Homeספיישלים

עולה עולה: המודולציות הישראליות האהובות על ירון ברוידא

איור: אלעד אלחרר

איור: אלעד אלחרר

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על המודולציות הלועזיות האהובות עליי. כעת, בפרוס השנה העברית החדשה, אני חש כי הגיע הזמן לגרסת כחול-לבן של הרשימה היוקרתית. סקירה מקדימה על מודולציות באופן כללי תוכלו למצוא ברשימה הקודמת. בקצרה, ניתן לתמצת את המושג "מודולציה" למשפט אחד: מעבר בין סולם אחד לסולם אחר במהלך יצירה מוזיקלית. אבל תכלס, גם בלי להתמצא בהגדרות מילוניות או מונחים מוזיקליים, כמעט כל חובב מוזיקה יזהה מודולציה כשאוזנו תיתקל בה.

ברשימה הקודמת השוויתי בין מודולציות לכוסברה, אלוהים יודע למה. אז כדי להמשיך עם הקו של אנלוגיות קולינריות מטומטמות, הפעם אני רוצה לטעון שמודולציות הן המונוסודיום גלוטמט של המוזיקה המערבית הפופולרית. כלומר, בדרך כלל מוזיקאים ישתמשו בהן כדי להדגיש ולחזק "טעם" רגשי מסוים – בין אם זה אושר מתוק, כאב מר, או אכזבה חמוצה (לא מצאתי דימוי לרגש מלוח). וכך, כאשר התיבול הוא חובבני, או כשהמינונים מוגזמים מדי, התוצאה תרגיש מלאכותית וחסרת עידון, ועלולה להיווצר אי נעימות בגוף. אבל כשזה עשוי טוב – זו תאווה לאוזניים.

בישראל, נדמה שלאורך השנים נוצרה מעין סגידה בלתי מוסברת למודולציות (לפחות עד השנים האחרונות, שבהן האובססיה פחתה מעט). אם אחטא לרגע בפסיכולוגיה בגרוש: יכול להיות שיש משהו באופי הישראלי, שפשוט מתאים בול לאלמנט העצמת הדרמה שטמון במודולציה, ואולי אף יותר מכך, לאשליה המתוקה שהיא מוכרת – האשליה שיש התקדמות, כאשר בעצם אנחנו תקועים במקום. נשמע מוכר?

לכן, אין זה פלא שהמודולציות העבריות הן פופולריות במיוחד כאשר אנו אמורים לייצג את עצמנו אל מול העולם, ולמכור תמונה מושלמת של "ארץ זבת חלב ודבש". אני מדבר, כמובן, על האירוויזיון – המקום אליו הולכות מודולציות להתפוצץ בשלל צבעי הקשת. הדוגמאות רבות מספור: מ"אבניבי" של יזהר כהן (שזכה באירוויזיון 1978) ו"עולה עולה" – גם של יזהר כהן (מקום חמישי ב-1985), דרך "הורה" של אבי טולדנו (מקום שני באירווזיון 1982) ו"שיר הבטלנים" של נתן דטנר ואבי קושניר (מקום שמיני ב-1987), ועד "יום הולדת" של להקת עדן (מקום חמישי באירוויזיון 1999) ו"גולדן בוי" של נדב גדג' (מקום תשיעי ב-2015) – כמעט כל שיר אירוויזיון שמכבד את עצמו יתקשט במודולציה אחת לפחות. אגב, חלק נכבד משירי התחרות לאורך השנים עברו תחת ידיו של המלחין והמעבד קובי אשרת, שנראה שיש לו פטיש רציני למודולציות; השיא הוא כמובן בקלאסיקת האירוויזיונים האולטימטיבית, שהביאה גאווה לישראל ב-1979, והציגה מפגן ראווה של לא פחות משלוש החלפות סולם במהלכה (1:11, 2:05, 2:32). הללויה!


ועכשיו, ללא עיכובים נוספים: הנה הרשימה החלקית ביותר של המודולציות הישראליות האהובות עליי:

modulation-israeli-arik-01

שיר האהבה הנצחי, שמככב (בצדק) בראש כל רשימות "השירים הטובים בכל הזמנים", אוחז גם באחת המודולציות היפות אי פעם. יוני רכטר, שהגיע מתוך חשיבה קלאסית, הלחין ועיבד את השיר בסגנון הקוראלים של באך, ובהתאם לכך גם חיבר במיומנות רבה מעברי סולמות מתוחכמים ורגישים מעין כמותם, כפי שהיה נהוג בתקופה הקלאסית והרומנטית.

