמון, או שיר הנושא, עם חגיגת הסמפלרים והקול של ברי שעולה לצעקה קצת מזייפת כשהוא שר "כי עוד מעט תבערררר אש במיתרים", והסולו גיטרת סלייד שמסיים את השיר.

אבל יותר מזה: סחרוף הצליח לעשות ב"נגיעות" את מה שרוב המוזיקאים הישראלים מנסים כנראה לעשות – לחבר. חדש עם ישן, מזרח עם מערב, והכל מתחבר פרפקט: הכינורות הטורקיים של "לב שלם" פוגשים גיטרות מערביות בדיסטורשן כבד, דרבוקה וסלסולים פוגשים סינתיסייזרים ב"עיר של קיץ", אלקטרוניקה ורוק מתחברים ב"ככה זה" וכאמור "נגיעות" שמצליח לגעת בהכל בלי להפוך להיות דביק.

ואחרי מה שכולם מנסים לעשות, מגיעים הדברים שבשבילם צריך הרבה אומץ ויצירתיות, וכאלו יש ב"נגיעות" בשפע: "החיים שממול" לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי עד אז, והוא אחד השירים שאני הכי אוהב בעולם. "ארץ זרה" הוא מסתורי וחידתי, לוקח זמן וסבלנות להתרגל אליו. הסקרצ'ינג ב"שתי פנים" מצליח להפתיע בכל האזנה מחדש (ובכלל זה שיר מפתיע), "זה לא יכול להיות שאף פעם אין יריות" הוא טריפ על מלחמה, שלום ועוד משהו לא ברור. האלבום הזה הוא כל כך פורץ דרך, שלא רבים העזו ללכת בעקבותיו.

וזה אלבום שמדבר על מוזיקה, ועל יצירה, ושוב על מוזיקה: "כמה יפה המנגינה הזאת, אבל אני רוצה מאוד לנגן אותך עד תום, צלילי גיטרה מסביב לשעון" ("מנהרת הזמן"), "כי עוד מעט תבער אש במיתרים" ("נגיעות"), "ואת מוסיפה עוד קו במכחול, אולי זה יקרה לך" ("החיים שממול"). "ועכשיו לאכול, לשתות מהיין, אחר כך נרקוד" ("עיר של קיץ"), וכמובן: "עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא".

ואולי הסוד הוא, שזה אלבום שעשו אותו המון אנשים ביחד: ברי סחרוף וגידי רז ואסף אמדורסקי ופיטר רוט וג'וני שועלי ורע מוכיח וחיים לרוז ועודד פרח ושרון רוטר וגדי פוגטש ויזהר אשדות ודן תורן ואלי מגן ועוד ועוד ועוד, ובניצוחו של ברי סחרוף – זה האלבום הישראלי הכי טוב בכל הזמנים.

האלבום המלא להאזנה

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0