אין עוד מלבדו /// יותם זיו על אגדת הפסנתר ארט טייטום

הוא נולד עיוור ולימד עצמו לנגן משמיעה בגיל שלוש. מעריציו משווים אותו לאלוהים ולמוצרט. ארט טייטום הוא, ככל הנראה, המוזיקאי הטוב ביותר שמעולם לא הכרתם

השבוע לפני 62 שנים הלך לעולמו ארט טייטום, אחד מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה, והוא בן 47 בלבד. מעט מוזיקאים הפכו לאגדה בחייהם, זכו לכל-כך הרבה שבחים והצליחו להשאיר חותם כה משמעותי. הפסנתרן הקלאסי הענק ולדימיר הורוביץ (1901-1989) אמר אחרי ששמע את נגינתו, שהוא לא רק פסנתרן הג'אז הטוב ביותר אלא גדול הפסנתרנים בעולם; פסנתרן הג'אז פטס וולר (Fats Waller) כינה אותו "אלוהי הפסנתר"; וקאונט בייסי (William James "Count" Basie ) התייחס אליו כ"פלא השמיני של העולם". טייטום לימד והיה מעורב בהכשרתם המוזיקלית של תלוניוס מונק ואוסקר פיטרסון. כשאוסקר פיטרסון הצעיר שמע את נגינתו של טייטום הוא הפסיק לנגן למשך מספר חודשים. הוא לא האמין שאפשר לנגן כך, או שהוא עצמו יוכל אי פעם להגיע לרמת נגינה כזו. מה שבעיקר לא ייאמן בסיפור הזה, הוא שהאדם שזכה לכל המחמאות הללו סבל מעיוורון מולד, ולימד עצמו לנגן משמיעה כשהיה בן שלוש.

ארתור (ארט) טייטום ג'וניור נולד ב-13.10.1909 בעיר טולדו במדינת אוהיו בארצות הברית, בן בכור למשפחה קשת-יום בת ארבע נפשות. מלידתו סבל ארט הצעיר מקטרקט בעיניו ולמרות ניתוחים שעבר לאורך השנים, הוא סבל מעיוורון של תשעים אחוזים. כמו רבים מבני דורו, הוא נחשף לראשונה למוזיקה בכנסייה המקומית, ובאמצעות הרדיו שהיה פתוח בביתו. בדומה ל"לילדי פלא" רבים, ארט הצעיר לימד את עצמו לנגן משמיעה בפסנתר החל מגיל שלוש. היצירות הראשונות להן האזין נכתבו לארבע ידיים, אך טייטום שלמד אותן מתוך שמיעה ולא היה ער לכך, פשוט למד לנגן את היצירות במלואן, כלומר – את תפקידם של שני הנגנים. לימים נאמר עליו שבגלל עובדה זו סגנון נגינתו היה מהיר באופן חריג לתקופתו. גם כיום מעטים הפסנתרנים שמסוגלים להגיע לווירטואוזיות שלו.

"הפסנתרן העיוור מטולדו"
בגיל 15 עזב טייטום את בית הספר לעיוורים בו למד והחל ללמוד בבית הספר למוזיקה בעירו, שם קיבל לראשונה הכשרה מוזיקלית מקצועית, קלאסית בעיקרה. תוך זמן לא רב זיהו בבית הספר את כישרונו וביקשו ממנו לנגן באירועים ובחגיגות. בגיל שמונה-עשרה החל לנגן באופן קבוע בתחנת הרדיו המקומית, ושנתיים לאחר מכן כבר ניגן בתחנת רדיו ארצית. בתחילת דרכו כינו אותו "ארתור טייטום הפסנתרן העיוור מטולדו". במקביל להופעותיו ברדיו, ניגן טייטום במועדוני ג'אז בעירו. הוא נהנה להקשיב למוזיקאים אחרים, אך נהנה יותר לנגן. בניגוד לעמיתיו למקצוע, טייטום הצעיר ניגן במועדון שעות ארוכות, לפעמים עד הזריחה. השמועות על "הפסנתרן העיוור", חצו גבולות, והמועדונים בהם ניגן בטולדו הפכו למקום עליה לרגל של גדולי המוזיקאים של דורו. בין היתר הגיעו דיוק אלינגטון, לואי ארמסטורנג, ג'ו טרנר ופלטשר הנדרסון.

כשהיה בן עשרים ושלוש, הגיעה לטולדו אחת הזמרות המובילות של התקופה, אדלהייד הול. אחרי ששמעה את נגינתו של טייטום, שכנעה אותו להצטרף אליה לסיבוב הופעות ברחבי המדינה. טייטום עזב את טולדו ועבר להתגורר בניו-יורק שהייתה אז (ובמידה רבה גם היום), בירת הג'אז הבלתי מעורערת של אמריקה. לצד אדלהייד הול, התבצעה בניו-יורק ההקלטה הראשונה של טייטום, בדרך לקריירת סולו מפוארת.

