בזמן ששיזמת: חברי הספינה על אהבות משזאם ראשון

אילונה (סמי) אברמסון

Calvin Harris – Hard to love ft. Jessie Reyez
כשקלווין האריס החליט להוציא אלבום על טהרת הדיסקו והפאנק, זה לא עבר לי טוב בגרון. לא בגלל שהקשר בינו לבין הז'אנרים האלה תלוש לחלוטין, אלא בגלל שמשהו בסאונד שלו הרגיש לא נכון. אני אפילו לא יודעת לשים את האצבע על מה, אבל נראה לי שבזיוף האלקטרוני שלו למוזיקת גרוב, חסרה פשוט נשמה. זה הציק לי באוזן, ולא משנה כמה שמיעות ניסיתי לתת לאלבום המהולל הזה, לא הצלחתי לסיים אף שיר עד הסוף. טוב נו, חוץ מ"Feels" (המארח את פארל, ביג שון וקייטי פרי) שלא הייתה לי ברירה אלא לשמוע אותו נטחן בלופים ברדיו, עד שהמוח שלי עיכל אותו כמשהו שאפשר לזמזם. אוקיי אז הבנתם שלא אהבתי את האלבום הזה, כן? עד שיום אחד פתחתי לי ברקע MTV (זה הגילטי פלז'ר שלי לפעמים), וישבתי לעבוד עם הגב למסך. פתאום שמעתי מישהי עם גוון קול סופר מעניין, מתחילה לשיר בחצי לחישה על רקע בייס ליין גרובי וגיטרה. לא חיכיתי עד שנכנסו התופים ושיזמתי. "או מיי גאד, זה מהאלבום של קלווין האריס?!" הרגשתי מובכת מעצמי. "I’d rather be hard to love, than easy to leave", היא המשיכה, אני התאהבתי, והכנסתי אותה לפלייליסט. 1-0 האריס, מרוצה?

דביר כלב
מבחינתי השזאם, מעבר לזהות קטעים שלא הכרתי, הוא כלי נהדר לגלות קאברים מעולים לשירים שאני כבר מכיר או לגלות שהביצוע המפורסם הוא בעצם קאבר. יותר מכמה פעמים נתקלתי בשיר שאני מכיר אבל את הביצוע הזה לא שמעתי מעולם וברוב המקרים הוא יקח את השיר המקורי למקום אחר לגמרי, למקום שלו. בעיני זהו הסעיף שעליו צריך לסמן "וי" כדי שהקאבר יוכל גם לעמוד בפני עצמו. אז הנה כמה כאלה שגיליתי בזכות שזאם:

Gloria Jones – Tainted Love
במקרה הזה, גלוריה ג'ונס שהקליטה את השיר בפעם הראשונה כבר ב-1964, היא דווקא המקור לגרסה הפופולרית של Soft Cell מ-1981, ולגרסה של מרלין מנסון ב-2001 מתוך פס הקול של הסרט Not Another Teen Movie. אני כבר לא ממש זוכר איפה ומתי שיזמתי את השיר, אבל התחושה של 'היי אני מכיר את זה בצורה אחרת לגמרי אבל זה דווקא די מגניב', נשארה עד היום. אז המקור הוא להיט מוטאוני באופיו; קצב מהיר יותר, חטיבת כלי נשיפה שנכנסת במקומות הנכונים, זמרות ליווי ברקע ובאופן כללי כזה שמיועד לרחבת הריקודים. בדיוק ההפך ממה שהשיר של Soft Cell גורם לך להרגיש כשאתה שומע אותו.

John Martyn – Glory Box
אם גילית בזכות השזאם גרסת כיסוי טובה לשיר אהוב – זה כיף. אם גילית בזכותו אלבום קאברים שלם – הרי זה משובח. The Church with One Bell מ-1998 של ג'ון מרטין הגדול הוא אלבום כזה; הוא לוקח את השירים לעולם שלו באופן מושלם, מנתק אותם מהקצב המקורי ומהעיבוד דרכו זכה השיר בפופולריות, ונותן להם את הפרשנות שלו. אחד השירים המופיעים באלבום הוא Glory Box של פורטיסהד, אולי אחד השירים המוכרים ביותר שלהם מתוך אלבום הבכורה המעולה Dummy, ואחד מהתורמים המשמעותיים לפופולריות של הטריפ-הופ בשנות ה-90'. בניגוד לחלק מהשירים באלבום הקאברים הזה, דווקא ב-Glory Box מרטין נשאר עם חלקים מהשיר המקורי כמו הבייסליין הדומה והמלודיה ברקע (אותה סימפלו פורטיסהד משירו של אייזק הייז – Ike's Rap 2), אבל לקח אותו למקום בלוזי יותר. קצב קצת יותר איטי, גיטרה מייללת ברקע ושירה שהיא על גבול הדיבור בחצי השני של השיר. נדמה לרגע כאילו בכלל לזה התכוון המשורר ופורטיסהד היו עוד פרשנות לאותו הטקסט ולא להפך.

