רק לעצמו אזרח: ראיון עם אלון עדר עם צאת האלבום החדש של אלון עדר ולהקה – "השמרנים שוב באופנה"

אלון עדר הוא תל אביבי שהוא בעצם קיבוצניק, שיוצאים לו שירים שמצליחים להיכנס לגלגל"צ אבל גם שירים קשים שלא יוצאים מתחומי הבנדקמפ. הוא בעיקר מוזיקאי ממש מוכשר ומאוד פורה, עם שישה אלבומים שיצאו בשש שנים, השבוע יצא האלבום השישי.

אלון עדר ולהקה. צילום: ליאת בר-און

אלון עדר ולהקה. צילום: ליאת בר-און

לאלון עדר התוודעתי בפעם הראשונה בצורה רצינית בהופעת דאבל פיצ'ר שלו עם הלהקה יחד עם אייזאה בצוללת. הגעתי לשם עם מינימום הכרות ולא התאכזבתי. אחרי ההופעה מיהרתי לרכוש את האלבום שיצא לפניה – "סיכום החיים עד עכשיו". זה האלבום הרביעי במספר שלו, שהיה במידה רבה אלבום הפריצה, הרבה בזכות הסינגל "קצת אהבה לא תזיק". "סיכום החיים" הוא אלבום מהוקצע, עם לחנים מעניינים והפקה עשירה שכמובן מעלה את ההשוואה המתבקשת לכל החבר'ה הטובים של שנות השבעים. אבל עדר מנסה ומצליח גם להתרחק קצת מהמשבצת הזאת ומספק גם שירים מפתיעים כמו "פרה זה פרה" עם הקליפ הידוע לשמצה.

חיטוט מעמיק יותר בבנדקמפ שלו גילה גם את האלבומים "CASIO מטונף" ו"CASIO זעם", שניהם אלבומים שמנוגנים אך ורק על מקלדות קסיו, ומכילים תוכן מילולי ומוזיקלי קצת שונה מהאלבומים המוכרים יותר עם השפעות נוספות מעבר לסבנטיז, ואפילו ניסיון לראפ בעברית.

כל זה יצר אצלי ציפיות לאלבום הבא שייצא, שהלכו וגברו יחד עם הסינגלים שהתחילו להופיע. באלבום החדש, ששמו הוא "השמרנים שוב באופנה", עדר שומר מצד אחד על הנוסחה המנצחת עם הלהקה (אבנר קלמר בכינור, ספי "רמירז" ציזלינג בחצוצרה, נדב הולנדר גיטרה בס, רן דרום גיטרות ויונתן רוזן על התופים) עם עיבודים ולחנים עשירים, ומצד שני מנסה לאתגר בתכנים ובמילים. כך יש לנו שילוב טוב של שיר קליט יותר עם הרמוניות קוליות וגיטרה אקוסטית מלטפת שממשיך להתנגן הרבה בראש אחר-כך כמו "שיר לאימא", לצד שיר כמו "בראש המשורר" (אחד החביבים עליי באלבום) שהוא יותר אינטרוספקטיבי בתוכן, אבל בומבסטי בביצוע, בעיקר בקטע שסוגר את השיר.

עוד היבט ששווה להתעכב עליו הוא השירה של אלון עדר. יש לי תחושה שהוא יכל לשחק אותה יותר בטוח, ולשיר נקי ורגוע. זה, לצד גובהו הפיזי הרם בהחלט היה מכתיר אותו בתואר הבן הרוחני של יוני רכטר. אבל עדר, במודע או שלא, בועט בתואר ושר בצורה לא מתייפיפת ומעט צרודה. לא מדובר ברמות טום וייטסיות, אבל בהחלט מספיק בשביל ליצור עניין ולהעביר את הרגש בשירה.

קצת לפני צאת האלבום, שיצא בתחילת השבוע (ותחילת השנה), הצלחתי לתפוס את עדר לראיון טלפוני על הדרך, איפשהו בין קיבוץ עמיר לתל-אביב, מסלול שהוא מבלה בו הרבה, גם תחבורתית וגם כנראה מנטלית.

אתם מוזמנים להאזין ולקנות את האלבום של עדר בבנדקמפ שלו. לפני שאתם מתקדמים לראיון, כדאי לדעת שהופעת ההשקה של האלבום תתקיים ב-21 בינואר ב"בסקולה" יחד עם הלהקה ועם אירוח של "ג'יין בורדו".