באמת שקצרה היריעה (ויותר מכך, הידע המוזיקלי המוגבל שלי) מכדי לנתח את כל המהלכים המוזיקליים בשיר הזה, אז בואו רק נתמקד לרגע במודולציה הגאונית שמגיעה בדיוק בדקה 3:00, ויוצרת הפרדה בין שני קטעים אינסטרומנטליים: הראשון בהובלת הפסנתר, והשני בהובלת הבסון (כנראה סולו הבסון היפה בעולם). אז למה זו מודולציה גאונית בעצם? כי היא מאפשרת נגינה של שני קטעי סולו זהים מלודית ברצף אחד אחרי השני, מבלי שזה יישמע "משעמם" או חוזר על עצמו.

אגב, בביצוע המקורי של השיר משנת 1977 מציג איינשטיין את הכישרונות הצעירים: יהודית רביץ, קורין אלאל ואבנר קנר – שלושה שמות שעוד יופיעו בהמשך רשימה זו.

modulation-israeli-shlomi-01

כמו יוני רכטר, גם שלומי שבן הגיע מהעולם הקלאסי, וזה מתבטא פעמים רבות בשיריו, בין היתר באמצעות השימוש המושכל במודולציות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא "כולם אומרים", שרצוף מהלכים מבריקים, כאשר הבולט ביותר לאוזן מתרחש עם כניסת המקהלה (דקה 1:52 בגרסת האלבום). שווה לצפות בביצוע מתוך המופע עם הפילהרמונית, שבו הווירטואוזיות של שבן מוחצנת עוד יותר, כאשר הוא משתעשע עם סולמות הצלילים כמו ברכבת הרים מוזיקלית. המודולציה של המקהלה מגיעה בדקה 1:36 – אך זוהי רק ההתחלה.

בניגוד לשיר הקודם, "האזרח האחד" הוא שיר עם לחן פשוט יחסית, וגם עם מודולציה פשוטה, אך עוצמתית מאוד. בכל פעם שאני שומע את המעבר הזה – שמתחיל בדקה 3:28 עם כלי המיתר המאיימים וממשיך מיד עם עלייה מפתיעה בחצי טון – נעשׇה בשֹרִי חידודין חידודין. וכששבן יורד בחזרה לסולם המקורי (דקה 4:00), ממש לאחר שאביו צורח עליו "התפקד!" – אז הייאוש משתלט עליי לחלוטין. יש משהו כל כך מכביד בירידה הזאת: תחושת ויתור סופי, בדידות תהומית. כך ודאי מרגיש אדם שכנראה נשכח מאיזו ספירה.

modulation-israeli-premire-01

כל המרכיבים לבלדת רוק-פופ מושלמת נמצאים בשיר הזה, שבקלות היה יכול להיות להיט בינלאומי אם היה מושר באנגלית (נסו לדמיין את אלישיה קיז שרה אותו למשל): לחן דרמטי של אבנר קנר, פסנתר כבד ודומיננטי, סולו גיטרה שכאילו נכתב במיוחד לנגינה על קצה צוק במדבר, תופים שהולמים בחוזקה, וכמובן: הקול של מזי כהן – אחד הקולות הכי גדולים במוזיקה הישראלית לדורותיה. ואם השיר לא היה פומפוזי מספיק מלכתחילה, נוספת גם המודולציה המעולה בדקה 2:04, שמרימה את כולו לספֵירה עליונה יותר, מעצימה את הכאב הנוראי של "אהבה הורגת, אהבה רעה ומכאיבה", ומאפשרת למזי כהן להפגין את יכולותיה הווקאליות ביתר שֹאֵת; רק תקשיבו לזעקת הכאב שמגיעה בדקה 3:10. צמרמוררררת.

modulation-israeli-monica-01

לפעמים, הגשר שמקשר בין שני הסולמות הוא שמשדרג את השיר. למשל, המעבר שיוצרת כאן הגיטרה של פיטר רוט (דקה 2:56) – באותו רגע הגשם החזק הופך למבול של ממש.