Spanky Wilson – Sunshine of your love
לקחת שיר כמו Sunshine of Your Love ולעשות לו קאבר זה אפילו קצת בנאלי. יש כל כך הרבה כאלה, שקשה להאמין שאפשר לחדש עוד. אבל במקרה של Spanky Wilson, שקיבלה את הכינוי שלה, כך מספרים, בגלל העונש החביב על אביה בילדותה, זה עובד טוב. אולי בזכות ביצוע פאנקי מהודק, מחוזק בחטיבת בראס אימתנית וברקע הסנייר לא מפסיק להכתיב את הקצב. אולי בזכות קולה של ספאנקי שלא מתפתה ליפול למלכודת מתיקות ומחזיקה את השיר כשהיא מגניבה פנימה רטוריקת בלוז נהדרת שהופכת את ההגשה שלה ואת הגרסה הזאת לתחליף ראוי למקור.

תום יוגב

Café’ Oran – מוריס אל מדיוני
כשאת משזמת פעם אחת סימן שיש ניצוץ. כשאת משזמת פעמיים סימן שהוא פה כדי להישאר. שני שיזומים יש לי מתוך האלבום Café’ Oran של הפסנתרן הגדול מוריס אל מדיוני. יש לו סאונד וצורת נגינה שהם כל כך שלו, שבאמת לא דרושים יותר משני שיזומים בשביל להצליח לזהות אותו אחר-כך מקילומטרים. זה כן התחיל רומן סוער שכלל חרישה אינטנסיבית על כל מה שליוטיוב ואפל מיוזיק יש להציע, ביקור בהופעה ולאחרונה, וידוי משמח – אני אפילו מנסה באצבעותי המגושמות-משהו ללמוד לנגן שיר שלו.

R.L. Burnside – It’s Bad You Know
פינת המביכוש – אם אתם נמנים על קוראינו הנאמנים (ברור שאתם נמנים על קוראינו הנאמנים), יתכן ששמתם לב שיש לי שריטה קטנה עם בלוז. קטנה כלומר עוד רגע שטף דם שייעצר רק עם חסם עורקים. ולכן אתם יכולים לתאר לעצמכם מה גדולה הייתה מבוכתי כשמצאתי את עצמי משזמת את יצירת המופת It’s Bad you know של ר.ל. ברנסייד. בערך כמו לא להיות בטוחה איך נשמעת המנגינה של יונתן הקטן. אבל אין כמו פוסט משותף לווידוי פומבי שיקל על הסוד הזה ששמור בפלאפון כבר שנתיים.

The Rolling Stones
ולקינוח – מה נסגר? יש להקה אחת שלמרבה המסתורין אני תמיד מפספסת איתה. הרולינג סטונז אמנם מתגלגלים כבר חמישים שנה במעלה ומורד המוזיקה המערבית, אבל המוח העיקש שלי מסרב לזהות אותם, והשזאם כל פעם נאלץ לענות בעייפות על השאלה "זה ממש מוכר לי, אני יודעת שאני צריכה לדעת מה זה. מי אלה?". אני שמחה לבשר שלאחרונה תדירות שלהם השיזומים פחתה, כנראה מכיוון שהבנתי שבכל פעם שאני לא מזהה משהו עם גיטרה ובריטים, אלו הרולינג סטונז.

שחר רודריג

מחרוזת The Breakfast Club
יש בית קפה בעיר בורדו שבצרפת שמשדר שירים נהדרים. אחד-אחד, ממתקים לאזניים. לבית הקפה הזה קוראים The Breakfast Club ומעבר לארוחות בריטיות להחריד (כן כן, שעועית ונקניקיות לארוחת בוקר) – אני ממליצה לכם לשבת שם רק בשביל לשזם שיר אחר שיר. יצרתי עבורכם פלייליסט קצר מאוד של השירים ששיזמתי שם, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. ממליצה לבקר:

The Breakfast Club, צילום: שחר רודריג

The Scorpions
בדומה לחברתי פה למעלה, תום יוגב, גם לי יש להקה משוזמת במיוחד שמייצרת הרבה רגעי "שיט, הייתי צריכה לדעת". שיזומי סקורפיונס הם כל-כך נפוצים אצלנו בבית שזו כבר הפכה בדיחה וכל פעם שמופיע שיר שלהם ברדיו נזרקת שאלה לחלל האוויר: "שחר, מי אלו נראה לך?".

Phoebe Bridgers – Motion Sickness
בשבת בלילה, בעודנו חוזרים מסוף-שבוע עמוס במיוחד עייפים ומותשים, הופיע השיר הזה של פיבי ברידג'רס בכאן88. בעודי משזמת מלמלתי לעצמי: "תכל'ס – זו בדיוק המוזיקה שאני אוהבת"; כיף לדעת שאפשר עדיין לסמוך על הרדיו ולגלות דרך תחנות פה בארץ מוזיקה חדשה ומוצלחת.