הי, מה קורה? נשמע שאתה בדרכים
"כן, אני גר בקיבוץ עמיר, ליד קריית שמונה".

כבר לא בכפר הנשיא?
"גרנו בכפר הנשיא לרגע, לשנתיים. ואז באנו לתל אביב לשנה ועכשיו עברנו רחוק יותר. אבל עכשיו עצרתי – הכל טוב".

למה כל המעברים האלה? אם אפשר לשאול?
"ב-2015 באמצע השנה עברנו חזרה לתל אביב כי נולד לנו עוד ילד. זה היה בעיקר כדי לקבל עזרה מהמשפחה. חשבנו גם שתל אביב זה אולי המקום הנכון בכל זאת, ואז הבנו שלא, עוד פעם".

הרבה דברים קרו לכם בשנתיים האחרונות, גם יצאו שני אלבומים – "CASIO זעם" לפני שנה ו"סיכום החיים עד עכשיו" לפני שנתיים.
"כן, זה מרגיש לי שכל הזמן דברים קורים בחיים שלנו. "CASIO זעם" היה מוכן בעצם עוד לפני "סיכום החיים". איכשהו עד ה"שמרנים" שיוצא עכשיו תמיד היה אלבום נוסף בקנה. עם "קסיו" חיכיתי עד שהוצאתי אותו בשביל שלא יהיה קרוב ל"סיכום החיים עד עכשיו".

אז גם השירים באלבום הזה היו מוכנים כבר כש"CASIO זעם" יצא?
"כן, 2014 הייתה שנה של פרץ כתיבה. אז חילקתי את השירים לשתי קבוצות. השירים היותר "מוזרים" הלכו ל"קסיו". נכתבו פשוט הרבה שירים, אז שמרתי אותם לאלבום. פשוט ל"סיכום החיים" לקח המון זמן עד שהוא יצא. הוא הוקלט כבר ב-2012, ואז הקלטנו אותו מחדש כי לא אהבנו מה שיצא. הקלטנו אותו בבית, ואז הקלטנו אותו שוב באולפן. המיקסים לקחו הרבה זמן. ועד שהוא יצא לאור, כתבתי המון שירים".

בעצם כשאתה כותב שירים, איך אתה עושה את החלוקה בין מה שהולך ל"קסיו" ומה לאלבומי אלון עדר ולהקה?
"בתקופה הזאת, כשהיה את הפרץ של היצירה, נתתי לעצמי ספייס לכתוב כל הזמן. קלטתי שאני במצב של יצירה, ונתתי לכל מה שבא לקרות, בלי לחשוב יותר מידי מה מסחרי ומה הזוי מידי. אז יצא גם וגם. עכשיו אני מרגיש ש"CASIO זעם" יצא מספיק אישי וקצת מביך שאני יכול לעזוב את זה רגע".

אז לא יהיו אלבומים סטייל "קסיו" בהמשך?
"אני מניח שיהיו עוד".

איך בעצם התחיל הרעיון של אלבומי ה"קסיו"? רצית לעשות משהו מחתרתי?
"לא הייתה כוונה שזה יהיה מחתרתי. ברור שזה היה פחות ארוז כמשהו שיכול להצליח. מבחינתי זה היה תרגיל בלהגביל את עצמי בכלים ובסאונד. בניגוד לעושר של הצליל שיש בלהקה עם כינור וחצוצרה. בעיקר חשוב לי להיות ברצף של עבודה ולא לעצור. אני מאמין בלהוציא הרבה, בדיסקוגרפיה. הלוואי שאני אצליח להוציא כל שנה משהו".

זה באמת הישג נאה, שישה אלבומים בשש שנים
"הלוואי שזה יוכל להמשיך, האלבום עכשיו הלך קצת יותר בקושי. באלבום הזה עשיתי את כל המיקסים בעצמי, ואיכשהו זה יצא יותר סאגה ביחס לפעמים הקודמות. ויחד עם הילד השני, יוצא שיש פחות זמן. זה קצת עיכב אותי ועצר אותי מבחינת כתיבה".

