כל שנה ב-23.9 הכנסייה הקטנה ברחוב טורק מספר 2097 בסן פרנסיסקו לובשת חג. מיסת יום ראשון הסמוך לתאריך זה מצוין באירוע רב משתתפים ועם הרבה מוזיקה. שמה של הכנסייה מסביר הכל: "הכנסייה האורתודוקסית האפריקאית של הקדוש ג'ון וויליאם קולטריין" –
"Saint John Will I Am Coltrane African Orthodox Church". כנסייה שהיא בית לאלוהים ובית לג'אז באותה מידה ובאותו להט.
קולטריין שנולד ב-23.9.1926 הטביע את חותמו על עולם המוזיקה בכלל ועל הג'אז בפרט. הוא הגיע ל"ליגה של הגדולים" בגיל צעיר והלך לעולמו בטרם עת בגיל 41, אחרי קצת יותר מעשור בפסגת הג'אז העולמי. בניגוד לאחת מיצירותיו הגדולות, "Giant Steps", קולטריין סלל את דרכו לאט לאט, עם לא מעט נקודות שבירה והמון עבודה קשה, עד שהגיע למעמד של "קדוש" עוד בימי חייו.
נגינה כמפלט
ג'ון קולטריין נולד וגדל בצפון קרוליינה. שני הסבים שלו היו כמרים בכנסיות באזור מגוריהם. בגיל 12, תוך כמה חודשים נפטרו אביו, דודתו ושני הסבים שלו. לקולטריין הצעיר נותרה רק אמו. לדברי הסובבים אותו, הוא מצא מפלט בנגינה והשקיע בה שעות ארוכות. כמה שנים לאחר מכן, משיקולי פרנסה עזבו השניים את ביתם ועברו להתגורר בפילדלפיה. אמו רכשה לו את הסקסופון הראשון שלו (עד אז הוא ניגן בקלרינט). קולטריין נטש את הקלרינט והתמסר כל כולו לכלי החדש. הוא ניגן בתזמורת בית הספר וההקלטה המקצועית הראשונה שלו נעשתה כבר אז, באותה המסגרת. ב-1945 התגייס קולטריין לחיל הים האמריקאי והוצב בפרל הרבור. תפקידו הצבאי לא כלל נגינה בסקסופון, אך גם מפקדיו זיהו את כשרונו והוא הפך לנגן רשמי בתזמורת החייל. עם שחרורו ב-1946 חזר הביתה לפילדלפיה היישר לסצנת הביבופ הצומחת. הוא ניגן במספר הרכבים וגם למד באופן פרטי אצל מוזיקאים מקומיים. בתחילת שנות החמישים פגש קולטריין לראשונה את דיזי גילספי ותוך זמן קצר הפך לנגן משמעותי בביג בנד שלו. קולטריין שזכה לכינוי "טריין", נודע בכך שהוא פשוט לא הפסיק לנגן. כשאחרים ניגנו סולו והוא היה צריך לפנות את הבמה – התאמן בשירותים. אחרי ההופעות ניגן בחדר במלון וכשהאורחים התלוננו – הוא התאמן "על יבש", רק עם האצבעות, בלי לנשוף.
הרואין כמפלט
השנים בהן ניגן במועדונים בפילדלפיה היו גם תחילת ההתמכרות של קולטריין להרואין ולסמים נוספים, בדומה למוזיקאים אחרים בני זמנו. "במועדונים באותה התקופה היו לצד המוזיקה גם סמים וזונות", ציינו כמה מוזיקאים שניגנו עם קולטריין בסרט דוקומנטרי שנערך על חייו (Chasing Trane). לצד ההתמכרות לסמים, החיבור המוזיקלי בין קולטריין לגילספי השביח את נגינתו ואת יכולותיו המוזיקליות. אולם לאחר כמה שנים ביחד, גילספי נאלץ לפטר את קולטריין בגלל בעיית הסמים שלו, אחרי שנתן לו מספר הזדמנויות "לחזור למוטב". ב-1955 פגש קולטריין את נעימה, בבית של חבר משותף. הם התחתנו זמן קצר לאחר מכן, ובתה של נעימה מנישואיה הקודמים אומצה על-ידי קולטריין.
