אינדינגב – לא רק מוזיקה עצמאית /// עינת גן-שלו בריאיון עם מייסדי הפסטיבל, אסף בן דוד ואסף קזדו

לקראת המהדורה ה-12 של פסטיבל אינדינגב, עינת גן-שלו נפגשה עם אסף בן דוד ואסף קזדו, מייסדי הפסטיבל. השיחה נסובה סביב סצינת הפסטיבלים המקומית, על מה זה אומר להיות הפקה עצמאית, ועל הקשר בין קהל, אמנים והפקה.

אסף בן דוד ואסף קזדו // צילום: עודד נתן

מדינה קטנה

את אסף קזדו ואסף בן דוד  פגשתי בתדר. השעה היא שמונה בערב, יום רביעי אחרי סוף שבוע ארוך של ראש השנה. המקום כמעט ריק, אבל רוחש; המוזיקה מפעפעת מהרמקולים בעדינות. קזדו מגיע ראשון ואנחנו מתיישבים. אחרי כמה דקות של סמול טוק אני שואלת ״שנתחיל?״ ומדליקה את האפליקציה שנועדה לתמלל את השיחה שלנו און דה רקורד. קזדו מסתכל בחשדנות על המכשיר: "את בטוחה שזה יקליט יחד עם כל הרעש?" הוא מצביע על מסך האייפון. "בטוח. לא אביא אתכם לראיון נוסף.", אך לרגע החשש דבק בי. מה יהיה אם פלאי הטכנולוגיה יכזיבו והראיון שלנו יבלע בתוך המוזיקה?

אנחנו מתחילים לדבר על סצינת הפסטיבלים בארץ. זו אמנם לא השאלה הראשונה שתכננתי לשאול, אבל לשם השיחה מתגלגלת. אני שואלת את קזדו מה דעתו על ריבוי הפסטיבלים והוא מבקש לדייק אותי. לא כל אירוע שממותג תחת הכותרת ״פסטיבל״ מקיים את ההגדרה של פסטיבל.

אז מהו בעצם פסטיבל לשיטתך?
"לשיטתי?", מסתייג קזדו, "יש מילון", הוא אומר בהצטנעות. "פסטיבל זה אירוע שמורכב מכמה הופעות במקביל, פונה לאלפי אנשים. ממוקם תחת כיפת השמיים. צבעוני. עם אווירה של חגיגה. לאירוע של 200 אנשים אני לא אקרא פסטיבל. אבל אין לי בעיה אם אנשים אחרים עושים את זה. אין לי שום בעלות על המילה הזו."

ועדיין, יש המון פסטיבלים בארץ היום לעומת כמות הפסטיבלים שהייתה כאן לפני 12 שנה כשאינדינגב רק התחיל.
"התרבות התפתחה מאוד בשנים האחרונות. אפשר להפיק פסטיבל לכל ז׳אנר במוזיקה העצמאית: סטונר, אינדי-רוק, מטאל. לכל הז׳אנרים האלו יש קהל אוהד, אבל יש בעיה – אנחנו מדינה קטנה. לוח השנה מאוד צפוף. קחי לדוגמא את יערות מנשה ואינדינגב. מדובר בפסטיבלים עם קהל חופף. לו האירועים האלו היו מתרחשים במרווח של חודש אחד מהשני. אחד מהם כנראה לא היה מצליח לשרוד."

אינדינגב 2014 // צילום: יואב קדם

אתה חושב שרוח היזמות הישראלית "Startup Nation" מחלחלת גם לסצנת הפסטיבלים בישראל?
"זו שאלה מעניינת, יכול להיות שכן.  אני לא חושב שבבלגיה, לדוגמא, יש פחות יזמות תרבותית. השוני בין בלגיה לישראל הוא שישראל מדינה קטנה. פסטיבלים באירופה משופעים בספונסרים וככל הנראה יצליחו להחתים את האמנים שהם ירצו. כסף is not an issue ובאינדינגב כסף הוא כן issue. זו המשמעות של להיות פסטיבל עצמאי."

