אסיפת הורים: יניב יורקביץ' על האלבום החדש (שבדרך) של הרכב הורים – "לאן נעלמו הלסביות"

עטיפת האלבום החדש

אחד ההרכבים הכי מקוריים ומיוחדים שנתקלתי בהם במהלך שיוטי בספינה של קולומבוס הוא דווקא ישראלי. או יותר נכון אולי ישראליות. אני לא באמת זוכר איך זה קרה והתשובה טמונה כנראה איפשהו במעמקי שורות הלוג של אתר בנדקמפ, אבל עוד לפני שראיתי את שם הלהקה של "הרכב הורים", שם שנשמע בנאלי אך למעשה יש מאחוריו סיפור לא בנאלי בכלל, נתלקתי בשם האלבום – "לאן נעלמו הלסביות". "זה שם פשוט מעולה" חשבתי לעצמי ובאמת גם רציתי לדעת. אז שמעתי את שלושת השירים היחידים שעלו עד כה, והתחלתי לחפש עליהן מידע.
מדובר בצמד ליליה צווקבנקל ורותי שטרן וההרכב שמלווה אותן: יובל אנדורן ודני יבורסקי על גיטרות, יהונתן דורון על בס והמתופפת תמי דסאו-צפריר, והם נפגשו בבית הספר של הילדים שלהם.
שם הם גם התחילו לנגן ביחד ולעשות חזרות בחדר המוזיקה של בית הספר. "אחד שיכול להזכיר גראז' בסרטים אמריקאים" רותי אומרת.
ובאמת אי אפשר שלא לעשות את הקישור הזה בין קבוצת אנשים שהתחברו במטרה ליצור מוזיקה, ללהקות גראז' של טינאייג'רז אמריקאים כי ככה באמת התחילו לא מעט מהלהקות הכי טובות שאנחנו מכירים. "הרכב הורים" כבר לא טינאייג'רים והמוזיקה שלהם, למרות שחדשה באוויר, מבושלת היטב. כמובן שלטקסטים וללחנים יש מקום חשוב, אך עוד דבר מעניין, מה שהפתיע וריגש אותי לראות כתוב בתחתית העמוד של הבנדקמפ של הלהקה: "הפקה מוזיקלית, הקלטה ומיקסים: שלום גד". מורגש ומרגש.

"המסע שלי בעצם התחיל בסדנת כתיבה של שלום גד", רותי מספרת, "חיפשתי בכלל סדנת כתיבה לאיזה סיפור שהתגלגל לי בראש, ואז ראיתי ששלום פותח סדנה ובלי לחשוב פעמיים נרשמתי [ושם] גיליתי שאני מאד אוהבת לכתוב שירים, וגם להלחין". רותי מתארת את הגילוי שלה על עצמה שהיא גם מלחינה כגילוי מדהים. "מוזיקה היא חלק גדול מהחיים שלי בעיקר כקהל (המשפחה שלי הולכת לאינדינגב כמעט מהווסדו), ולגלות שאני גם יודעת לעשות את זה היה גילוי מדהים".
אבל בשביל רותי, הכלי שלה הוא שירה. אחרי שניגנה בילדות ולא התחברה, היא הבינה שזה פשוט הכלי המועדף עליה ואיתו היא הולכת.
למרות זאת, מפה ועד ההחלטה להוציא אלבום הדרך ארוכה. לפי רותי, ההחלטה להוציא אלבום הגיעה אחרי הופעות בודדות. עם מספיק חומרים ושום מושג לאן להמשיך, הן הלכו בעקבות עצתו של שלום. הוא אמר – "אם יש שירים טובים אז צריך להקליט אותם". "וזרמנו עם זה" רותי אומרת. את החומרים הם לקחו אל שלום והקליטו אצלו בבית.

ליליה שותפתה להרכב לעומת זאת, למדה מוזיקה הרבה שנים בתור ילדה: מוזיקה קלאסית, בעיקר פסנתר ומקהלה. למרות שלא המשיכה עם זה, היא מספרת שלנגן עם עוד אנשים תמיד היה "חלום גדול ולא ממומש". אז כשההרכב הוקם והם התחילו לנגן ביחד זה היה סוג של הגשמת חלום. "ואז פתאום התחלתי לכתוב שירים. זה היה דבר מאד חדש בשבילי" היא אומרת, "במיוחד בהתחשב שבשבילי", היא מוסיפה, עברית היא לא שפת אם". מבטאה של ליליה, עולה מחבר העמים, נשמע לפעמים בשירתה, מה שהופך את השירים לעוד יותר מיוחדים בכנותם. ולמרות החשש שלה, ששנות המקהלה הרגילו אותה לשיר באופן לא מתבלט, מאופק ולא מביע, דווקא הקול הדק והגבוה שלה, עם מבטא ברה"מי קל שלפעמים מרים ראש, משלים בצורה מאוד אינטימית את שירתה של רותי, שמאוד בולטת בהשפעות הרוק הישראלי שלה כמו קורין אלאל וענבל פרלמוטר. עם זאת, המוזיקה של "הרכב הורים" פחות מחוספסת ובועטת ויותר סיפורית. השירים, שנכתבים על ידי הצמד באופן די עצמאי לכל אחת ובנפרד, עוסקים בדיוק במה שהאלבום שואל. השירים הם שירי אהבה לסביים, אבל לפני זה הם שירים מנקודת המבט הלסבית.

בימים אלה פרוייקט ההדסטארט של ההרכב בשלבי סיום וכבר עבר את הסכום שהקציב לעצמו וזו בשורה מאוד משמחת לסצנה המוזיקלית הישראלית ולכל מי שעדיין מחכה לשמוע לאן נעלמו הלסביות.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0