בכורה בקולומבוס: Shelly and Rotem – Some Things Can Change (סטרים אלבום) + ראיון

צילום: Gaya's Photos

אלבום הבכורה של הצמד שלי ורותם (שלי לוי ורותם פרימר) הוא אחד האלבומים הישראלים שהכי ציפיתי להם בזמן האחרון, ואני בטוחה שאני לא היחידה. הצמד פרץ עוד כשהשתיים למדו בתיכון, עם האי.פי Different Shores מ-2013. כשמוזיקאיות נחשפות בגיל כה צעיר, תמיד נוצר באזז בשל היכולת של אנשים בגיל הזה לבטא את עצמם בצורה בוגרת ומתוחכמת, בניגוד למצופה. על רקע זה, שמחתי שרותם יכלה לענות לכמה שאלות שהיו לי על תהליך ה"הבשלה" שהאלבום עבר, על איך זה להתמודד עם הצלחה בגיל צעיר ומה הולך לקרות בהשקת האלבום.

יצא לי לראות אתכן מופיעות לפני כשנה באוזןבר, יחד עם סיוון טלמור, והייתן מקסימות. אז איך באמת עברה עליכן השנה האחרונה, עם העבודה על האלבום לצד ההופעות?
"באמת בשנה האחרונה עבדנו עם סיוון והופענו איתה, אבל מאז שהפרויקט איתה נגמר עבדנו על האלבום – כל המיקסים, המאסטרינג, העבודה על העטיפה ועניינים שקשורים לכך. תוך כדי יצא לנו להיות הרבה בחו"ל, אז היינו קצת מתחת לרדאר פה בארץ מבחינת הופעות, בכלל בשנתיים-שלוש האחרונות סגרנו את עצמנו באולפן כדי לעבוד עליו ועכשיו אנחנו מוכנות לחזור בחזרה".

אני קצת הרגשתי שנתתם לעצמכן את הזמן להבשיל, מאז שפרצתן וכולם התלהבו מכמה שאתן צעירות ומוכשרות, חיכיתן קצת זמן כדי לשחרר את השירים. האם זו הערכה נכונה של מה שקרה?
"אני חושבת שכן, זה לא היה בהכרח מתוך בחירה או תהליך טבעי, אלא שפשוט אמרתי, כן, בואי נבדוק מי אנחנו בכלל, לאן זה הולך. באמת נכנסנו לזה מאוד צעירות, והכניסו אותנו למקום מסויים, ולא כל כך ידענו מה זה העולם הזה ומה אנחנו רוצות. אז ב-2013 שיחררנו שלושה שירים שעשינו עם תום דרום (מפיק שעבד גם עם אסף אבידן למשל), וחשבנו להתחיל לעבוד על אלבום שנה אחר כך, כי כבר הרבה אנשים שאלו אותנו מה קורה עם זה, וכבר היו את השירים והחומרים אבל אז אמרנו: רגע. נעשה אותו לבד? או עם תום? או נביא מפיק חיצוני, אחר? אז אחרי דיבורים עם תום החלטנו לעשות את זה לבד, ונראה לי שהאלבום הזה ייצג את זה הכי טוב, את כל החיפוש וכל החקירה".

אז באמת בשיר Somethings (שהשורה מתוכו "Some things can change" בעצם נותנת לאלבום את השם שלו) אתן מדברות על כך שיש דברים משתנים, ובמקביל גם העבר משאיר משקעים, שלוקחים אותם איתך. אז מה עבורכן השתנה מאז שיצא האי.פי?
"הכל השתנה, והכל גם קצת נשאר אותו הדבר. בגדול בעיקר נראה לי שהתבגרנו. כל אחת מאיתנו בחיים האישיים שלה עברה שינויים. את יודעת, גיל 17 זה גיל שונה מגיל 22 שהחודש חגגנו שתינו. (פה שאלתי אם גם הצבא נכנס לעניין, רותם ענתה ששלי עשתה שירות צבאי, וציינתי שגם הצבא בדרך כלל מעכב קצת את ההתפתחות של רוב המוזיקאים הצעירים בארץ)".