אודה ואתוודה שחששתי להעלות את נושא הספונסרים או שיתופי הפעולה. יש נטייה או מוסכמה לא כתובה להתרחק מהנושאים האלו. אבל השיחה נמשכת לשם. "זה בסדר מבחינתכם שניגע בנושאים האלו?", אני שואלת בחשש את בן דוד וקזדו "אפשר לקחת צעד אחורה אם זה לא מתאים". שניהם עונים פה אחד: "זה בסדר אין שום בעיה". לכל אורך הראיון, הם מדברים בגילוי לב ובגובה העיניים על נושאים שלרוב לא מקובל לדבר עליהם בתעשיית המוזיקה כגון מימון וצמיחה.

חלק מהרוח של אינדינגב כוללת התרחקות מספונסרים או מכסף גדול?
"זה לא שחור או לבן" מסתייג בן דוד שמצטרף לשיחה. "השוק היום עובד אחרת: הכסף הגדול לא יגיע. אנחנו  אומרים את זה לאמנים הצעירים שעובדים איתנו: 'זה לא כמו בשנות השבעים. אף אחד לא יגלה אתכם ויעשה אתכם סטארים'.  זה לא עובד ככה יותר. לספונסרים שווה יותר להשקיע באפיקי פרסום אחרים מאשר לשים באנר שיגיע לקהל של עשרת אלפים איש."

"מאידך" מוסיף בן דוד, "אנחנו מקבלים הצעות לשיתופי פעולה. אין לנו התנגדות מוחלטת לקבל כסף. מטבע הדברים, כשאנחנו בוחנים אפשרות לשיתוף פעולה, אוטומטית עולה השאלה מה הצד השני מקבל. הרבה פעמים אנחנו אומרים לשותפים פוטנציאלים: 'באנר יזיק לשני הצדדים. אנחנו כמפיקים ״מלכלכים״ את האירוע עם תכנים שיכולים לצרום בעיני הקהל. ואתם עלולים להצטייר  כגורם הזר שמתפרץ'. לכן אנחנו מציעים לשתף פעולה בצורה הומוגנית. אין לנו שום התנגדות לכסף, כל עוד זה לא פוגע בפסטיבל."

מה נחשב פגיעה בפסטיבל?
"התערבות בתוכן ובנראות", אומר בן דוד. "היו פעמים שבהם היה שיתוף פעולה יפה. לפעמים מגיע גורם עם מימון שמאפשר לנו להביא אמנים שהיינו רוצים מאוד להביא ומבחינה כלכלית לא היינו יכולים. פייסבוק מייצרת שיח מאוד דיכוטומי בכל מה שנוגע לשיתופי פעולה. שחור ולבן, אינדי או מינסטרים. בפועל זה לא כך."

יש לכם שאיפה להפוך את אינדינגב לאירוע מסה? עם יותר קהל?
"זה לא מה שמניע אותנו וזה לא החזון שלנו לפסטיבל. המטרה שלנו היא להצליח ולקיים את הפסטיבל עוד הרבה שנים."

מה הכוונה ב-״לקיים את הפסטיבל״?
"בצוות ההפקה ישנם כמה מעגלים שאחראים לקיום הפסטיבל הזה. הפסטיבל הזה לא מתקיים בלעדיהם. והאחריות שלנו היא גם כלפיהם"

איך בעצם צוות ההפקה בנוי? האם מדובר באותם אנשים שהפיקו את המהדורות הראשונות של הפסטיבל?
"חלקם כן. חלק מהאנשים שהיו בצוות הניקיון בשנים הראשונות של הפסטיבל נמצאים היום במעגל הראשון של מקבלי ההחלטות. בורכנו ברשת איכותית מאוד של חברים וחברים של חברים, שעליה הפקת הפסטיבל נשענת. אנחנו מגייסים את אנשי ההקמה בשיטת חבר מביא חבר. אינדינגב נקרא כך לא רק משום שהוא נותן במה למוזיקה עצמאית אלא גם משום שאנחנו הפקה עצמאית: אנחנו מקימים את תשתיות המים ואת הציליות בעצמנו. חברת הפקה חיצונית הייתה, ככל הנראה, מפיקה את הפסטיבל הזה בשבוע באמצעות עובדי קבלן שעובדים 12 שעות ביום; אנחנו מפיקים אותו בשלושה שבועות. והכי חשוב: אנחנו לא רק עובדים ביחד – אנחנו חברים. חשוב לנו לשמר את הרוח הזו. יותר מאשר לעשות  scale up ולהגיע ולהכפיל את מסת הקהל שמגיעה לפסטיבל."