זו פעם ראשונה שאתה עושה את המיקס לעצמך?
"לא, בעצם רק לאלבום הקודם לא אני עשיתי את המיקסים (את המיקסים של "סיכום החיים" עשה אורי ורטהיים) והוא גם הכי הצליח. באלבום הראשון (אלון עדר, פברואר 2011), חצי מהמיקסים עשה אייל דפנה וחצי לא היה ממש עם מיקס. באלבומי קסיו והאלבום הראשון של הלהקה – הכחול (אלון עדר ולהקה, דצמבר 2011) – אני עשיתי מיקס. פשוט לא כל כך התייחסנו לזה כמיקסים, פשוט הקלטנו והמיקס נעשה תוך כדי העבודה. הפעם באמת עשיתי מיקס יותר מתוכנן".
באוזניי, זה נשמע טוב ומקצועי ממש כמו האלבום הקודם
"תודה! אני גם מבסוט על איך שזה יצא. השתפרתי".

אז אם נחזור רגע לסיפור של אלבומי "קסיו" מול אלבומי אלון עדר ולהקה. איך זה קורה שמצד אחד יכול לצאת לך שיר קשה כמו "זונות" (קסיו זעם), ומצד שני שירים כמו "קצת אהבה לא תזיק" ו"שיר לאימא" שנכנסים לפלייליסט בגלגל"צ?
"בגדול מה שיוצא זה מה שיוצא. אבל אם אחרי שנכתב שיר ואני מרגיש שיש לו פוטנציאל להיות מסחרי אז אני מתייחס לזה. למשל, "קצת אהבה לא תזיק" נכתב במקור בלי הפזמון וגם בפעם הראשונה שהקלטנו את האלבום זה הוקלט בלי הפזמון. הפזמון הגיע ברגע של השראה בזמן הסבב השני של ההקלטות, וההחלטה להוסיף אותו הייתה ממקום "מניפולטיבי" של מסחריות.
בגדול, אני לא תופס את עצמי באיזושהי משבצת. לא בא לי לשרת אף קו מוזיקלי. בא לי ליצור הרבה ומה שבא לי. במקרה יצא שמתוך שישה אלבומים, שלושה הם שלי לבד, ושלושה הם עם הלהקה ויצא פעם ככה פעם ככה. לא הייתה כוונה כזאת, אבל הגיוני שיקרה דבר כזה".

אתה מתייחס לשני הצדדים האלה של היצירה שלך בצורה שווה? אתה שלם עם שניהם?
"לגמרי. פשוט כשאני לבד, אני מרשה לעצמי להיות יותר קיצוני. זה גם קורה מכורח הנסיבות. בתקופה שיוצא אלבום של הלהקה, זה לא ריאלי להקליט ולעבוד על עוד אלבום להקה. אז אני עושה משהו עם עצמי. הקסיו זעם היה משהו שהקלטתי בהתחלה רק לעצמי, כמו לכתוב יומן. לא הייתה לי כוונה להוציא את זה כי זה באמת היה קיצוני. לקח זמן אפילו עד שהשמעתי את זה לחברה שלי, והיא מאוד אהבה את זה. אז אמרתי לעצמי "מה אכפת לי? בוא נוציא הכל כבר!". זה אלבום כל כך לא מסחרי כבר שזה לא משנה כל כך כלכלית אם הייתי מוציא את זה או לא, אבל אני שמח שזה יצא".

אוקיי, בוא נדבר על האלבום הנוכחי קצת. מבחינת התכנים, הרגשתי שיש פה הרבה ביקורת. מצד אחד אתה מקטר על החיים השלווים בקיבוץ בשיר "תעצור לי". ומצד שני, יש הרבה ביקורת על הבועה התל-אביבית ב"היום בישראל". זה מסתדר אולי גם עם המעבר מהקיבוץ לתל אביב וחזרה לקיבוץ, אתה מרגיש שיש בך מתח פנימי בין שני סגנונות החיים האלה?
"לגמרי, השיר "תעצור לי" נכתב ממש קצת לפני שעברנו מ"כפר הנשיא" לתל אביב. בתקופה הזאת השקט שם חרפן אותי. הכל אמת בשיר. את השיר "היום בישראל" התחלתי לכתוב עוד ב-2011, וסיימתי אותו לפני שנתיים. הוא נהיה בסוף משהו אחר ממה שהוא התחיל. אבל התשובה היא כן, יש את המתח הזה. אני מאוד אוהב את תל אביב, אבל עם שני ילדים וכל הסיטואציה של החיים כרגע זה מרגיש לנו פחות הגיוני לגור שם".