modulation-israeli-yard-01

כשאיתמר ציגלר ישב להלחין את מילותיו של יענקלה רוטבליט על האיש בחליפת הזכוכית, משהו בטקסט המפוכח והציני משך אותו דווקא ליצור קונטרסט בדמות לחן נאיבי שמשרה אווירה "של פעם". וכך הוא הצליח ליצור שיר במסווה – אנחנו שומעים מלודיה חביבה בסגנון ארץ ישראל הישנה והטובה, אך היא עטופה במילים על ארץ ישראל החדשה והרעה. המודולציה שמגיעה לקראת סוף השיר (2:32) משלימה את התמונה האשלייתית של "ישראל של פעם", והיא מגיעה בדיוק בזמן שבו האיש בחליפת הזכוכית "יודע זאת טוב מכולם, הוא יודע הכי הכי" – כלומר, בדיוק כשהאשליה נחשפת.

modulation-israeli-etnix-01

עוד דוגמה ל"שיר במסווה" היא הבלדה שוברת הלב של זאב נחמה על עמליה וגל. הניגוד העז בין הטקסט העצוב על אהבה נכזבת, לבין הלחן הפולקי העליז, מודגש ע"י המודולציה שמגיעה לקראת סוף השיר (דקה 2:50 בגרסת האולפן), ומעצימה עוד יותר את האירוניה של העליצות בה מושר הפזמון "היא לא תשוב".

הגרסה המוגשת כאן בביצוע חי של זאב נחמה יחד עם דני רובס ואיה כורם, היא הזדמנות מעולה לבצע "תחקיר אירוע" ולבחון את השפעתה המבלבלת של המודולציה: שימו לב כיצד בדקה 2:21 זאב נחמה מתכונן כבר לעלות לסולם הגבוה יותר, אך רובס וכורם ממשיכים לנגן בסולם המקורי, מה שגורם למקטע הקטנטן הזה להישמע כמו זיוף. כמה שניות אחר כך (2:30), נחמה מסמן בחוסר סבלנות לרובס משהו שיכול להתפרש כ"יאללה, כבר היית צריך להעלות הילוך", רובס מהנהן בהבנה ואז מגיעה סוף סוף המודולציה המיוחלת.

modulation-israeli-eran-01

הטקסט המטלטל של ערן צור, שמתאר התאבדות בגוף ראשון, נע לכל אורכו בין חיים למוות, בין חלום למציאות, בין לחימה לכניעה, בין רוגע לסערה. התנודות הללו מגובות גם בלחן: תחושת חוסר היציבות מחוזקת ע"י מעבר חוזר ונשנה בין הסולמות המרכזיים בשיר – מדו, לדו דיאז וחוזר חלילה – באופן שמערער את הקרקע המוזיקלית, ויוצר מעין מרחב "לימבו" בין שני הסולמות / עולמות: כשהדובר נלחם בסערה בכל כוחו – הסולם עולה (1:33), כשנפשו מידרדרת לבור שביעי – הסולם יורד (1:50), וכשמקהלת הילדות פוצחת בשירה – הסולם שוב עולה, ומקבל בעזרת קולן המלאכי נופך שמיימי (2:40). על הלחן הייחודי אחראי יובל מסנר, שבאמצעות השימוש במודולציות מצליח להמחיש בצורה כה מדויקת את מילות השיר.

"עיוור בלב ים
מי אותו יציל
נפשי ביקשה רחם
אבל אני חולם"

modulation-israeli-carmela-01

עוד שיתוף פעולה מוצלח של צור את מסנר, הוליד את היציאה המוזרה הזאת, ויחד אִתה את אחת המודולציות היותר כיפיות שאני מכיר. בניגוד ל"ערב ב' כסלו", המילים כאן הן לא בדיוק מושא לניתוח ספרותי מעמיק: "אחת שתיים שלוש, אני אחשוורוש / שתיים שלוש ארבע, את אסתר המלכה". בהתאם, המודולציה (דקה 1:46) היא פשוטה, מגניבה ומגיעה בול בזמן כדי להעלות הילוך בשיר, שהוא גם ככה על ספידים מהשנייה הראשונה.

modulation-israeli-yudit-01

שלושה שירים של אותה יהודית רביץ, שמדגימים שימושים שונים לחלוטין זה מזה במודולציות – כל אחד אדיר בדרכו שלו. מצד אחד, העלייה העדינה והכמעט בלתי מורגשת של "הילדה הכי יפה בגן" (1:45) שמצליחה לשמר את הטוהר הילדותי, בלחן המופלא של יוני רכטר.

