Homeריאיוןהולכים להופעה

בין העבר לעתיד: ציפי פישר שוחחה עם ריילי ווקר לקראת הופעתו בארץ השבוע

111016-ryleywalker

מכל מיני סיבות, פספסתי את הופעתו של ריילי ווקר בארץ בשנה שעברה. לכן כששמעתי שהוא מגיע שוב, כמעט שנה בדיוק לאחר הפעם הקודמת, זה הרגיש לי כמו הזדמנות לתיקון. בתור זו שבדרך כלל כותבת על ז'אנר הפולק עבור קולומבוס, החיבור שלי למוזיקה של ווקר, שנשענת על בסיס מוזיקת פולק אמריקאית ובריטית, הינו חיבור טבעי. את אלבומו השני "פרימרוז גרין", שמעתי הרבה במהלך 2014-5. הייתה בו מזיגה מושלמת של חדש וישן, והוא הפגין בו וירטואוזיות בנגינת הגיטרה שהפכה את אותו אלבום לאחד המדוברים.

מודה שכשיצא האלבום הנוכחי שלו – "Golden Songs That Have Been Sung" ניגשתי אליו קצת בחשש. תמיד יש חשש שתחול ירידת מתח באלבום שיוצא אחרי אלבום מצליח, כאילו העלאת הרף האיכותי תעמיד בפני האמן בעיה שאותה הכי קל לפתור עם אסטרטגיה של לא לנסות להתחרות בעצמו. דיבורים שהגיעו אלי קצת חיזקו את הרושם הזה, כשדיברו על אלבום פחות מהודק ויותר מתפזר באופיו. מודה שהקליפ הראשון היה קצת מאכזב עבורי, בהקשר זה.

אבל האזנה חוזרת לאלבום מתחילתו ועד סופו הצליחה לשכנע אותי שממש לא כדאי היה לוותר על האלבום הזה רק בגלל רושם ראשוני פחות ממזהיר. באלבום הזה ווקר ממשיך להתפתח, והולך לכיוונים קצת יותר רוקיסטיים, שמתרחקים מהפולק-ג'אז היותר מסורתי שאפיין את האלבום הראשון. בעייני זה ייצר כמה מהשירים הכי מעניינים שלו, שמזכירים לי את רגעיו היותר ניסיוניים של טים באקלי, או את הדברים שווילקו עשו עם ג'ים אורורק (ולא במקרה, כיוון שמי שהפיק את האלבום היה מוזיקאי מווילקו). הנכונות הזו לסטות מהדרך הסלולה במקום להמשיך במגמה שהתווה עבור עצמו מעידות שווקר הוא לא "פלא של להיט אחד", כפי שאומרים באנגלית.

עוד דבר שהרשים אותי בהקשר זה זו העובדה שווקר שם לעצמו למטרה להוציא שלושה אלבומים בשלוש שנים, וכך עשה. זה הישג שלא כל אחד היה מסוגל לעשותו, בהתחשב בכך שבמהלך 2015 הוא ערך 200 הופעות, גם במקומות נידחים כמו ישראל, ורק לקח הפסקה קצרה להקליט בין אלבום לאלבום.

http://www.youtube.com/watch?v=lIS4TXZZlkE

אלה שירים שמרגישים מאוד אינטימיים, כמו חלקים משיחה בין חברים, בהם ווקר מדבר על כל מיני מחשבות שעולות לו לראש, טרדות ורגשות חולפים. משהו בגישה היותר משוחררת מתאימה את עצמה לאותם שירים, כאילו הוא לקח סנאפשוט של אותו רגע וזה לא משהו שנועד להרגיש שעבדו עליו יותר מדי.
לקראת ההופעה התקשרתי לווקר שבאותו יום היה בשוודיה, בין הופעות. לצערי חלה תקלה בוואן שהסיע אותו ואת חברי הלהקה, שעיכבה אותם בדרכים, מה שגרם לעיכוב של כשעה בשעה היעודה של הריאיון וגם לקיצוץ בזמן של ווקר לשיחה.

האם יש לך אילו צפיות מההופעה בישראל, אחרי שהופעת כאן בשנה שעברה?
"אני מצפה שזה יהיה ממש כיף, אני מאוד מתרגש להיות שם".