שאלה חשובה, מתי בעצם כתבת את שיר הנושא של האלבום "השמרנים שוב באופנה"?
"הרבה לפני טראמפ".
על זה בדיוק תהיתי. יצא לך ממש טוב!
"יצא ממש טוב, כן. אני לא מרגיש שאני מבין בפוליטיקה. ברור שזה פוליטי, אבל זה נכתב באמת בעיקר מהמקום של התרבות. מבחינת זה שיש מעט מקום לתרבות וביטוי היום בארץ".

אני גם התחברתי לאמירה הזו בהקשר של תמונת האלבום. הנטייה של האנשים מסביב להתחתן ולעשות ילדים. זה גם סוג של ה"שמרנים"
"כן, כנראה שזה גם. תמונת הקאבר של האלבום היא תמונה של הלהקה עם בנות הזוג והילדים שלנו, אחרי הופעה בירושלים שהיו בה בערך 4 אנשים בקהל. הופעה שמה שיצא ממנה זה בעיקר התמונה הזאת. לא הייתה כוונה לעשות ממנה עטיפה".

כמובן שזה מראה גם את הצד הנחמד של ילדים, איפה שזה מצליח להשתלב עם העשייה, כמו בקליפ שעשית לאינדי-סיטי בגן סאקר
"זה המון כיף, זה עוד שלב בדרך של להיות "מבוגר".
אתה מרגיש "מבוגר"?
"כן, אחרי תקופה שהייתי במלחמה עם זה, אני שלם עם זה. למרות שאני עדיין מרגיש לפעמים שאני אף פעם לא אהיה "מבוגר", אבל עכשיו יותר נוח לי עם זה".

אוקיי, בוא נדבר קצת על המוזיקה. תמיד מדברים על המוזיקה שלך כמאוד מושפעת מהסבנטיז ועורכים השוואות ליוני רכטר, כוורת, גרוניך ומן הסתם גם דברים שאבא שלך עשה. גם אני עשיתי את ההשוואה הזאת. איך אתה עם זה? אתה שלם עם זה או שזה מפריע לפעמים?

"זה מפריע לי לפעמים, אבל אני חי עם זה בשלום בגדול. עכשיו בגלגל"צ כל הזמן מקבילים את "שיר לאימא" לכבש השישה-עשר או לשלמה יידוב. ועושים את זה כמעט בכל השמעה. אז אני מבין שסבבה, זו המשבצת שלי, אבל אני מרגיש גם שהוצאתי מספיק דברים כדי שזה לא יהיה רק זה. רוב ה"CASIO זעם" לא נשמע ככה. אולי גם, אבל אם כן אז לא בכוונה. באלבום שיצא עכשיו, אני מניח שיש דברים שהולכים לשם. לא הייתה כוונה כזאת, חוץ מזה שיש פה שירים עם מבנה של בית ופזמון, ושלהקה מנגנת אותם. שיש הרבה אינפורמציה, אבל אין כוונה כזאת. אני לא שר ברי"ש לשונית. זה נכון שעד לפני שבע שנים זו הייתה המוזיקה שהייתי מאזין לה בעיקר. אבל עכשיו לא יותר מדברים אחרים".

למה אתה מאזין בימים אלו?
"הדבר האחרון שיצא לי לשמוע זה סופיאן סטיבנס, לא הכרתי אותו לפני".
זה מאוד יפה
"הייתה תקופה בה שמעתי הרבה היפ-הופ. יש את החבורה של Odd future, Tyler, the creator. שמעתי הרבה מהדברים האלה".

זה בטח נתן השראה לדברים ב"CASIO זעם"
"לגמרי, רק שזה פתטי בעברית. לאחרונה אני שומע בעיקר דיבורים בגלי-צה"ל".
באמת?
"כן, זו דרך לקבל פרופורציה, להרגיש חלק ממשהו".
זה מה שאתה שומע בדרכים בין קיבוץ עמיר לתל-אביב?
"לא רק, אבל גם".

אוקיי, לסיכום אתה יכול לספר על התכניות לשנה הקרובה?
"יש את ההשקה בקרוב, וג'יין בורדו יתארחו שם, זה כיף. מעבר לזה, קובעים הופעות עכשיו לכל הארץ. מקווה שיאהבו את האלבום, אם מותר להגיד. אני גם עובד על עוד פרוייקטים עכשיו. אני לרוב לא נוטה לא לספר על מה שאני עושה, אבל הדברים גם ככה עוד לא אפויים מספיק בשביל לספר. נראה שזה יקרה, יש כמה דברים מרגשים בעתיד הקרוב".

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0