מצד שני, האינטנסיביות המתפרצת של "באה מאהבה" (בלחן של יהודית רביץ עצמה למילותיו של יענקלה רוטבליט). שימו לב לבניית המתח שנמשכת לא פחות מ-20 שניות (מדקה 2:25 עד 2:45) ומסתיימת בפיצוץ של המודולציה, וגם לעלייה הדרמטית הנוספת לקראת הסיום (בדקה 3:27) שכבר הופכת את השיר לפצצה אטומית.

ומצד שלישי, הכבדות התזמורתית העודפת וחמורת הסבר של "סוף לסיפור" – גם הפעם לחן של רביץ למילים של רוטבליט. מדד הפאתוס מזנק בדקה 3:33, ובביצוע המופלא עם התזמורת הפילהרמונית, המהלך בולט עוד יותר.

modulation-israeli-shalom-01

ואם כבר מדברים על פאתוס – נדמה לי שזו המילה המתאימה ביותר להגדיר את האלבום "חתונה לבנה" של שלום חנוך משנת 1981. רבות כבר דובר על האלבום השנוי במחלוקת, שהואשם לאורך השנים בעודף בומבסטיות, הפקה צורמת, ועיבודים כבדים ועמוסים שמקשים על ההאזנה. אפילו חנוך עצמו וגם המפיק לואי להב, הודו שניהם בהזדמנויות שונות שהיו רוצים למקסס מחדש את האלבום (אם רק סלילי ההקלטה המקוריים לא היו הולכים לאיבוד במרתפי חברת התקליטים). בהתאם לאופי האלבום הבומבסטי, אין מהלך יותר מתאים לשיר הפותח, מאשר המודולציה המפוארת שמגיעה בדקה 3:55. ולמיטיבי הלכת – יש עוד מעבר סולם מפתיע ממש בשניות האחרונות (דקה 5:11), שלמעשה מחזיר אותנו לסולם המקורי שהתחיל את השיר.

modulation-israeli-girraffe-01

כשמישהי מבקשת ממך לפתוח חלון באוטו, ואז עולה בחצי טון (דקה 1:14), כדאי שתקשיב לה – יש מצב שהיא עומדת להקיא.

modulation-israeli-ohad-01

לפני שמארינה מקסימיליאן פרצה לחיינו לראשונה ב"כוכב נולד", היא תרמה את קולה כזמרת אלמונית לאלבום הבכורה של המוזיקאי המוכשר אוהד בן אבי. האלבום – שנקרא בפשטות "בכורה" – יצא ב-2007, והאמת היא שאין לי מושג איך הוא לא הפך ללהיט, כי הוא רווי טקסטים שחלקם מדכאים ושוברי לב, וחלקם משעשעים וילדותיים, בצירוף לחנים קליטים אך מורכבים ומעוררי השראה.
"בית ספר למשחק" הוא דוגמה טובה ליכולות הכתיבה של בן אבי, וליכולות הווקאליות המטורפות של מקסימיליאן, שבאות לידי ביטוי במשחקים בין הסולמות (תקשיבו לתצוגת התכלית החל מדקה 1:23). נדמה כאילו בן אבי הלחין את השיר במטרה לבחון את גבולות קולה של מקסימיליאן (שמאז השתנה לחלוטין והתעבה בעקבות בעיות במיתרי הקול) – ואין ספק שהיא עמדה באתגר בגבורה.

modulation-israeli-haim-01

לא משנה אם אתם חוגגים בר-מצווה, סיום טירונות או חתונה – הקלאסיקה של חיים משה (בלחן של יאיר קלינגר) איכשהו מתיישבת על כל אירוע. והשנייה שבה המודולציה מתרחשת (3:11) היא בדיוק רגע הקתרזיס שבו ילד הבר-מצווה דוהר על טרקטורון לתוך אולם השמחות, הרגע בו הכומתות נזרקות באוויר, הרגע בו החתן נושק לכלה; ריגוש בהתאמה אישית, שעובד כל פעם מחדש.

modulation-israeli-efraim-01-01

ואפרופו שירי כניסה לחופה, הנה אחד המוצדקים שבהם. הטקסט של עלי מוהר והלחן של אפרים שמיר, איכשהו תמיד עושים לי חמים ונעים – הרבה בזכות המודולציה המתקתקה שמגיעה בדקה 1:38, ומרנינה את לבבי אשר יוצא אליה ומושְכֶני בעקבותיה.

modulation-israeli-jane-01

בגרסה המוקדמת של "עינב" – השיר החמוד על הבחורה שכולם אוהבים לשנוא – לא מופיעה מודולציה, והשיר כולו מנוגן באותו סולם. תהיתי מה גרם להרכב להוסיף עלייה לסולם גבוה בגרסת האלבום (דקה 2:34), והאם זה יכול ללמד משהו על המחשבה שמאחורי השימוש במודולציות; פניתי לכותבת השיר דורון טלמון עם סוגיה חשובה זו.