מקודם ציינתי את סיוון טלמור, ויצא לכן לעבוד עם עוד מוזיקאים ותיקים כמו רם אוריון, או אליוט שעשתה לשיר שלכן רימיקס. איך זה להיות באינטראקציה עם כאלה יוצרים מרשימים?
"זה כיף, בטח. גם הופענו עם נעם רותם. זה ממש גרם לנו להבין שיש משהו מעבר לעולם שאנחנו מכירות, וגם פעם ראשונה שהופענו זה היה כזה רוקנרול, לא כמו מה שאנחנו עושות. גם כשאירחנו את רם בלבונטין, היה לנו נורא כיף להופיע עם אנשים שכבר הרבה זמן בתחום, שהם יותר מנוסים, זה נותן לנו תחושה שזה הכל בסדר".

אחד הדברים שאני אוהבת אצלכן זה איך שאתן עושות הרמוניות קוליות בין הקול שלך שקצת נמוך יותר לזה של שלי. מה שמוביל אותי לתהות על חלוקת התפקידים ביניכן, איך אתן קובעות אותה?
"אין חלוקת תפקידים. כל שיר הוא אינדיבידואלי. למשל בשיר עליו דיברנו קודם, "Somethings", שאני עושה בו את כל הקולות הגבוהים ושלי את הנמוכים. יש המון דינמיקה לגבי כל שיר מה הוא צריך לקבל. ואם זאת עבודה באולפן אז גם, לפעמים שלי על המחשב, לפעמים זאת אני על המחשב, הכל לפי מה שצריך".

עוד דבר שאהבתי זה את העיבודים, למשל ל-"East Berlin" יש עיבודים כליים מאוד יפים. לדעתי זה גם מדגים את התהליך שעברתן מאז האי.פי. האם זה משהו שלמדתן? ואיך אתן מחליטות אם ללכת לכיוון יותר אקוסטי, כמו "Lorie", או לכיוון יותר אלקטרוני?
"שוב, נראה לי שזה מאוד אינדוודואלי, אנחנו לא אומרות על שיר מסוים שהוא אמור להיות "ככה", אנחנו לא מתחילות עם משהו מסוים אלא מתחילות לעבוד ואז מתחילות להחליט מה לעשות עם זה. באיסט ברלין שציינת יש נשפנים, שזה לא קיים באף שיר אחר, למשל".

אז איך החלטתן שזה יהיה שונה?
"נראה לי שזה פשוט מה ששמענו. מה חסר לך, איזה גוון חסר לך".

יש לכן קאבר ממש מהמם ל-"Heart Shaped Box" של נירוונה, שזה שיר שאני בכלל ממש אוהבת וחושבת שהוא לא מקבל מספיק תשומת לב. ויש לכן בכלל קאברים למוזיקה שיצאה כשהייתן ממש קטנות או עוד לא נולדתן, כמו ג'וני מיטשל. במקביל לכך אפשר לשמוע השפעות עכשוויות במוזיקה שלכן כמו The XX, Purity Ring. אז אילו השפעות היית אומרת שקיימות במוזיקה שלכן?
"השפעות… זה דבר שתמיד קשה לענות עליו. שנינו גידלנו את עצמנו, כל אחת על מוזיקה אחרת, כל אחת מביאה דברים שונים איתה".
מה הכיוון שלך יותר לעומת שלי?
"אני חושבת ששלי גדלה יותר על מוזיקה ישנה, סיקסטיז וסבנטיז ונירוונה גם… ואני איכשהו ישר נכנסתי ל-2002 לקריד וכל מיני דברים כאלה, כל הלהקות העכשוויות".
כמו ה-Yeah Yeah Yeahs, שגם עשיתן להם קאבר.
"גם, למשל. מוזיקה ששומעים בגיל צעיר נורא מוטמעת. שלי גדלה בבית מאוד מוזיקלי, עם אבא מתופף ואמא גם מוזיקאית, וגם אני גדלתי בבית כזה".

ציינת מקודם שהייתן השנה בחו"ל הרבה, וגם השיר על ברלין מתייחס לזה, אז איך זה היה להיות בכל המקומות האלה?
"קודם כל זה נורא מרגש, כי הכל גדול יותר. גם להופיע בתל אביב, ירושלים וחיפה זה מרגש, אבל אז את יוצאת לעולם הרחב והכל הרבה יותר גדול. וזה לפעמים מרגיש כמו שליחות, של עצמנו, רק של עצמנו כי זה משרת אותנו, וזה מרגיש שאנחנו בדרך לאנשהו".