בקיץ של 1955 קיבל קולטריין שיחת טלפון מפתיעה ששינתה את חיוו. מהעבר השני של הטלפון פנה אליו אחד מגדולי המוזיקאים של התקופה – החצוצרן מיילס דיוויס, שביקש ממנו להצטרף להרכב שלו. החיבור בין השניים הוליד כמה אלבומים נפלאים: Cookin, Relaxin, Workin, Steamin. ואז שוב צצה בעיית הסמים של קולטריין, ודיוויס נאלץ להיפרד מהסקסופוניסט המוכשר. הפרידה הכפויה ממיילס דייויס הכניסה את קולטריין להלם, ממנו יצא באמצעות קשר חדש עם מוזיקאי ענק אחר, ת'לוניוס מונק. אחרי שנתיים של פעילות משותפת והתנסות ראשונה כמוביל הרכב, חזר קולטריין לחיקו של מיילס דיוויס והיה שותף באלבום הג'אז המצליח בכל הזמנים – Kind Of Blue.
אהבה כמפלט
קולטריין המשיך להתקדם, להתנסות וללמוד מעצמו ומאחרים ועדיין, לא הפסיק לנגן. מיילס דייויס התלונן בפניו אחרי אחת ההופעות המשותפות שלהם שהוא (קולטריין) פשוט לא מפסיק לנגן את קטעי הסולו שלו. "אני לא מצליח למצוא את המקום להפסיק", ענה לו. ודיוויס השיב: "פשוט תוציא את הסקסופון מהפה". במקביל, קולטריין החל לבסס עצמו גם כמלחין. המהלך הגיע לשיאו עם אחד מאלבומיו הגדולים – Giant Steps, בו הקדיש את אחד מלחניו היפים ביותר לאשתו: "נעימה". כמה שנים לאחר מכן הם כבר נפרדו.
ב-1963 פגש ג'ון קולטריין את הפסנתרנית בעלת האמונה הבודהיסטית אליס מקלאוד. המפגש בין השניים היה מטלטל עבור קולטריין. עוד בטרם התגרש רשמית מנעימה כבר נולדו לו ולאליס שני בנים. אחד מהם, רווי, הפך ברבות השנים לסקסופוניסט מוכשר, ואחרי הגירושין הרשמיים נולדה לבני הזוג עוד בת. מוזיקאים שעבדו עם קולטריין מתארים את השפעתה החיובית של אליס על חייו, לא רק בגלל הילדים אלא בעיקר בגלל ההשקפה הרוחנית המשותפת שחלקו השניים. עוד לפני שהכיר את אליס, כאשר הוא היה בשפל חסר תקדים בגלל השפעות התמכרותו לסמים ולאלכוהול, חווה קולטריין התגלות אלוהית.
אלוהים הוא התשובה
כך הוא תיאר, במילותיו את התחושה: "חוויתי, בחסד האל, התעוררות רוחנית שתוביל אותי לחיים עשירים, מלאים ופרודוקטיביים יותר. באותו זמן, בהכרת תודה, ביקשתי בענווה לקבל את האמצעים ואת הזכות לעשות אחרים מאושרים דרך המוסיקה". המילים הללו הופיעו בתוך האלבום המוערך והרוחני ביותר שלו: A Love Supreme. על תהליך היצירה של האלבום אמרה אליס קולטריין: "ג'ון סגר את עצמו בעליית הגג של הבית למשך שבועיים וכתב. כשירד חזרה התחושה שלו ושלנו הייתה כמו משה שיורד מהר סיני". ביולי 1967 קולטריין נפטר מסרטן הכבד, בין היתר בשל השפעות הסמים והאלכוהול על גופו, והוא בן 41 בלבד. עד היום הוא נחשב לאחד המוזיקאים המשפיעים בעולם. קרלוס סנטנה תיאר כך נגינתו: "יש כאלו שמנגנים ג'אז, יש כאלו שמנגנים בלוז או רוק. קולטריין ניגן את החיים". בכנסיה על שמו של קולטריין בסן פרנסיסקו משמיעים ביום הראשון של כל חודש את A Love Supreme. "הצטרפו אלינו לחוויית הצליל המיוחד, למוזיקה ולחוכמה של הקדוש ג'ון קולטריין", נכתב בהזמנה.
COMMENTS
כמה כייף לקרוא, ברוך הבא ואל תפסיק.
יהיה מושלם אם תקליטו את הטקסט לפודקאסט לשמוע באוטו עם המוזיקה.