טלמון נזכרת כי "בגרסת האלבום החלטנו להוסיף מודולציה כי הרגשנו שהשיר הופך למין "המנון", במיוחד בצירוף כלי הנגינה הנוספים ושירוֹת נוספות. בדמיון זה הרגיש כמו מצעד של אנשים, שכולם שרים יחד "עינב עינב, לכי תחזרי אל המושב" – והמודולציה העצימה לנו את התחושה הזאת. האפקט שנוצר הוא כאילו זו לא רק משאלת לב של הכותבת, אלא משאלה כלל עולמית. זה הוסיף פן של הומור ואפילו הגחיך את כל העניין. אז בעצם המודולציה הייתה כלי נוסף להעביר את ההרגשה הזאת".

ואם בא לכם על עוד שימוש כיפי של ג'יין בורדו במודולציות, קפצו לשמוע את השיר החדש "סבא", שבו כל בית מנוגן בסולם אחר, באופן שהזכיר לי קצת את "Walk The Line" של ג'וני קאש (עליו כתבתי ברשימה הקודמת).

modulation-israeli-izhar-01

אם היה נכתב היום שיר בשם "איש השוקולד" לזכרו של מוזיקאי שחור, הוא ודאי היה נפסל מטעמי תקינות פוליטית; מזל שהוא לא נכתב היום, אלא לפני יותר מחצי יובל. הטקסט של אלונה קמחי הוקדש למרווין גיי הנערץ, אשר נרצח על ידי אביו ב-1984. בהתאם לסיפור הטרגי, הלחן של יזהר אשדות מייצר תחושה מטרידה ומורבידית לכל אורך השיר, ומציג מודולציה מדויקת בדקה 1:24.

modulation-israeli-korin-01

פעמים רבות נטען כי השיר שכתבו יחד קורין אלאל וענבל פרלמוטר הוא בעצם תיאור של אורגזמה. אני לא יודע אם זה נכון, אך אין ספק שמה שקורה בפזמון מבחינה מוזיקלית אכן מחזק את התאוריה הזו: כל הפזמון מבוסס על מודולציות שמגיעות אחת אחרי השנייה ויוצרות עלייה, ועוד עלייה, ועוד עלייה, עד ההגעה לשיא – ומיד צניחה חופשית בחזרה לסולם שמתחיל את השיר. אז… שיר על אורגזמה או לא?

modulation-israeli-avi-01

אלרן דקל, מפיק האלבום "אסיר תודה" של אבי עדאקי, הוא שתרם את המהלך של מעברי הסולמות, ששזורים לאורך כל השיר בצורה עדינה, ומוסיפים משקל רגשי לשיר היפהפה. אפשר להבחין בכך בקלות כאשר עדאקי עובר לשיר בטון גבוה יותר (החל מדקה 2:54), וכך הופך את הבקשה "קחי אותי מכל הלב, קחי אותי עם כל המשמעות" – לתחינה קורעת לב.

modulation-israeli-hava-01

רוב השירים שהלחין חיים ברקני לא התפרסמו, אך הבודדים שכן – "החיטה צומחת שוב", "ביתי אל מול גולן", "את תלכי בשדה" – הפכו לקלאסיקות. חוה אלברשטיין תיארה פעם בראיון את האווירה בשיריו של ברקני כ"כבדוּת מתגלגלת כזאת, כבדוּת זורמת". השיר "את תלכי בשדה" (המוכר גם כ"האמנם") אולי מייצג בצורה הטובה ביותר את אותה כבדות זורמת. הוא נכתב ע"י לאה גולדברג בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כמעין שיר הלל לאופטימיות ולתקווה, גם ברגעי האימה הקשים ביותר. הלחן של ברקני משקף את האופטימיות העיקשת אך זהירה שנובעת מן המילים, כאשר המודולציות משתלבות בעדינות במארג המלודי, כחלק אינטגרלי מהשיר ולא כתוספת מלאכותית. הבתים מושרים בשני סולמות שונים, ואיכשהו זה מרגיש הכי טבעי וחסר מאמץ. בקיצור, לחן מושלם.

