תמיד אישה: שחר רודריג על Semper Femina – האלבום החדש של לורה מארלינג

עליתי על האוטובוס בראשון בבוקר ונברתי ברשימת האלבומים החדשים שיצאו השבוע כדי לבחור לי את הניסוי היומי. העובדה שעברתי דירה והתחלתי עבודה חדשה באותו שבוע משתלמת בהיבט אחד במיוחד: הנסיעה הארוכה כובלת אותי, לפחות שעה ביום, להאזין למוזיקה. מבין שמות האמנים והאלבומים החדשים – אחד בלט: Semper Femina של לורה מארלינג.

הסינגל הראשון מתוך האלבום, Soothing, פותח את האלבום. מדובר בשיר מרוסק ומרסק עם קו בס שמוביל את השיר כולו. כשיצא, צפיתי בקליפ שלו והיה לי קשה להתחבר לשיר מכיוון שעורר בי חוסר נוחות מעבר לזה שהשיר נועד לעורר. זה הוכיח לי שלפעמים כדאי להאזין לשירים בלי הליווי הגרפי שבחרו להם שכן דווקא במערומיו, Soothing חזק הרבה יותר. Semper Femina (בתרגום חופשי: תמיד אישה) הוא אלבום שמתייחס לחוזקה נשית והקליפ של Soothing אכן נוגע בנחמה שבנשיות והעצמאיות הנשית, אולם לטעמי הוא מסיט את תשומת הלב מהשיר עצמו ולאו דווקא משלים אותו.

ולמי שיש אפל מיוזיק

השיר השני באלבום מחזיר את המאזין לצד הרך של מארלינג. The Valley הוא שיר פולק נעים, מערסל, שדורש עצימת עיניים וצלילה עמוקה לתוך נוף. גם Soothing וגם The Valley שניהם מדברים על כמה מכלה האהבה יכולה להיות:

Perhaps she's had too much of love
Can be a sickly thing
That's why she mourns the morning dew
And the newness that it brings

ב-Wild Fire, השיר השלישי, מארלינג לוקחת את המושכות לכיוון שניתן לכנות אותו גברי (ויסלחו לי חברותיי לנשק) – הקול של מארלינג הוא על התפר בין שירה לקריינות והנגינה עצמה מזכירה נגינת story-telling שנפוצה בז'אנרים דרומיים ובתרבות הבלוז והקאובויז. ולא בכדי – המילים עצמן מדברות על אישה אחרת שהדובר/ת יכולה לגאול מהגורל המר שלה:

I just know your mama’s kinda sad
And your papa’s kinda mean
I can take it all away
You can stop playing that shit out on me

הטכניקה הזו, התפר בין נשיות לגבריות שמארלינג נעה עליו, הופכת את האלבום הזה מעבר לסתם אלבום מוצלח לאלבום מעניין. כזה שאפשר לצלול לתוכו ולנסות להבין מדוע השיר בנוי דווקא בצורה הזו – מי היא ה-She הזו שמארלינג מדברת עליה בכל השירים? מדוע קו הבס פותח את האלבום? לאיזה שיר מתכוונת מארלינג ב-Don't Pass Me By כשהיא מבקשת מהאהוב שלה לקחת את הגיטרה הישנה וליצור מה-Old tune משהו חדש?

ב-Nouel מארלינג מזכירה את שם האלבום לראשונה: Semper Femina, לא רק ביחס למושא השיר, בה היא מטפלת על ערש דוויי, אלא גם ביחס לעצמה: "Semper Femina, So am I". מצד אחד, מארלינג בחרה להקדיש אלבום שלם לתדמית הנשית, ליחס בין נשים לנשים שעלול לעיתים להיות אדנותי וגברי (ב-Wild Fire), לעיתים שוויוני (ב-Don't Pass Me By) ולעיתים מטפל ומגונן; מעניין ואף מכעיס שב-Nouel אשר כמעט ונועל את האלבום, האישה מזוהה עם דמות שברירית ובלתי-יציבה. האם זהו באמת הגרעין הנשי שנמצא בתוכנו?

האלבום ננעל ב-Nothing, Not Nearly הרוקיסטי ומזכיר שאולי דווקא הרוך, השבריריות, הן נקודת חוזקה שאפשר לחזור אליה גם כשהשריון מתקשח מבחוץ. אולי חוסר היציבות דווקא צריך להתפרש בתור גמישות – היכולת להיות הרבה דברים גם (ואולי אפילו, יש שיגידו) בתור אישה: האוזן הקשבת, הדמות הסמכותית, המטפלת, זמרת הפולק וזמרת הרוק – הכל באחת.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0