טיול ברחוב 52: מור מריג' מציינת 39 שנים ל-52nd Street של בילי ג'ואל

רגע לפני שהוא מחליף קידומת, הנה כמה מילים על האלבום הראשון שאי פעם הודפס על CD

הוא נכחד לנו מול העיניים ונעלם כמעט לחלוטין מהנוף, אבל לפני 35 שנים הוא עשה היסטוריה וגרם לכל צרכני המוזיקה להתרגש. התקליט המיושן שהחזרנו לאחרונה לחיינו, פינה אז את מקומו ל-CD הקומפקטי והנוח לשימוש. 52nd Street של איש הפסנתר היה הראשון שהופץ בחנויות ונמכר בפורמט החדש והמסקרן בשנת 82', ארבע שנים לאחר יציאתו ב-78'. אבל מעבר לכך שעשה היסטוריה טכנולוגית, 52nd Street מכר שבעה מיליון עותקים והגיע למקום ה-20 ברשימת 100 האלבומים הנמכרים ביותר של שנות השבעים. ממש היום הוא מכבה 39 נרות על העוגה וזה עושה לי חשק לצלול בין השירים והסיפורים שמאחוריהם. שימו פליי והצטרפו אליי לטיול בין התחנות של רחוב 52.

1. Big Shot
תראו אותה שם, מסתודדת לה עם אנדי וורהול, מזהים?

כן, ביאנקה ג'אגר.
האגדה מספרת שלאשתו הראשונה של מיק היה דייט לא כל כך מוצלח עם בילי ג'ואל, והוא, שהתאכזב מהערב ההוא, כתב לה את Big Shot. סתם כדי להכניס אתכם לעניינים, השיר מספר על איזו כוכבת שלא מפסיקה לשתות ולהשתטות ואז היא קמה בבוקר עם עיניים נפוחות ולא זוכרת שום דבר ממה שעשתה ליל אמש. מפה לשם, ג'ואל טוען שאין לו מושג במה מדובר, כי "מעולם לא פגשתי את ביאנקה ג'אגר". כמה שנים אחרי ההצהרה החד-משמעית הזאת הוא מספק גרסא אחרת – "כתבתי את השיר הזה על ארוחת ערב שאכלתי עם מיק וביאנקה. היתה לי בראש תמונה כאילו הוא שר לה את השיר". ובראיון אחר הוא בכלל אמר שהוא כתב את זה על עצמו. אז בחרו את הסיפור המועדף עליכם ומחקו את המיותר.
בכל מקרה, מדובר באחד הלהיטים הגדולים ביותר שיצאו מהאלבום. הזעם נוכח בו כבר מהשניה הראשונה עם סאונד מחוספס ומקצב גס ומקוטע שמרכז הכובד שלו נע באיטיות מצד לצד. פתיחה טובה.

2. Honesty
ביאנקה חלפה ואיתה גם הכעס. ואתם יודעים איך זה, כשהכעס מתפוגג הוא בעצם רק מפנה מקום לאכזבה. Honesty היא בלדת פסנתר איטית ומלנכולית שמדברת על העדר הכנות במערכות היחסים שלנו. לא רק שאנחנו, לתפיסתו של ג'ואל, לא כנים אחד עם השני, אנחנו אפילו לא דורשים את זה. אנחנו מסתפקים בלמצוא פרצופים יפים שיספרו לנו שקרים יפים.
אין מי שלא מכיר את Honesty ועד היום השיר הזה נחשב לאחד הטובים ביותר שכתב.

3. My Life
אני אוהבת את My Life.
אני אוהבת את הקצב שלו, את הבס המרקיד שבו, ואת הנגיעות השובבות של הקלידים שמפציעות בין הבתים. ולא דיברתי עוד על המילים.
לכל אחד יש את החבר הזה שפעם היה קרוב ושפוי ואז הוא החליט לעזוב את הכל, לנסוע רחוק ולעשות שינוי ממש רציני בחיים שלו. יודעים על מה אני מדברת, כן? חפשו טוב בראש, בודאות יש לכם אחד כזה.
ויום אחד הוא חוזר אחר לגמרי. עבר עליו איזה משהו, הוא משוכנע שהוא פיצח את נוסחת האושר והוא נחוש לחשוף אותה בפניכם ולהדביק אתכם בטירוף. מכירים, נכון?
אז לבילי ג'ואל אין יותר מדי סבלנות לכאלה.

I don't care what you say anymore, this is my life
Go ahead with your own life and leave me alone
אמן.