כשאני מסתכלת על איך שפועלות הרשתות החברתיות, אתן חלק מדור המילניום שמחובר לעלום דרך האינטרנט. אני באה מדור שכבר הייתה בו קפיצה בחיבור שלו לחו"ל בגלל רשת MTV, אבל זה היה חיבור די חד צדדי, אנחנו קיבלנו מוזיקה מחו"ל אבל חו"ל לא ממש ידע שאנחנו קיימים. אצלכן זה יותר דו שיח כזה, אז איך זה להתמודד עם זה?
"תראי, זה פשוט שהעולם נהיה יותר גלובאלי. לדעתי האינטראקציה היא אותו דבר, זה לא משנה אם זה בארץ או בחו"ל".
אנשים מכירים את המילים?
"לא, אנחנו רק בהתחלה של זה, וזה גם תלוי איפה. אבל לפעמים יש ישראלים בקהל, כמו נגיד בקופנהאגן, שזה תמיד נורא נחמד שקצת הכירו את המוזיקה".
אולי החיבור הוא כי מוזיקה סקנדינבית נוטה לכיוון הזה שקיים אצלכן, של דרים רוק.
"כן, האמת שזה מוזר. יש מין סוג כיוון מסוגר עם עצמו של אמנים מאירופה. לכל nshbv יש את האמנים שלv, אבל גם יש את זה…"
זה כיוון שרציתן ללכת אליו מההתחלה? החולמניות, נגיעות אלקטרוניות?
"אף פעם לא היה ממש כיוון אז הוא התכוונן בעצמו".

חלק מהסגנון הזה הוא שהמילים נשארות עמומות, שהסגנון קצת אימפרסיוניסטי. אפשר להשליך עליהן מעולמך הפנימי, כי את לא לגמרי בטוחה על מה הן בדיוק.
"נראה לי שבאופן טבעי, זה סוג הכתיבה שלנו, אולי הוא טיפה כהה אבל הוא נורא נורא מדויק. אנחנו יודעות להגיד על מה השירים שלנו. אבל זה בעצם נכון לגבי כל שירה, שלא כל אחד יודע בדיוק למה הוא מתכוון אבל את רואה את השקפת העולם שלך בתוך השיר, נגיד אצל לאה גולדברג".

אז הגענו לסוף הריאיון. יש לך מה להגיד על הופעת ההשקה בבסקולה?
"כן, זה יקרה ב-30.8 בבוסקולה, תתארחנה רותם אור ודאנה איבגי, וגם התווסף להרכב המתופף רן יעקובוביץ' ".

אולי מוקדם להגיד, אבל האם זה הולך להשפיע על המוזיקה זה שיש לכן עכשיו מתופף? אמרת שבאלבום יש חומרים מלפני כמה שנים, אז בוודאי התחלתן לעבוד על דברים חדשים עכשיו.
"זה בעצם הגשים לנו את כל החלומות, זה שיש לנו מתופף, הרי לפני זה אנחנו היינו צריכות לעשות את כל מה שהוא עושה בעצמנו. וזה היה מעמסה על המוח, וזה היה נורא מחושב, ועכשיו זה משחרר אתונו לעשות דברים אחרים, להוסיף עוד דברים שהיו קיימים באלבום ולא יכולנו לעשות בלייב".

איחלתי לשתיהן בהצלחה בהופעה, ואיחולים שנתראה בספטמבר כשהן יגיעו לירושלים, כי יש להן תכניות כאלה. אין מה לומר, הריאיון הדגים לי שיש הרבה מקום לאינסטינקט ותחושות בטן במוזיקה של שלי ורותם, מה שמוביל להתנסות ולמקומות מעניינים, מה שאולי אמן שפועל מתוך מקום יותר מקובע לא היה מגיע אליו. אני מאמינה שאין מצב שלא תתאהבו במוזיקה שלהן שאנחנו גאים להציג בפניכם בהשמעת בכורה, שמצליחה להישמע הכי cutting edge אבל בו זמנית מאוד ייחודית, הסיבה שהן מצליחות מגיל 17 להקסים אנשים בכל העולם.

האלבום המלא בבכורה לקולומבוס:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0