בכורה בקולומבוס: שני פלג (עם אילנית) – "הדוד גיבור" (סינגל)

"זוחל בתעלות שלה, עם הסכין בין השיניים" - ככה, ללא הקדמות, ללא הכנות וללא רחמים, הקול הפוצע של שני פלג מנחית אותנו היישר אל תוך שדה הקרב. וזה לא הולך להיות נעים בכלל

צילום: ליז גראנפלד

"הדוד גיבור" – סינגל שני מתוך אלבום חדש שייצא בקיץ 2017 – מצטייר כמעין שיר אהבה סאדו-מאזוכיסטית, רוויי בדימויי ארוטיקה ואלימות. אך מהר מאוד מתברר שלא מדובר בשיר של גבר לאישה, אלא של חייל למדינה. שני פלג, שהעיסוק בחומרים נפיצים אינו זר לה (רוצו לשמוע את אלבומה הראשון) תוקפת כאן בכינון ישיר את קדושת המלחמות ופולחן השכול בישראל. החייל "המספר" יודע שגורלו נחרץ, וזה בכלל לא משנה אם ימות פיזית או נפשית – מהמלחמה הוא לא יחזור באותו מצב שיצא אליה.

הבתים ישירים וכואבים, בסולם מינורי ועיבוד אפל ואגרסיבי (יובל אדם המתופף ועומר ברנד הבאסיסט שותפים לעיבוד). הפזמון מציג טון טיפה יותר מרוכך, קולה של פלג הופך יותר גבוה ו"מלאכי", הסולם מאז'ורי וכמעט מנחם – אך המילים לא מנחמות כלל וכלל. הדוד גיבור חזר הביתה עם הלם קרב. השורה "באוזניו צלצולי פעמונים" שסוגרת את הפזמון, שלחה אותי גם לאהובה עוזרי (עוד מוזיקאית אמיצה שלא חששה לעסוק בשכול באופן ביקורתי), וגם לשיר "התותח מלצלצל פעמיים" של משינה (אחד השירים הבודדים בארץ שעסקו באופן ישיר בהלם קרב).

אבל הטוויסט האמיתי מגיע לקראת הסוף, כאשר לפתע מופיע קולה הענוג של הזמרת הוותיקה אילנית, ומרחף על רקע הגיטרות התוקפניות. פלג רצתה בתחילה להשתמש בסימפול מתוך השיר הארצישראלי "אל הדרך", אך אז החליטה לנסות את מזלה, פנתה לאילנית באופן אישי וביקשה ממנה לתרום את קולה – אילנית הסכימה, והתוצאה בהחלט עוצמתית. פתאום, השיר הנושן והתמים מקבל משמעות אחרת לגמרי, והמילים שכתבה שמרית אור לפני עשרות שנים, נטענות בנופך מורבידי ומטריד, של צעידה אל עבר המוות הנכסף בגאווה עיוורת: "ועד לשערי רקיע בוודאי נגיע, עוד מעט אם לא עכשיו". איך לא שמעתי את זה ככה עד היום?

אני גאה להציג את "הדוד גיבור" בהשמעת בכורה בקולומבוס, ומצפה כבר בכיליון עיניים לאלבום המלא של שני פלג שייצא בקיץ הקרוב – בתקווה שלא בזמן מלחמה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0