modulation-israeli-hanan-01

הלהיט של חנן בן ארי משנת 2014 הוא השיר החדש ביותר ברשימה זו, והוא נמצא כאן בזכות המודולציה הייחודית, שכנראה יכולה להיכנס לספר גינס כ"מעבר הסולם הקצר ביותר בעולם". מילות השיר – העוסקות בחוסר היכולת של האדם המאמין להתעלות ולמצוא את האל החמקמק – מקבלות ביטוי מוזיקלי, כשבן ארי מטפס בסולם בדקה 2:27, אך אחרי חמש שניות יורד מהר בחזרה לסולם המקורי, כאילו חושש להציץ ולהיפגע. הלחן מקבל אישיות משל עצמו, כאשר הוא מתעלה רק לרגע ובורח בחזרה – "עומד בפתח הדלת, עוד לא מעז לדפוק".

modulation-israeli-shlomo-01

ואפרופו ביטוי מוזיקלי לטקסט – אין יותר מתבקש מהעלייה הזו בסולם, כששלמה ארצי שר "עולה עולה לנו / כמה זה עולה לנו". מעניין לראות כי בקליפ המיתולוגי (שבו ארצי שר יחד עם בנו הקטן בן) ניתן לראות גם ביטוי ויזואלי למודולציה, כאשר הפריים מוקפא בדיוק כשהיא מתרחשת (5:05).

modulation-israeli-daniel-01

ב-2005 חזרתי לארץ לאחר שנה של טיול, במהלכה הייתי מנותק לגמרי ממה שהלך בישראל מבחינה מוזיקלית. מתישהו בימים הראשונים לחזרתי, נשמע לפתע מהרדיו ברכב קול מסקרן של זמרת שלא הכרתי. חבר שהיה איתי באותו רגע התבונן בי בפליאה: "אתה לא מכיר?! זה השיר שנטחן הכי הרבה ברדיו השנה. אני כבר לא מסוגל לשמוע אותו". חשבתי לעצמי שזה באמת שיר חביב, אבל לא היה לי ברור מה הפך אותו ללהיט כזה ענק. ואז, כשהגיעה המודולציה בדקה 2:50 – הבנתי.

modulation-israeli-mati-01

טוב, אי אפשר באמת לעבור רשימה כזו בלי מתי כספי, נכון? אז הנה שתי מודולציות נפלאות, בדקה 0:49 ובדקה 1:24.

modulation-israeli-ivri-01

והנה דוגמה מושלמת לשיר שכל כולו בנוי על מודולציות. הלהיט של עברי לידר הוא בעצם שיר של בית אחד שנמשך בערך 15 שניות. כן, זה הכול. למעשה, כל ההתקדמות המוזיקלית בשיר מבוססת על עלייה הדרגתית בסולמות, שבעיניי מצליחה להעביר בו זמנית גם את תחושת ההתעלות שמתרחשת בזמן התאהבות, וגם את תחושת ההחמצה של אהבה שנגמרה.

modulation-israeli-lavi-01

אריק לביא – מגדולי הזמר העברי, ואחד החלוצים שעשו כאן רוק ופופ ישראלי חסר בושה לפני כולם – היה גם, כך מסתבר, חובב מודולציות לא קטן. הנה שלוש דוגמאות יפות במיוחד:

שתי מודולציות כיפיות ב"אני אשיר לך שיר" המלבב, בלחן של נחצ'ה היימן שנפטר לאחרונה (דקה 2:22 ודקה 3:08).

שלוש (!) מודולציות מגניבות ב"למה לא אמרת לי" החצוף (שלהקת הזבובים עשו לו חידוש מעולה), בלחן של יוחנן זראי (דקות 1:06, 1:33, 2:00).

וכמובן, הקלאסיקה הגדולה "זה קורה", בלחן של שמוליק קראוס, שהכניס כאן שתי מודולציות יפהפיות (דקות 2:01, 2:53).

modulation-israeli-shmulik-01

ואם בשמוליק קראוס וקלאסיקות עסקינן, אי אפשר לוותר על "רואים רחוק רואים שקוף" משנת 1983, שהולחן למילותיו של יענקלה רוטבליט (כן, שוב הוא), וטומן בחובו מודולציה דרמטית בדקה 1:31, ועוד אחת אף יותר דרמטית בדקה 2:20.
בחידוש של מאיר בנאי מ-2003 (בעיבוד של יונתן בר גיורא), הוא ירד למודולציה אחת במקום שתיים, ובנוסף היא הוקדמה לבית השני במקום השלישי (דקה 0:57) – מה שמראה לנו שמודולציות הן עסק נזיל במיוחד, ונתפסות לרוב כחלק כמעט "עצמאי", שאפשר לשחק איתו בנפרד מהלחן הכללי של השיר.

