הדינוזאורים עוד כאן: על האלבום החדש של מטאליקה

james_hetfield_madrid_2009

כשאומרים "רוק קלאסי" מתכוונים לרוב לדינוזאורי הרוק של שנות ה-60 וה-70: הרולינג סטונז, לד זפלין, פינק פלויד ובלאק סאבאת'. אבל העולם מתקדם ואנחנו מזדקנים, ויחד איתנו גיבורי המוזיקה שגדלנו עליהם – להקות הרוק שפרחו בשנות השמונים ובתחילת התשעים – גם הם עם שיער מאפיר, גם הם כבר קצת מיושנים, וגם הם הופכים מאלטרנטיבה לקלאסיקה.
במובן הזה, האלבום החדש של מטאליקה הוא אלבום חדש ללהקת רוק קלאסי. להקה שאחרי 35 שנות פעילות כבר צריכה להשקיע מאמץ בלהישאר רלוונטית ובתודעה.

אחרי שנים ארוכות בהן מטאליקה קצת דשדשה במקום ואכזבה את המעריצים, היא חזרה עם אלבום מוצלח שזכה לביקורות טובות – “Death Magnetic”, אבל שלוש שנים אחר כך, האלבום המשותף עם לו ריד שוב נתקל בביקורות מעורבות (במקרה הטוב), ומטאליקה נחשבה לתופעת עבר שזמנה חלף.
“Hardwired… to Self-Destruct”, שיוצא השבוע, הוא התשובה לכל מי שחשב שמטאליקה שייכת להיסטוריה: מוזיקלית, מדובר בת'ראש מטאל למבוגרים: המרכיבים שהפכו את מטאליקה לענקית לפני שלושים שנה עדיין נמצאים, אבל הקצב והווליום קצת יורדים ומתאימים יותר למוזיקאים בני קרוב לשישים, ואין בזה כל רע.

“!Atlas, Rise” מביא תצוגת ריפים מרשימה שלא היתה מביישת את האטפילד והאמט של 1986, אבל עם פזמון שהוא יותר רוק מאשר מטאל ועם צל של הרמוניות שמפתיעות את האוזן. “Moth Into the Flame” הוא התקפה של פריטות מהירות ומכות היי-האט, עם ריפים משכנעים שמזכירים את Ride the Lightning, ואילו “Halo on Fire” הוא הדבר הכי קרוב לבלדת מטאל שהאלבום הזה מציע, רוק אייטיז משובח שלא מתחכם יותר מדי. גם שאר הקטעים באלבום הזה ממשיכים באותו קו כסאחיסטי ומודע לעצמו בעת ובעונה אחת.

מילולית, “Murder One”, הוא הקטע הכי מעניין באלבום: זוהי מחווה, או הספד, ללמי קילמסטר, סולן להקת מוטורהד שנפטר השנה. חברי מטאליקה תמיד התייחסו לקילמסטר בתור גורו, אב רוחני, או מנטור (הם גם אירחו אותו לסיבוב הופעות משותף לפני מספר שנים), ובקטע הזה הם מכירים לו תודה. המעניין הוא שהמיתוס של קילמסטר סובב סביב צריכת סמים קשים, התמכרות לאלכוהול, יחס מבזה ומשפיל לנשים וחיבה מסוימת (בתקופה מסוימת) לאיסוף סמלים נאציים. הקטע מלווה בקליפ אנימציה שמציג את "למי" כפי שהזיכרון הקולקטיבי זוכר אותו, ועדיין מתוך חמלה והערכה.

זה לא הקליפ היחיד שמטאליקה צירפה לאלבום. להיפך: כל אחד משנים עשר הקטעים באלבום זכה לקליפ משלו, ואת כולם ניתן למצוא ביוטיוב הקרוב אליכם. מדובר במרכיב נוסף בניסיון של מטאליקה לחזור לתודעת הקהל. הרשת מלאה בהופעות של הלהקה מהזמן האחרון, רבות מהן במקומות קטנים, מועדונים ואולפני טלוויזיה עם במות קטנות (לא לפספס את ההופעה הגאונית בתוכנית של ג'ימי פאלון!). האמירה הברורה: מטאליקה חיה, בועטת, רעבה לקהל וליצירה, גם בשנת 2016.
והכי טוב זה שהאלבום פשוט מצוין.

metallica_london_2008-09-15_kirk_and_james

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0