פירוק נטול הרכבה /// עינת גן שלו על האלבום החדש של Eels

האלבום החדש של Eels פורש בפני המאזין קשת רחבה של רגשות, מלודרמה בזעיר אנפין. הוא נפתח בהתפרקות מוחלטת: "The Deconstruction has begun" ומסתיים במסר מסויג של תקווה: "Your dreams are broken/ Your innocent lost / But there's a line that can't be crossed/ In Our Cathedral".
הנושאים האלו לא חריגים עבור ההרכב ומי שעומד בראשו – מארק אוליבר אוורט (או E בקיצור), וזהו בהחלט לא האלבום הקודר ביותר של ההרכב (ב-1998 אוורט משחרר את Electro-Shock Blues שנכתב לאחר מותה של אמו מסרטן והתאבדותה של אחותו). גם הפעם ניגש אוורט ליצירה לאחר לא מעט טלטלות בחייו הפרטיים;
נישואין, גירושין (״לא מתוך בחירה״) שהגיעו לאחר תקופת יצירה אינטנסיבית שבה היה שרוי במשך 25 שנה, אבהות, ובמישור הכללי יותר, בחירתו של טראמפ לנשיא ארצות הברית. מאורע שכנראה השפיע על אמנים רבים (דוגמה בולטת אחת היא דיויד בירן עם Amercian Utopia).

The Deconstruction שונה מהאלבום הקודם של ההרכב (The Cautionary Tales of Mark Oliver Evertt). מדובר באותו סגנון מוקפד ומלוטש של אוורט, אולם משהו בדינמיקה של האלבום שונה, חלק מהשירים מעבירים תחושה של מתח פנימי בלתי פתור. מעין התרחשויות סודיות שעומדות להתפרץ אל פני השטח, אבל זה אף פעם לא קורה. אלו רק חלק מהמרכיבים שהופכים את האלבום לעוצמתי כל כך.
האלבום מגוון מאוד מבחינה מוזיקלית. הוא מכיל קטעי דקלום, קטעים אינסטרומנטלים, חלק מהשירים גרוביים יותר, חלקם מתוזמרים בצורה שמזכירה מעט מקהלת כנסיה. ויש אפילו שיר ערש שאוורט כתב לבנו ("Archie Goodnight).

הקדרות הקצבית מקבלת ביטוי גם בפן הויזואלי. כמו למשל בוידיאו קליפ היפהפה עבור השיר "Bone Dry" בבימויה של סופיה אסטרום, שמאזכר מעט את האסתטיקה הגותית של הבמאי טים ברטון:

ב-"Today is the Day" תחושת ההתפכחות שהשיר מתאר מוצגת באירוניה ובקריצה בקליפ:

יש באלבום נופך של תקווה שנשען על סמלים ומונחים מהעולם הדתי. ב-"Epiphany" אוורט, בפרץ של נוסטלגיה, עורג לחזור לזמנים אחרים, טובים יותר. הוא מקריא על רקע המוזיקה את השורות:

My old friend
I just want to go back
To that simpler time

את הדלקום מסיים אוורט כמעט בחטף:

Can't go back
But I can make today a memory to last

משמעותה של המילה Epiphany בהקשר היומיומי היא הארה, אבל במקור מדובר במונח נוצרי שמדבר על הצגתו של ישו בפני שלושת המלכים. ההארה שאוורט מציע היא לא חגיגה של החיים כאן ועכשיו אלא שימוש טוב יותר להווה – כחומר גלם עבור הזיכרונות.

האלבום מסתיים בביקור בקתדרלה. אולי הנחמה טמונה לא במבנה עצמו אלא בעובדה שבקתדרלה מתאפשר חיבור אנושי.

Your spirits broken
But there's a place where your heart can still be open
In our cathedral

בראיון לרגל צאת האלבום אומר אוורט שחלק מהשירים נולדו מתוך תחושת אחריות שהוא חש כמוזיקאי כלפי קהל השומעים. "ניסיתי להעביר מעט תקווה במצבים שנראים כחסרי תקווה. אני מנסה להזכיר לאחרים ולעצמי שאנחנו צריכים לנסות להיות נחמדים יותר״.
אני לא בטוחה שתקווה היא התחושה שפעמה בי עם סיום ההאזנה לאלבום. אולי שותפות גורל שכולנו חולקים. וזה לכשעצמו – מנחם.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0