מחול החרבות /// אלקנה כהן על "Used Future" – האלבום החדש של The Sword

זה מטאל? זה פסיכדליה? זה סטונר? זה מטוס? לא – זו מוזיקה. כשאנשים מדברים על מוזיקה הם עושים לעצמם חיים קלים וקוראים לדברים בשמות, קטגוריות אם תרצו. לפעמים זה עובד, אבל כשהמוזיקאים עצמם מסרבים להכניס את עצמם לתבניות המוכרות, הכל נעשה הרבה יותר מעניין. וגם הרבה יותר מבלבל.

The Sword עושים חיים קשים למבקרים כבר כמה שנים, והאלבום החדש שלהם, Used Feature, ממשיך בקו הזה. הלהקה הזאת נולדה בטקסס לפני כ-15 שנה כלהקת מטאל רועשת במיוחד שהתמקצעה בריפים גרוביים ומגניבים שתפסו את המבקרים כמו גם את הקהל, במיוחד זה של להקות כמו Trivium ו-Avanged Sevenfold. הקו הזה המשיך לשני אלבומים נוספים, כש-The Sword החליטו לשנות כיוון – להנמיך ווליום ולהתחיל לנגן בלוז. כלומר, בנוסף למטאל, מה שיצר תמהיל מקורי במיוחד של מטאל, סטונר רוק, גראנג', רוק דרומי ואפילו קצת קאונטרי – ושיגע את המבקרים.

Used Feature, שיצא בתחילת אפריל לספוטיפיי הקרוב לשולחנכם, ממשיך את התהליך ש-The Sword העבירו את עצמם ואת המאזינים והתוצאה מקסימה: הרבה דיסטורשן אבל בווליום נמוך, השפעות ברורות של בלוז דרומי חשמלי, אלקטרוניקה עדינה וגרוב מתוחכם עם חטיבת קצב שלא רואה בעיניים.

כבר ב"Deadly Nightshade", הקטע השני באלבום (אחרי פתיחה קצרה) אפשר להרגיש את הבסים וההמהום הנמוך של המטאל הופכים לבלוז אפלולי אבל מדויק. הדיוק ממשיך בקטע הבא "Twiilight Sunrise" שבו אפשר לשמוע הדים לרוק הכבד של שנות ה-70, בהפקה עכשווית.

"Sea of Green" הוא בלוז שמתבסס על סינתיסייזרים עקביים ועקשניים שמלווים את הגיטרות ברקע, ונותנים רקע מצוין לגיטרות שנשמעות לגמרי טקסניות. בשיר הנושא אפשר לשמוע חיבור בין המטאל של ג'ודאס פריסט לגראנג' של שנות ה-90. "Book of Thoth" מחזיר אותנו לאווירה הסמיכה ולגרוב האפלולי שמחזיק את הבתים לפני ההתפרצות האנרגטית של הפזמון, וכהכנה ל"Brown Mountain", שהוא קטע אינסטרומנטלי מהפנט ומכשף.
האלבום נסגר במפל צלילים שסוגר מעגל עם קטע הפתיחה שלו, והופך את Used Feature ליצירה שלמה, עקבית ועם אמירה ברורה, אבל בלי קטגוריה שאפשר להכניס אליה, וזה כמובן דבר טוב.

האלבום המלא בספוטיפיי

הופעה בה נוגנו רוב שירי האלבום לצד קטעים מאלבומים קודמים:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0