modulation-israeli-aviv-01

השיר שניסה (ובמידה מעטה גם הצליח) לתפקד כמעין "Imagine" הישראלי, מציג מודולציה שממחישה בצורה הטובה ביותר את אשליית התקווה שבתקופת פוסט רצח רבין. בדקה 1:49 מבצע גפן עלייה דרמטית, כמעט סכרינית, שמצליחה בו זמנית לרגש, וגם להיתקע בגרון מרוב מתקתקוּת. באמצע-סוף שנות התשעים, השיר הפך להמנון של אנשים שעוד לא איבדו את התקווה. אז עוד חשבנו שאמנם קרה אסון נורא, אבל שווה להמשיך לנסות, "עד שיהיה טוב". היום, כמעט מביך להאזין לשיר הנאיבי הזה, ובעיקר למודולציה הקיטשית, שמזכירה לנו איפה היינו אז, ואיפה אנחנו היום.

modulation-israeli-igal-01

בגרסה המקורית של אחד השירים הכי מתוקים בעברית, הכניס יגאל בשן מודולציה אחת (דקה 2:14), שבהחלט הגבירה את רמת המתיקות. שלושה עשורים לאחר יציאתו, הופיע השיר בפסקול הסרט "ביקור התזמורת" של ערן קולירין, בעיבוד עוד יותר סכריני – הפעם עם שתי מודולציות (הראשונה בדקה 1:46, השנייה בדקה 2:38). גרסת הסרט, בביצוע נתי זייקוב האלמוני, מעצימה בכוונה את הקיטשיות של השיר, ומוסיפה ממד של רגש – וגם של אירוניה – לסצנה שממוקמת באולם סקֶטים בעיירת פיתוח נידחת.

modulation-israeli-yuda-01

הסיפור כבר ידוע: יעקב גלעד, בן לניצולת שואה, ניסה למנוע מאִמו לשוב אל המקום בו קרתה התופת הגדולה, מחשש שהצער שתחווה שם יהיה קשה מנשוא. היא לא הקשיבה לו – והשאר היסטוריה. יהודה פוליקר הלחין את תחינתו של גלעד, ואת זעקתם של כל בני הדור השני לשואה, וכך נוצר השיר (והאלבום) הכי מוכר ומצליח על זכר השואה.

מבחינה מוזיקלית, פוליקר מבצע כאן מעין "Inception" של מודולציות. במהלך כל השיר יש משחק מעניין בין סולמות – אך במקביל גם בתוך הפזמון עצמו, כאשר החזרה על "לאן את נוסעת" בטון אחד גבוה יותר, מעצימה את הכאב. השינויים המתוחכמים והחמקמקים לאורך השיר משרים אווירה של מסע שאי אפשר לדעת כיצד ייגמר, וגורמים לכך שהפזמון האחרון הופך לזעקה עוצמתית. השיר, כמו המסע, מסתיים רחוק מהיכן שהוא התחיל.

ובמציאות, המסע עוד לא נגמר: הלינה בירנבאום, האֵם הסוררת שעליה נכתב השיר, ממשיכה גם היום – בגיל 87 – לחזור אל המקומות ההם ולתעד את זיכרונותיה, ובשנה שעברה אף קיבלה את אות הכבוד של ורשה על תרומתה לתיעוד גטו ורשה. אולי באמצעות פועלה, היא מצליחה להוכיח שהנצח הוא דווקא לא רק אפר ואבק.

modulation-israeli-mashina-01

לסיום, שיר שהוא כיף טהור – על גבול הילדותי – פרי עטו וגיטרתו של שלומי ברכה, מתוך האלבום "העמותה לחקר התמותה" משנת 1990. מודולציה מרנינה במיוחד מגיעה בדקה 2:14.

אז בואו כולם לשיר איתי!

COMMENTS

WORDPRESS: 14
  • comment-avatar
    אלון 7 שנים ago

    אחלה כתבה, רעיון ממש מקורי.
    הנה התוספת שלי:
    http://www.youtube.com/watch?v=YsR1I3WM2f4

    • comment-avatar

      ואיי לגמרי, תוספת מעולה!
      ובכלל, הסטייל של משה דץ בצעירותו – הכי סוואג 🙂

  • comment-avatar
    יובל 7 שנים ago

    כתבה מעולה, כמה שירים שלא הכרתי, תודה.
    שני שירים שחסרים לי ברשימה, עם מודולציות לא טריוואליות:
    מתי כספי – היא חזרה בתשובה
    דני רובס – אני בא הביתה מהלילה

    • comment-avatar

      היי יובל, תודה!
      למתי כספי אכן יש עוד כמה וכמה דוגמאות יפות, באמת היה קשה לבחור.