זמן קצר לאחר שהגיע לניו יורק החל טייטום להופיע בקביעות במספר מועדונים, בעיקר כפסנתרן יחיד (סולו). בשנת 1933 הוקלט אלבום הסולו הראשון שלו, בו ניגן לראשונה אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר – Tiger Rag. עוד באותה השנה ניגן והקליט כסולן, אך גם ברביעייה שהוביל. באוגוסט 1935 התחתן טייטום (לראשונה) עם בת הזוג שלו באותה התקופה, רובי ארנולדס. שנתיים קודם לכן נולד לו בן כתוצאה ממערכת יחסים קצרה מאוד עם מלצרית מטולדו. רובי, אשתו של טייטום הצטרפה אליו להופעותיו הרבות.

ההופעות באנגליה
בתחילת שנת 1938 עלו טייטום ואשתו על האנייה "קווין מרי" בדרכם לסיבוב הופעות בבריטניה. הטור של טייטום באי הבריטי נמשך שלושה חודשים, במהלכם נחשפו לנגינתו גם מוזיקאים קלאסיים אירופאים, דוגמת המנצח לאופולד סטוקובסקי, המלחין סרגיי רחמנינוב והפסנתרן ולדימיר הורוביץ. כששבו בני הזוג לניו יורק, הם ציינו כי הופתעו לגלות שהקהל הבריטי מאזין למוזיקה בשקט, מבלי לדבר, תופעה שלא הורגשה אז באמריקה. הג'אז שצמח במועדונים לא נחשב בתחילת דרכו כ"קונצרט" במובן הקלאסי, והמוזיקאים התרגלו שנגינתם משמשת רקע לפעילויות נוספות שהתרחשו במועדון. בעקבות הביקור המוצלח ולצד הופעותיו ברדיו הארצי, טייטום ביסס את מעמדו כאחד מגדולי המוזיקאים של תקופתו. עם שובו הוא הופיע באופן קבוע במועדונים הגדולים בניו יורק, שיקאגו ולוס אנג'לס. מעמדו החדש ככוכב היטב עימו כלכלית. בעיתוני התקופה נכתב כי שכרו השבועי באחד מהמועדונים בהם ניגן עמד על 1,150 דולר, סכום עתק באותם הימים.

טייטום ניגן והופיע בהרכבים אך גדולתו באה לידי ביטוי כשהיה לבד עם הפסנתר. למרות ההצלחה הגדולה שלו, טייטום מתואר על ידי מכריו כאדם נדיב בזמנו ובכספו. הוא מעולם לא התנשא, והתייחס באדיבות לסובבים אותו. בדומה לרבים מהמוזיקאים בני דורו, טייטום הרבה לשתות אלכוהול, מה שלא השפיע על נגינתו או על סבר פניו. מי שכן הושפעו מכמויות האלכוהול היו אבריו הפנימיים בגופו. בתחילת שנות ה-40 לחייו החל טייטום לסבול מבעיות בריאותיות שנבעו מבעיית השתייה ממנה סבל.

במות קדושים אמור
באוגוסט 1956, הגיע טייטום לאחת מהפסגות בקריירה שלו, כשהופיע בפני 19,000 צופים באולם בהוליווד. אך ב-5 בנובמבר באותה השנה, בגיל 47, נפטר ארט טייטום מהשפעות האלכוהול על גופו, כאשר לצדו אשתו (השלישית) ג'רלדין. טייטום הקליט מאות יצירות ואלבומים, רובם יצאו שנים רבות לאחר מותו. בשנת 1964 הוא נכנס ל"היכל התהילה" של הג'אז, ובשנת 1989 זכה בגראמי על הישגיו המוזיקליים בימי חייו (Lifetime Achievement Award). נגינתו וסגנונו הפכו לאבן דרך ב"פסנתרנות", עבור כל הבאים אחריו. "הסיכוי שיהיה עוד ארט טייטום דומה לסיכוי שיהיה עוד מוצארט", אמר עליו הפסנתרן דייב ברובק. "קודם כל מדברים על ארט טייטום, אחר כך לוקחים נשימה עמוקה, ואז מדברים על פסנתרנים אחרים", אמר עליו החצוצרן דיזי גילספי. ההשפעה של טייטום וההערצה של יכולותיו ממשיכות גם בקרב פסנתרנים בני ימינו, ונסכם בדבריו של קני בארון: "יש לי את כל ההקלטות שלו ואני משתדל מאוד לא להקשיב להן – אם הייתי מאזין לנגינה שלו, הייתי מתייאש ומפסיק לנגן בעצמי".

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0