שלא נתגעגע: אלקנה כהן על אלבומו החדש של שלום גד – "תשעה שירים"

שלום גד. צילום: יעל אופנבך

יש אמנים שגורמים לך להמתין בציפיה למוזיקה חדשה שלהם, ויש כאלו שמוציאים דברים חדשים כל הזמן – ולפעמים בהפתעה מוחלטת. ואיזה כיף זה הפתעות כאלו.

שלום גד הוציא את האלבום "הכל חדש" רק לפני שנה, אלבום עמוס ועשיר במילים, לחנים ועיבודים, שהיה לדעתי אחד האלבומים הכי חשובים ומוצלחים של השנה ההיא. לפני יומיים הוא סיפר בפייסבוק שהוא הולך להוציא את "תשעה שירים", במילים שלו: "במקביל לאלבומים גדולים ושאפתניים, אני מאמין גם באלבומים קטנים ופחות מחייבים, כאלה שבהם אפשר להרגיש חופשי יותר".

"תשעה שירים" הוא אלבום קטן כזה. קצר (31 דקות) ואינטימי. המילים אישיות מאוד – ישירות בלי להיות ברורות ובנאליות. העיבודים פשוטים ושקטים (גד מנגן כמעט על כל הכלים), אבל יפים ומצליחים לעניין לאורך כל האלבום. נראה שהכתיבה של גד הולכת ומשתבחת עם הזמן והוא מצליח לחדש ולהפתיע שוב ושוב.

את "את כל כך פוליטית" שלום גד שר בערב עם יוסי בבליקי ועוזי וויל בבית אביחי בירושלים לפני חודש בערך, וגרסת האלבום מוסיפה עיבוד עדין ויפה. "פסלים" הוא שיר שצריך להקשיב לו שוב ושוב כדי לקלוט את מה שגד מנסה לרמוז אליו בעדינות, לגעת באקטואלי והקונקרטי בלי להיות בוטה מדי. "כל הטוב הזה" הוא שיר שרומז לתלמי אליהו, הבית של שלום גד והמקום אליו השירים שלו חוזרים כל הזמן: "כל זקני המושב, כל השבט המורחב , איפה הם עכשיו…".

ב "אותיות ומספרים" גד חושף את התחושות שלו בעבודה, את חוסר היכולת להיות יותר מדי בשקט, לנוח יותר מדי: "אלוהים, אני חייב לחזור לתל אביב, לעבוד על השירים החדשים, לחבר גיטרה בס תופים, לנגן שעות במקלטים", ומשם הוא ממשיך לקינה על גיל הנעורים ב "שלום יפה", שם חובר אליו גם הגיטריסט שמלווה אותו כבר שנים – עוד מימי פונץ' – אלי שאולי (שמנגן גם ב "בצורת/ מבול") וסתו בן שחר על התופים (גם ב "את כל כך פוליטית" ו"אל תסתכלו עליי"). ב"החשבון" מצטרף גם דולב נחום סנבירה על סקסופון.

עוד מעט יצא אלבום של "הרעב" – פרויקט נוסף ששלום גד מעורב בו. בינתיים הוא דואג שלא נספיק להתגעגע אליו, ושולח לנו תשעה שירים – כרגיל ישר לתוך הראש, הבטן והלב.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0