      לגבי דני רובס, אני לא בטוח אם אפשר להגדיר את זה כמודולציה (לפחות לא במובן שאני מכוון אליו בפוסט). אמנם יש פה תיחכום מבחינת הלחן, אבל אין לעניות דעתי מצב שבו אותה מלודיה מנוגנת בסולמות שונים. כלומר – הבית תמיד מנוגן באותו סולם, והפזמון תמיד מנוגן באותו סולם. תקן אותי אם אני טועה.

      ואפרופו דני רובס, הנה עוד שיר שאפשר להתווכח עליו אם מתקיימת בו מודולציה פאר-אקסלנס או שזו כבר הגמשה של המושג:
      http://www.youtube.com/watch?v=04d6miH-fW4

  • comment-avatar

    כיף של פוסט!
    הרשה לי להוסיף לרשימה את זה:
    http://www.youtube.com/watch?v=aPOXnOHpxfI

  • comment-avatar
    אלון 7 שנים ago

    http://www.youtube.com/watch?v=NwEO3CIbWW8 כל הפזמון מבוסס על מודולציות

    לאה שבת – הכל בסדר – מודולציה גאונית בסוף השיר

  • comment-avatar
    אלון 7 שנים ago

    תענוג של כתבה, איזה עומק ואיזה כיף!

  • comment-avatar
    אביב רון 7 שנים ago

    תענוג של כתבה!

    "למה לא אמרת לי" הוא לא שיר עם מודולציות אלא מודולציה ללא הפסקה 😉

    תרומתי הצנועה: "ערב עירוני" של יוני רכטר. המודולציה טיפה צפויה, אבל נותנת לשיר את הבוסט המרגש במלוא עוצמתו.

    http://www.youtube.com/watch?v=2kNlGMaNsY4

    • comment-avatar
      אביב רון 7 שנים ago

      ובעצם – כל האפילוג של השיר מתנהל בסולמות אחרים. מלכות היוני רכטר 😉

  • comment-avatar

    כתבה נפלאה, תודה רבה!
    אני לא מבין גדול במוזיקולוגיה, אבל נדמה לי שגם בשיר המצוין הזה יש מודולציה די בולטת, לא? (ב-2:40)
    (ובכלל, מאור כהן מת על מודולציות, אם אני זוכר נכון)
    http://www.youtube.com/watch?v=i7x1O7oQ7jw

    • comment-avatar

      היי גיא, קודם כל תודה על התגובה 🙂
      לשאלתך – מצטער אך התשובה היא לא, זו לא מודולציה בשיר של מאור כהן. בקטע שאתה מדבר עליו, הוא פשוט שר את אותו פזמון, רק באוקטבה אחת גבוהה יותר (שזה מהלך יפהפה בפני עצמו, אבל אין לו קשר להחלפת סולם).
      אבל אם במאור כהן ומודולציות עסקינן, בשיר שלו "חוזר אל החיים" יש מודולציה יפה שמגיעה ב- 2:52
      http://www.youtube.com/watch?v=DVjB3vZ1E3A

      • comment-avatar

        תיארתי לעצמי. אם כי הייתי בטוח שגם בחלק מהשירים שאתה שמת מדור באותה תופעה.
        טוב, אמשיך ללמוד 🙂

  • comment-avatar
    איתמר יובל 3 שנים ago

    פתאום נתקלתי בפוסט הזה… הנה שיר מרובה מודולציות ומגניב ביותר
    https://www.youtube.com/watch?v=YdoKdYQNIog
    הלחן של השיר הזה הוא של יצחק קלפטר שגם בשני השירים שלו 'סליחה חבר' ו'האהבה שלי היא לא האהבה שלו' הוא עושה מודולציה (אם-כי בהם רק לצורך הסולו וחזרה).

  • comment-avatar
    סיון שנה 1 ago

    איזו כתבה כיפית!!
    מוסיפה את שלום גד והיהלומים – "אני אשתחרר"
    https://youtu.be/HnM-PFN9jH0

DISQUS: 0