מימון, יזמות, סיכון אלו לא המילים שמצפים לפגוש בכתבה על פסטיבל מוזיקה. אבל אלו השיקולים שמאפשרים אירוע כמו אינדינגב. אחרי שחקרנו לעומק את מאחורי הקלעים אפשר לפנות את הבמה ולדבר על המוזיקה.

מה זה בעצם אינדי?
"תראי,  לפני כמה שנים טובות מתקשר אלי העורך של גלגלצ ואומר לי 'אני מסתכל על הליינאפ של אינדינגב ועל הפלייליסט של גלגלצ ונראה שיש חפיפה מאוד גדולה'", אומר  בן דוד. "הדברים כל הזמן משתנים. יש הרבה הרכבים שמקדשים את השוליים ופועלים בשוליים. אבל הרבה פעמים זה לא חד משמעי – מה שמתויג כאינדי באותה מידה יכול להיות מתויג כמיינסטרים. זה לא שחור ולבן. לכן אני לא אוהב את ההגדרה. אלון עדר למשל, שנים הוא היה מאוד בשוליים. זאת למרות שהמוזיקה שהוא יוצר קורצת במידה רבה למוזיקה ללב המיינסטרים בישראל של שנות השבעים. זה שאנשים מתייגים מוזיקה מסוימת כאינדי או מיינסטרים זה לאוו דווקא תופס את המהות שלה."

אינדינגב // צילום: ניר גייגר


קהילת האינדי הישראלית- שלב היצירה

באיזה אופן אינדינגב תרם והשפיע על הסצינה המקומית?
"אינדינגב לא נוצר בחלל ריק", אומר קזדו. "לפני כן היו את בומבלה ושנטיפי. בנוסף לכך, בעשר השנים האחרונות התחוללו המון שינויים שהשפיעו על האופן שבו סצינת האינדי התעצבה. רשתות חברתיות למשל, בלוגים, פורומים של מוזיקה וגם פייסבוק – כל אלו הפכו את הדרך לתודעה להרבה יותר פשוטה. אולפנים ביתיים הפכו תהליך יצירה והפקה לפשוט וזול. לייבלים עצמאים שקמו… כל אלו היוו קרקע נוחה לצמיחת הקהילה החדשה של האינדי ופסטיבל אינדינגב הוא חלק מהשינויים האלו."

אתם מרגישים סוג של אחריות כלפי קהילת אוהבי המוזיקה בישראל?
"בטח" עונה בן דוד ״אבל אנחנו לא מנסים לחנך את הקהל. אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהקהילה. אנחנו מנסים לבנות יחד עם הקהל והאמנים משהו חדש. חשוב לנו לפתוח את המנעד, המטרה שלנו היא לא רק להציג את מה שקורה עכשיו, אלא גם את מה שיכול לקרות. יש לנו אחריות כלפי הקהל, כלפי מעגלי ההפקה, וגם כלפי האמנים."

מה זה אומר בעצם, אחריות כלפי האמנים?
"אמנם הפסטיבל מופק באופן עצמאי, אבל אנחנו מקפידים על רמה גבוהה של הפקה. אנחנו רוצים לתת לאמנים במה ויחס שיכבדו אותם. אנחנו מודעים לכך שאין לנו ערמות של כסף לשלם. לכן חשוב לנו להעניק במה בסטנדרט הכי גבוה שאנחנו יכולים, יחס טוב, דחיפה ראשונית וכבוד. והכבוד הזה הוא הדדי. בסופו של יום, אנחנו באמת מרגישים שהאמנים שמגיעים לאינדינגב נותנים מאה אחוז מעצמם אם לא יותר בפסטיבל."