אני מאוד התרשמתי ממוסר העבודה שלך, מכך שהוצאת שלושה אלבומים בשלוש שנים וערכת סבבי הופעות נרחבים. האם אתה מוצא את הזמן להירגע בין כל הפעילויות?
"לא, לא ממש. אני נהנה לעבוד. בשבילי זה כיף".

במהלך השנתיים האחרונות המוזיקה שלך מקבלת יותר תשומת לב מאי פעם, הוחתמת ללייבל Dead Oceans והוצאת אלבום חדש. איך אתה מתמודד עם תשומת הלב?
"זה לא עניין שצריך להתמודד איתו. אני פשוט לוקח עוד כוסית וזה בסדר".

הגישה הנונשלנטית קצת הצחיקה אותי. גם זו דרך להתמודדות! בראיונות קודמים ציינת שאתה לא רוצה לשחזר את שנות השבעים, לא רק ליצור מוזיקת פולק שקטה שתהיה מוזיקת רקע לסטארבאקס. זה נראה לי כמו אקט של איזון עדין, לקבל השראה מהעבר בעוד אתה מוסיף את הפרשנות העדכנית שלך אליו, איך אתה מרגיש לגבי איך להצליח בכך?
"אנחנו מנסים לערוך ניסיונות עם פורמטים אחרים של מוזיקה, אנחנו לוקחים מהעבר ויוצרים אל העתיד".

בסדר, האם זה קשור לשיתופי הפעולה שאתה עורך, עם מוזיקאי ג'אז כמו פרד לונברג-הולם או או לירוי באך מווילקו, האם הם מביאים איתם הדגשים שונים לתוך המוזיקה שלך?
"כן הם בהחלט מביאים טעמים ותבלינים שונים לתוך פאי התפוחים. אין מתכון אחד, או נוסחה קבועה למה שאתה מכין".

האם אתה מרגיש שלמדת משהו מהם, האם זה שינה איך שאתה עובד?
"כן, הם מעודדים אותי ללכת בכיוון שונה, לנסות דברים".

אני מרגישה שהשירים באלבום הנוכחי שלך מאוד מרגישים אישיים, כמו "Sullen Mind", שאני מאוד אוהבת, מתאר תחושה מאוד מסוימת, מצב רוח שבין תחושות יותר מוגדרות כמו בלבול או חוסר וודאות. איך זה מתבטא בתהליך כתיבת השירים שלך? אני מתכוונת, איך אתה מצליח לתפוס את הרגעים המדויקים האלה?
"הרגשות שלי זה כל מה שיש לי, אז אני מנחש שהמוזיקה והמילים משקפים זאת".

הרבה פעמים אתה מושווה לנגני פולק אנגלים קלאסיים כמו ברט יאנש או ג'ון מרטין, איך זה לנגן מול קהל שגדל על המוזיקה הזו, כמו בבריטניה?
"את יודעת, זה נהדר. אנחנו פוגשים בדרך את כל האנשים האלה, ויש לנו כל כך הרבה במשותף. כיף לדבר איתם על מוזיקה".

לסיכום, אני מרגישה בת מזל שאני חיה בעידן בו למוזיקאי כמו ווקר יש את החופש להתנסות, כמו שהוא ציין שהוא אוהב לעשות, ולחפש דרכים חדשות בז'אנר שנדמה שהוא הכי בנאלי, פולק/אמריקאנה עם גיטרה אקוסטית יחד עם עיבוד תזמורתי. כשטים באקלי העז לעשות דברים שונים משעשה באלבומים הראשונים שלו, ולסטות מהכיוון של פולק-ג'אז מסורתי, הקהל שלו נטש אותו, והוא נשאר עני וממורמר על כך שהוא לא מקבל תמיכה ברצון שלו להתנסות. אני חושבת שזה טוב שכיום אמנים כמו ווקר יכולים לעשות מהלך דומה, והקהל שלהם מספיק סומך עליהם ומספיק פתוח כדי להמשיך ולתמוך בהם ולעודד את היצירתיות שלהם. אין ספק שמדובר באחת הקריירות המוזיקליות הפורות והמתגמלות של הזמן האחרון, ומומלץ לצפות בה בלייב כדי לראות איך היא תתפתח מכאן.

ריילי ווקר יופיע בבארבי בתל אביב ביום חמישי הקרוב.
על הבאתו לארץ אחראים Zuzz Agency וקמ"ע.
כרטיסים ניתן לרכוש כאן.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0