4. Zanzibar
יש לנו פה ג'אז רבותיי! פיל ראמון, המפיק, סיפר שג'ואל כתב את המוזיקה והחליט לקרוא לה "זנזיבר" פשוט כי זה צלצל לו טוב. הוא רק לא מצא הצדקה לשם הזה ולא ממש היה לו מה לומר על זנזיבר. כשהם שמעו יחד את המנגינה הם דמיינו מן בר כזה שאנשים נפגשים בו ורואים יחד אירועי ספורט. וזה מה שהיה בסוף, זנזיבר נכתב על בר דמיוני ולא על אותם איים קסומים שמיד עולים לי, וכנראה גם לכם, בראש.

5. Stiletto
מחליפים צד אבל לגמרי נשארים באחד ממועדוני הג'אז של ה-52nd Street. באותה תקופה, בילי מאד אהב והושפע מהיצירה של Traffic וסטיבי ווינווד ואת השיר הזה הוא כתב בהשראת Shanghai Noodle Factory.
הוא סיפר שהשילוב הזה של ג'אז וגרוב הדליק אותו ועשה לו חשק ליצור משהו דומה. ככה נולד Stiletto שמדבר על בחורה שמרתקת אותו אבל לא מפסיקה לפגוע בו.

She cuts you once, she cuts you twice
But still you believe

הוא שבוי בקסמה ועל אף שהיא מותירה אותו פצוע וחבול אין לו שום יכולת, לעיתים גם לא רצון, לעזוב אותה או להתנגד לה. לא אכפת לו מהכאב, הוא מרגיש שהיא נותנת לו מה שהוא צריך ומתמסר לה.

But you stand there pleadin'
With your insides bleedin'
'Cause you deep down want some more

סגנון השירה פה תואם את האווירה בשיר. ג'ואל יורה את המילים והן ישירות וחותכות, ממש כמו הסכין שפוצעת אותו.

6. Rosalinda's Eyes
את השיר הזה בחר ג'ואל להקדיש לאמא שלו. או אם לדייק את זה יותר, הוא החליט לכתוב שיר שהוא למעשה סוג של מכתב שאבא שלו אמור היה לכתוב לאמא שלו. הסיפור הוא כזה, לפני שעלו לארצות הברית, רוזלינד והווארד ג׳ואל גרו בקובה. הוא כנראה ניסה שם את מזלו כמוזיקאי, מה שלא בדיוק הלך לו, ורוזלינד היתה שם כדי להעניק לו כוח והשראה. בסופו של דבר הם נפרדו. האוורד החליט להמשיך ולנסות את מזלו במקומות אחרים ורוזלינד הגיעה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עם בילי. אגב, בילי מספר שגם בו ובשאיפות המוזיקליות שלו היא תמכה מתחילת הדרך. יופי של רוזלינד.

7. Half a Mile Away
במרכז השיר עומדת דמות שחיה חיים שהם לא שלה. היא רחוקה חצי מייל ממי שהיתה רוצה להיות ונמצאת במקום בו היא עסוקה בריצוי המשפחה והחברים. כל ההתעסקות בהם, משאירה לה מעט מאד זמן לעצמה ומעט מאד זמן להיות מי שהיא שואפת להיות. אבל אז, לילה אחד זה קורה. התודעה קופצת לביקור (I've been living someone else's life) ואין דרך להתחמק מהאמת:

I've given everybody so much time
Now I need a moment that's mine

8. Until the Night
מתקרבים לסוף. Until the Night הוא קצת מחווה ל-Righteous Brothers (מבחינה ווקאלית) וקצת מחווה לפיל ספקטור (מבחינה הפקתית). סטפן הולדן, כתב המוזיקה של הרולינג סטון, קטל את השיר ולא הבין למה שמישהו ירצה לעשות מחווה לפיל ספקטור ה-"מגוחך שאי אפשר אפילו לקחת אותו בחצי רצינות". מן העבר השני, יש גם לא מעט שמשבחים אותו ומכנים אותו "פנינה נסתרת ואהובה". תחליטו אתם. הוא לא מהמוכרים של ג'ואל, אבל הוא שיר אהבה מקסים ומתוזמר היטב, אולי אפילו קצת יותר מדי.

9. 52nd Street
חזרנו למקום שממנו יצא המסע, רחוב 52. אותו רחוב שהיה מרכז סצינת הג'אז בניו יורק של שנות החמישים. די ברור עכשיו, בהתחשב בהבלחות הג'אזיסטיות, למה הוא בחר לקרא לאלבום דוקא בשם הזה. חוץ מזה, גם הלייבל בו היה חתום באותם ימים היה ממוקם ברחוב 52 וגם אולפן ההקלטות בו עבד. אז הכל מסתדר.

לאורך השיר, ג'ואל מפזר צווחות שלא היו מביישות את ג'יימס בראון.
ועכשיו, כשהוא נועל את הפרויקט הזה ושם לו את החותמת הסופית, אפשר גם להבין למה. הוא כנראה מרגיש טוב. ואין לו שום סיבה שלא.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0