מקורות ההשראה

קראתי שמשווים אתכם לגלסטונברי הישראלי. יש לכם מודל מחו״ל או מקורות השראה?
קזדו מספר שההשראה הראשונית מאחורי אינדינגב היא פסטיבל רוסקילדה (פסטיבל מוזיקה ברוסקילדה בדנמרק). "אני ומתן (נויפלד) חזרנו מהפסטיבל ורצינו להרים משהו דומה. לא רק מבחינת התכנים המוזיקלים אלא גם מבחינת רוח ההפקה. רוסקילדה הוא פסטיבל ללא מטרות רווח. כל הכסף שנאסף נתרם. מאידך מדובר בפסטיבל מסודר וממוסד. יש שם למשל צוות של פסיכולוגים שמסתובב מטעם הפסטיבל."

באינדינגב יש כזה?
"יש לנו מנהל במה שהוא פסיכולוג", הם עונים בחיוך.

אז בעצם בזמן הפסטיבל הוא לוקח הפסקה מהטיפול ומגיע?
"הוא לא היחיד. יש לנו בצוות גיאולוג ועוד המון אנשים שהפקה זה לא המקצוע הראשוני שלהם. זה קצת כמו מילואים. במובן הטוב. אנשים מכל מיני תחומים לוקחים הפסקה מהחיים ומגיעים להקים את אינדינגב."

ההשראה של בן דוד, לעומת זאת, מגיעה מפסטיבל פיוז׳ן בגרמניה. ״הפסטיבל הוקם על ידי 12 חבר׳ה שקנו שטח שהיה בעבר שדה תעופה צבאי נטוש של כוחות סובייטים״, הוא מסביר. ״האירוע התחיל כתנועת מחאה שמאלנית רדיקלית של ה-Kulturkosmos. בעבר היתה לאירוע אג׳נדה פוליטית מאוד חזקה. כיום לא אבל מה שנשאר זו הרוח החופשית והעצמאית. הם לא מפרסמים בכלל ליינאפ. כשמגיעים מקבלים תוכניה מי הולך להופיע.״

זה משהו שמעניין אותך לעשות, פסטיבל נטול ליינאפ?
"חלום שלי" עונה בן דוד בחיוך. "לו היינו פועלים  במדינה פחות קטנה זה בהחלט היה יכול לעבוד עבור פסטיבל בסדר גודל של אינדינגב.", מוסיף קזדו.

זה לא הפריע לכם או הטריד אתכם שלא צמחתם מתוך תעשיית המוזיקה?
"בשנים הראשונות של הפסטיבל היינו מדברים ישירות עם האמנים ולא עם המשרדים שמייצגים אותם. בשלב מסוים התחלנו לקבל על זה ריקושטים מאנשי התעשיה, לקח זמן עד שכולם הבינו מה קורה בכלל. יש לנו את הדרך שבה אנו פועלים שמשקפת את הרוח של אינדינגב. יש לנו דרך מסוימת להתנהל ולקח זמן לתעשיה להבין שיש לה מה להרוויח מהדבר הזה."

אהבת הקהל

בעיני אסף ואסף הפסטיבל הוא תוצר של מערכת יחסים משולשת: הפקה, אמנים וקהל. בן דוד מגדיר את מערכת היחסים הזו כמשולש קדוש. ״רוב הקהל שמגיע לאינדינגב לא בהכרח מכיר את כל הליינאפ וגם לא את רובו״ בן דוד מציין זאת כעדות לאמון הקהל וגם למידת הפתיחות שלו. בשלב מסוים כשאני מתייחסת לקהל הישראלי קזדו מבקש לדייק אותי – הקהל של אינדינגב. ומסביר ״יש המון אחוזי חפיפה בין הקהל שהיה באינדינגב והקהל שהיה ברדיוהד. אבל ההתנהלות של הקהל בשני האירועים – שונה לגמרי״.

