מאתגר אך לא מתנצל: יובל חורי בספיישל סקסופון סופרן שפותח את הלב והראש

סידני בשה

מה שאני אוהב כל כך בכלי נשיפה הוא איך שהם קרובים כל כך לשירה. הנגינה המבוססת על ניואנסים של הפעלת הפה, הריאות וכל מערכת הנשימה, נוגעת בצורה די ישירה באותו המקום הרגשי שקול אדם נוגע בו. כל כלי כזה מדגיש משהו אחר במערכת הזו – למשל בנגינת חליל ניתן לשמוע בבירור את קצב הנשימה ואווריריות מסוימת, ולחצוצרה דווקא יש מעין צבע מסתורי יותר ומגוון צלילים הקשורים להבעה יותר מאשר לנשימה.
סקסופון סופרן, לעומתם, מעורר פעמים רבות מעין אי-נוחות בצלילו המזכיר קלרינט בסגנון הנגינה, אך עם צליל מתכתי בהרבה. מרבית האנשים אינם מצליחים להתחבר אליו בשמיעה ראשונה, הרבה בגלל שהוא נשמע רק חצי-מוכר לאוזן: בצלילים הנמוכים הוא יכול להישמע כמו צלילי סקסופון מוכרים ואהובים, אך בגבוהים הוא כבר מאבד כמעט כל קשר לאותו צליל. במשך השנים למדתי לאהוב מאוד את הכלי הזה. נגן סקסופון סופרן שמצליח להוציא ממנו את המיטב זוכה אצלי לאהדה רבה. הרשימה הבאה היא מבחר של ביצועים כאלו, שבעיני מממשים את מלוא הפוטנציאל היפהפה של הכלי.

Avishai Cohen Feat. Jimmy Greene – Smash
מתוך אלבום ההופעה המעולה As Is… Live At Blue Note, הקטע אולי המוכר והאהוב ביותר של כהן בהופעות בביצוע נדיר ומיוחד במינו עם הסקסופוניסט ג'ימי גרין, שאינו מרבה להשתמש בסקסופון סופרן, וחבל, כי בעיני מדובר בביצועים הטובים ביותר שלו ששמעתי. בשניה 2:48 מתחיל ה-'טיזינג' לקראת הסולו, שבשניה 3:52 עולה שלב וסוחף אותי לתוך אילתור מופלא, ומגיע לשיאו בשניה 5:17.

Sidney Bechet – Petite Fleur
קשה לדבר על סקסופון סופרן מבלי לדבר על סידני בשה, מחלוצי הנשפנים בג'אז, שעד היום סגנון הנגינה שלו אינו נשמע כמו אף אחד אחר. בקטע זה, הנשמע כאילו היה גרסת כיסוי לסטנדרט מבוסס שיר עממי-לטיני (למרות השם הצרפתי), ניתן לשמוע את סגנון הנגינה הזה, הלוקח את הכלי לממד אחר. את הקטע כתב והלחין בשה עצמו, והוא קיבל מספר גרסאות כיסוי רבות, כולל כאלו הכוללות שירה בצרפתית.

Robert Wyatt & Lol Coxhill – Soprano Derivitavo / Apricot Jam
סטייה קלה מג'אז מסורתי, לאחת הסצינות הקלילות, המעניינות והמהנות בהיסטוריה של הפרוג- הקאנטרברי. לרוברט ווייאט מלהקת Soft Machine דיסקוגרפיה עשירה ביותר ומלאה בשיתופי פעולה עם נגנים והרכבים שונים, אחד מהם הוא הסקסופוניסט המשעשע Lol Coxhill, דמות מוכרת בסצינת הקאנטרברי, לו גם אלבומים טובים משל עצמו. בקטע המבדר הזה הם מצליחים לעשות משהו שמוזיקאים ברמה כזו כמעט אף פעם לא מנסים לעשות: להצחיק. זה יוצא מקסים והסקסופון מוצא את מקומו בטבעיות כאן.

Eberhard Weber – Touch
בסיסט ה-Chamber Jazz אברהרד וובר, שאני מאוד אוהב, שווה כתיבה על המוזיקה שלו בפני עצמו, והאמת היא שהיא זו שנותנת את המצע המושלם לסקסופוניסט צ'ארלי מריאנו להיבלע בטבעיות בקסם הצלילים של האלבום המעולה Yellow Fields מ-1975. הדיאלוג בין הבאס לסקסופון, על רקע הקלידים המרחפים, עושה סופסוף שימוש בסקסופון לא ככלי-סולו אלא כחלק מהאווירה השלמה.

