אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת: לקראת ההופעה של גאנז אנד רוזס בפארק הירקון

“Not in this life time”, כך הגיב אקסל רוז לעיתונאים ששאלו אותו לפני כעשור האם מתוכנן איחוד של ההרכב המקורי של גאנז אנד רוזס. השנה, 30 שנה אחרי יציאת אלבום הבכורה המופתי שלהם, Appetite for Destruction, הנבואה של אקסל הופכת לכותרת אירונית למסע הופעות עולמי שיגיע גם אלינו, במוצאי שבת הקרוב.

הרבה שנים עברו מאז הפריצה הגדולה של הלהקה ב-1987, וגם מאז סיבוב ההופעות של Use Your Illusion מתחילת שנות התשעים, שנחשב לאחד מהמופעים הגדולים בהיסטוריה של הרוק (והגיע גם לתל אביב ב-1993). גאנז איבדה כיוון לחלוטין לקראת סוף שנות התשעים ואז התפרקה. אקסל איבד קשר עם המציאות, בעוד שחבריו ללהקה פנו להקים את Velvet Revolver, ואז הוא חזר – חולה וסובל מעודף משקל – והקים את גאנז אנד רוזס מחדש, עם נגנים אחרים. זה לא שכנע את הקהל (גם הסיבוב הזה הגיע לתל אביב לפני חמש שנים). עכשיו הם חוזרים: ארבעה מחברי ההרכב המקורי, עם שלושה נגנים נוספים (שניים מההרכב הקודם של אקסל ואחת חדשה).

אז מה צפוי לנו, בהתבסס על איך שהסיבוב הזה נראה עד עכשיו?
קודם כל, הנה מה שלא השתנה בהרבה משנות התשעים: הגיטריסט החצי-ישראלי סול האדסון, הלא הוא סלאש, נראה אותו דבר כמו לפני 30 שנה. הגיטרה שלו נשמעת פחות או יותר אותו דבר (היא גם נראית אותו דבר, בזכות העובדה שהוא סוחב איתו כמה עשרות גיטרות שכולן חיקוי מדוייק של הגיטרה איתה הקליט את האלבום הראשון), והסולואים יישמעו מוכרים למעריצים הכבדים וגם לכבדים פחות. הבאסיסט של ההרכב המקורי, דאף מקאגן, התבגר בשלושים שנה, אבל עדיין שומר על רעמת שיער בלונדינית, על בס חד ומהיר ועל קולות רקע שנשמעים מעולה.

סוחב איתו כמה עשרות גיטרות שכולן חיקוי מדוייק של הגיטרה איתה הקליט את האלבום הראשון. סלאש

הצלע השלישית בהרכב הוא אקסל רוז: הוא נראה ונשמע יותר טוב מהפעם האחרונה בה ביקר אותנו, הוא מצליח לשמור על הופעה יציבה לכל אורך המופע, ואפילו לרוץ על הבמה. הוא בשום פנים ואופן לא נשמע כמו הבחור שצרח “Welcome to the Jungle”, וקשה להאמין שזה מפתיע מישהו. דיזי ריד, שניגן קלידים בסיבוב של Use Your Illusion מצטרף גם הוא. לרביעיה הזאת מצטרפים הגיטריסט ריצ'ארד פורטוס והמתופף פרנק פרר שניגנו יחד עם אקסל בגלגול הקודם של גאנז, והתוספת החדשה ביותר ללהקה – הקלידנית מליסה ריס, שגם שרה קולות רקע.

גם מבחינת השירים, גאנז אנד רוזס מתחייבים לעשות חיים קלים יחסית למעריצים: רוב שירי המופע הם להיטים משנות השמונים ותחילת שנות התשעים, עם יחסית מעט תוספות מהאלבומים המאוחרים של הלהקה ומאלבומי הסולו של חבריה. העובדה הזאת מבטיחה שגם כאשר אקסל יתקשה לשיר, הקהל ישלים אותו בקלות…
אגב, בכמה מההופעות האחרונות, הלהקה הוסיפה מחווה לכריס קורנל וביצעה את Black Hole Sun, בינתיים זה לא נשמע כל כך טוב, אבל המחווה מרגשת.
לסיכום, נראה שאקסל, סלאש והחבר'ה באים לעשות בעיקר פאן – לקהל ולעצמם. המריבות של שנות התשעים מאחורינו, וגם הביזאר של שנות האלפיים, ועכשיו הגיע הזמן לנוסטלגיה. זה הולך להיות מופע שלא יקרה בזמן החיים הנוכחי – או לפחות, לא יקרה שוב בזמן החיים הנוכחי.

והנה תזכורת לסיבוב של לפני 25 שנה:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0