באיזה מובן?
"כש'הקהל הישראלי', כפי שאת קוראת לו, מגיע לאינדינגב הוא נהפך להיות הקהל של הפסטיבל. בסיום הפסטיבל אנשים מנקים את מתחם האוהל שלהם וזה לא קורה סתם. הם פוגשים בשבת בבוקר את צוות הניקיון של הפסטיבל; זה לא צוות של עובדי קבלן – זה אנחנו. הם פוגשים את אנשי ההפקה וזה יוצר אחדות ואחריות. דוגמא נוספת: אנו מחלקים  לאנשים בכניסה לפסטיבל שקיות על מנת שיאספו כוסות בירה ריקות ובתמורה לכך אנחנו מחלקים לאוספים כוס בירה חינם. מבחינת ההפקה, מדובר בהוצאה. אבל זה כסף ששווה לנו להשקיע. במשך 11 שנות קיום הפסטיבל לא היה לנו אלימות. הטרדות או גניבות. זה די יחודי, לא?"

אינדינגב 2018

יש היום שיח סביב ייצוג שוויוני של נשים בליינאפ, מה אתם חושבים על כך?
"אני לא חושב שכדי לייצר שוויון חובה שהליינאפ יהיה חמישים חמישים", אומר  בן דוד. "במהדורות האחרונות חלק גדול מהמופעים המרכזיים מנוגנים ומבוצעים על-ידי נשים. באינדינגב יש בין שלושים אחוז לארבעים אחוז ייצוג נשי. לעומת זאת, יש ייצוג הרבה יותר נמוך לאמנים ערבים, רוסים ואתיופים למרות שאלו קבוצות שלא פחות חשוב שיהיו מיוצגות וסביב הנושא הזה כמעט אין שיח. חצי ממנהלי הבמה של הפסטיבל הן נשים, כמעט חצי מעמדות המפתח בהפקה מאוישות על ידי נשים. אנחנו מייצרים את המציאות הזו מבלי להפוך אותה לאג׳נדה. זה לגיטימי להעלות את השיח הזה, זה חשוב, אבל אנחנו בוחרים לא להציג את עצמנו כפסטיבל שמקדם נשים. זה קורה בפועל,  גם בקדמת הבמה גם מאחורי הקלעים."

אנטיגונה רקס באינדינגב // צילום: ג'וד מוסקוביץ

אתם עכשיו לפני המהדורה ה-12 של אינדינגב, אתם עדיין מתרגשים?
"אנחנו מאוד אוהבים את התקופה הזו בשנה. בעיקר בגלל הפגישה המחודשת עם גרעין ההפקה. מדובר בסוג של משפחה מורחבת. אנחנו חבר׳ה ששנה אחרי שנה נפגשים במדבר וגורמים לפסטיבל הזה לקרות. אחרי 12 שנה אנחנו די מנוסים ומתורגלים באתגרים שהפקה כזו מציבה."

אז מה צפוי לנו השנה?
"לפסטיבל השנה יש נושא מרכזי: אדם שווה לאדם", מסביר בן דוד. "ההתייחסות שלנו למה שקורה במדינה במרחב שאנו חיים בו, לא רק בהקשר המוזיקלי אלא הרבה מעבר. בפסטיבל יהיה מתחם חדש שנקרא מתחם אדמה בו יוצגו תכנים לא מוזיקלים. המטרה שלו תהיה  לארח שיחות ומפגשים עם 'האחר'. החל משיחות עם נשים שמקדמות יזמות בקהילה הבדואית ועד לחיבור של פלסטינים ומתנחלים שמנסים לייצר דו קיום. במתחם יתארחו דפני ליף וזאב טנא שיתנו את שני הסנטים שלהם על מאבקים חברתיים ומאבקים חברתיים במוזיקה. המטרה של הפסטיבל היא לא רק לבדר אלא לגרום לך לחשוב."

פסטיבל אינדינגב יתקיים בין ה-11-13 באוקטובר במצפה גבולות. בין האמנים המשתתפים: קין והבל 90210, תמרדה, רייסקינדר, קוסטה קפלן, עדן דרסו ודיג׳י מש, כף הקלע – מופע מחווה לגבריאל בלחסן, לייבל בדיבור ישתף פעולה עם תזמורת פירקת אלנור, Meuban ועוד רבים וטובים.

אתר אינדינגב

תודות: גיל עמית

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0