Homeקולומבוסריאיון

התשוקה להיות לא נורמלי: שיחה עם מרטין ז'אק, מנהיג ה"טייגר ליליז", לקראת ההופעה בארץ

tl4-c-photo-graphic-art-at

אחרי 23 שנות פעילות וקרוב ל-30 אלבומים, הטייגר ליליז חוזרים לביקור נוסף בישראל, ולמרות הותק המרשים שלהם בעולם המוזיקה נדמה שהלהקה עדיין נשארה סוג של סוד שמור. הרכב כזה שצריך להתאמץ קצת ולהפוך כמה אבנים כדי לגלות, אבל קשה לי לחשוב על להקה שכדאי להתאמץ עבורם יותר מאשר הטריו הלונדוני חסר הגבולות. חוסר גבולות שמתבטא בדרכים רבות, החל מהטקסטים הפרועים, דרך מעברים בלתי נגמרים בין רוק לקברט, בין שאנסונים לתיאטרליות, בין יופי לכיעור. האמת שלא משנה לאיזה צד הם מתחברים יותר באלבום או הופעה מסוימת, כי בכל מצב אנחנו מקבלים כנות ויושרה אומנותית בלתי מתפשרת. באופן אישי סיקרן אותי מאוד לדבר עם מרטין ז'אק, מנהיג הלהקה, לתהות על קנקנו ואולי להבין טוב יותר מאיפה מגיעה ההשראה שלו ואיך הוא רואה את העולם.

אתם שרים על דברים שהרבה אנשים לא רוצים לשמוע. מתי הבנת שלא תהיה כמו כולם, שכנראה שלא תהיה במיינסטרים?
"אני לא חושב שהיתה לי כל-כך ברירה, חלק מהאנשים פשוט לא כל-כך מיינסטרים. זה תלוי בהרבה גורמים, בהורים שלנו, באופי שלנו, באיך הדברים מתחברים ביחד, ככה שלא ממש יכולתי להיות לגמרי נורמלי. ויש גם את התשוקה להיות לא נורמלי בגלל האנשים שהערצתי ורציתי להיות כמוהם, כמו סלבדור דאלי, או פיקאסו. אני תופס את עצמי כאומן יותר מאשר כוכב רוק וגם אנשים אחרים רואים בי משהו קצת שונה מכוכב רוק. כך שהשירה על נושאים לא שגרתיים היא שילוב של התנאים בהם גדלתי, של הקשר שלי עם אבא ואמא, ושל הרצון להיות אמן".

אתה מרגיש שאין לך ברירה אלא ליצור מוזיקה?
"יש לי ברירה. יכולתי לצייר, יכולתי לביים סרטים. כנראה שהייתי עושה משהו כזה אם לא הייתי יוצר מוזיקה. בחרתי במוזיקה, ואני רואה את עצמי עושה מוזיקה עד סוף חיי, אבל אנחנו עושים גם מופעים כמו למשל Shockheaded Peter שאפילו ביצענו ביפו לפני כמה שנים".

אתה יכול להסביר מה המוזיקה עושה בשבילך?
"לפעמים היא מצחיקה אותי ולפעמים יש בה המון עצב. אם אני מסתכל על האלבום Farmyard filth למשל, הוא די מצחיק ויש בו משהו קומי. אבל אם אני מקשיב ל-Ad Nauseam אני רוצה לחתוך ורידים. זה תהליך חקירה של כל מיני תחושות ורגשות, זו אומנות".

אפרופו קומדיה ולחתוך ורידים, יש ביצירות של הלהקה קוטביות בין המוזיקה שיכולה להיות מאוד קלילה ונעימה ולבין הטקסטים שעוסקים פעמים רבות בנושאים קשים. עד כמה אתה מרגיש שהפער הזה משקף אותך גם מחוץ למוזיקה?
"אני מניח שלפעמים המוזיקה באמת יכולה להיות די נעימה והמילים לעומת זאת מטרידות, וזה משהו שלא עושים הרבה, או שלא עושים הרבה בדרך הזו. זה לא רגיל, אפילו קצת משונה, וזה מקור המשיכה שלי לזה. אז אני מניח שאני מנסה לעשות משהו שלא עשו לפני כן, כך שהפער הזה יכול לשקף אותי במידה מסוימת".

יש נושאים שלא תיגע בהם במוזיקה שלך?
"אני לא אשיר על מוסלמים".

למה?
"כי הם יהרגו אותי. אני אתבדח על יהודים, נוצרים, אתאיסטים, אבל אני לא אתבדח על מוסלמים כי הם באמת יבואו להרוג אותי".

אתה מאמין במין האנושי?
"לפעמים אני מאמין באדם, לפעמים יש לי תקווה. ואז יש דברים שגורמים לי לחוש אימה. זה קצת כמו שחור לבן, גשם לעומת שמש, טיפשות לעומת אינטיליגנציה. כל הדברים האלה קיימים במין האנושי. אני שר עליהם, על הדברים הנוראיים, ומצד שני יש גם את האהבה, העצבות, הבדידות, יש הרבה יופי. רק צריך לבחור על מה להסתכל. לפעמים כשאני כותב שיר אני ער לעובדה שאני כותב מילים די טובות. אני מקשיב אחר כך למה שכתבתי ומרגיש שזה עובד טוב. לפעמים זה מרגיש לי גרוע. הרבה פעמים אני מקלל בשיר וזה גורם לי להרגיש טוב ככה שיש הרבה קונפליקטים בעניין הזה. בהכל יש הרבה קונפילקטים".

כשאתה רואה את כל הקונפליקטים שהזכרת, האם אתה מנסה ליישב את הקונפליקטים ולמצוא תשובות או שאתה פשוט מסתכל על העולם אומר "אוקיי, ככה זה"?
"האם אני מחפש תשובות? לפעמים כן, נראה לי שכשהייתי צעיר גם חשבתי שיש לי תשובות. אבל ככל שאני מתבגר אני מניח שיש לי פחות תשובות, אבל אני עדיין מאמין בדברים מסוימים. אם נסתכל על הבחירות בארצות הברית נראה שבערך חצי מהאנשים שם חושבים שהילרי קלינטון מרושעת, והחצי האחר יגידו שדונאלד טראמפ הוא חלום בלהות. אז המצב הוא שיש מליונים שבטוחים בדבר אחד ויש מליונים שבטוחים בהיפך. ככל שהזמן עובר אני בטוח בפחות ובפחות דברים, אבל עדיין יש לי את הדעות שלי. באופן אישי אני חושב שדונאלד טראמפ הוא חלום בלהות, וזה מדהים לראות איך כל כך הרבה אנשים חושבים את אותו הדבר על הילרי. אני לא חושב שהיא סיוט, אולי היא ממש משעממת, אבל לא סיוט".

הטייגר ליליז יופיעו במוצאי שבת ה-12 בנובמבר בבארבי התל אביבי. כרטיסים ניתן לקנות כאן.
עוד פרטים באיוונט.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0