דניאל זמיר – שיר השומר
קשה שלא לחשוב על דניאל זמיר בהקשרים המקומיים כשמדברים על סקסופון סופרן, זמיר הוא אחד מאמני הג'אז האהובים ביותר בארץ, ו-"Amen" הוא ללא ספק הטוב שבאלבומיו. כל אחד מהשירים באלבום יכול היה להיות נציג נפלא לפרשנות האישית של זמיר למה שניתן להפיק מהכלי הזה, אבל יש סיבה שהגרסא ל"שיר השומר" הפכה לקטע המוכר ביותר שלו. היא מציגה שליטה מושלמת בכלי, בעוד המוזיקה הולכת לכל כיוון שאפשר: מעודן, מתפרץ, נקי, מחוספס, קליט ומפתיע בו זמנית.

John Coltrane – My Favourite things
יכול להיות שמדובר בקטע המוכר ביותר אי פעם בו סקסופון סופרן מבצע תפקיד סולו. להבדיל ממרבית שאר הקטעים ברשימה, זהו לא קטע קל להאזנה (למרות היותו מבוסס על השיר המוכר והקליט), אבל זה חלק ממהותו. עם הזמן הקושי בהאזנה הופך להזדהות עם המורכבות שמבטאת נגינתו של קולטריין, והמסתורין האופף את העיבוד הזה מושך אותי לשמוע אותו שוב ושוב, לפרק עוד שכבה ועוד מחסום ולגלות את יופיו.

Paraoh Sanders – Astral Traveling
קטע יפהפה ומורכב, אולי מהטובים של הנגן האוונגרדי פרעה סנדרס. הכל כאן עובד, מהפרקאשנס הייחודיים, הבאס הבולט, הקלידים המסתוריים, וכמובן הסקסופון של סנדרס, שמנגן בו בעדינות מופלאה, נותן לקסם הטבעי הגלום בקטע להנחות את האווירה.

Steve Lacy & Mal Waldron – The Seagulls Of Kirstiansund
גם סטיב לייסי, בדומה לסידני בשה, היה חלוץ בתחומו, הפעם בג'אז האוונגרדי ואימפרוביזציה. בדומה לבשה, הוא ניגן כמעט ורק בסקסופון סופרן (עד כדי כך, שיש לו אלבום הנושא את שם הכלי), מה שמעט מאוד נגני ג'אז עשו. בקטע מרגש זה הוא מנגן דואט עם הפסנתרן מל וודרון, ומפליא לנגן בעדינות את הצד הרגשי של הכלי הזה, שלא משאיר אותי אדיש אף פעם.

David Liebman & Gadi Lehavi – Autumn Leaves
זה אמנם לא בדיוק ביצוע מוקלט רשמית כמו שאר הרשימה הזו, אך אני חייב לדואט הזה את הפעם הראשונה שהתעניינתי בסקסופון סופרן. בג'אז כמו בג'אז, לפעמים מופע אקראי לחלוטין תופס אותך לא מוכן, וכך קרה לי עם הדואט הזה של דייב ליבמן, מנגני הסופרן הבולטים (וניגן עם המתופף אלווין ג'ונס) – עם הפסנתרן הישראלי גדי להבי, בהיותו בן 13. דייב ליבמן מנגן כאן בצורה המדויקת ביותר שקיימת עם הכלי הזה, והדואט מצליח להדגיש זאת בצורה שמעט ביצועים מצליחים.

Matthias Hutter & Matthias Boyer – Fantasie For Soprano Sax And Piano Op. 13
מדי פעם אני אוהב לנבור ברשת ולמצוא מציאות בתחום המוזיקה הנאו-קלאסית, ולהאזין לדרך שבה מלחינים מודרניים מבטאים אסתטיקה קלאסית. כמעט ולא נכתבו יצירות לסקסופון סופרן בתקופה הקלאסית, ולכן שמחתי מאוד למצוא את הפנינה הזו, שניתן לשמוע בה בבירור השפעות אימפרסיוניסטיות של ראוול ודביסי, אבל עם נגינת סקסופון מושלמת כמובילה.

הפלייליסט המלא להאזנה רציפה

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0