אפטר פארטי: בכורה בקולומבוס לאלבום החדש של אקו – "Calling on Wonders" + ראיון

צילום: ניתאי שלום

צילום: ניתאי שלום

בצעד קצת לא אופייני לעצמי, אתחיל מהסוף, כלומר בשורה התחתונה. אני אוהבת את האלבום החדש של אקו מורגנשטרן בגלל יותר מסיבה אחת, ואלה השתיים העיקריות: האחת, היא שהיא מכניסה גרוביות סקסית שמאוד חסרה בסצנה המקומית. הגרוב של אקו הוא גם נשי והוא גם "שחור" באופן מובהק – יש בו רגאיי, סול ואר אנד בי, ובכך הוא ייחודי. בשיחה עם חברה לסיפון על תעשיית ההיפ הופ המקומית, דיברנו על המחסור בקולות נשיים בולטים. זה קצת עצוב כשמשווים למה שמתרחש בחו"ל, עם עלייה בפרופיל של זמרות צעירות כמו ג'מילה וודס, וקאמבקים של דיוות כמו מיסי אליוט. הסיבה השנייה בזכותה אני אוהבת את האלבום היא הרמה הגבוהה שלו, שניכרת בביצוע של אקו והנגנים המגבים, ובהפקה של בנו הנדלר. זהו אלבום שמרגיש שלם, למרות שבמהלך השיחה איתה עלה שהוא למעשה הוקלט "בין סשנים" ואפילו לא הייתה בהתחלה כוונה ליצור אותו. יש בו שירים מקפיצים יותר, כמו "Was I", ושירים יותר רגועים, כמו "Less Is Mo", והוא מצליח היטב לשמור על הזרימה ביניהם. הנגיעות הג'אזיות, כמו הבייסליין בשיר "Tribe Called Love", מקנות לו מגע של תחכום, לצד הסימפולים שמוודאים שהסאונד נמצא בחזית של הסאונד העכשווי.

האלבום המלא בבכורה:

https://soundcloud.com/echomor/sets/calling-on-wonders/s-GGezY

לאחר קצת סמול טוק, בו מתברר שאקו זה השם האמיתי של אקו, ולא שם במה כפי שחשבתי, וקצת דיבור על החיים שלה במושב אודים, פנינו לראיון.
בהרכב האם שלך, "אקו וטיטו", את אחראית על השירה וטיטו (תום אידן) על הביטים. בפרויקט הסולו שלך, איך זה עובד?
"זהו אלבום שנוצר במשך שש שנים. הדרך שבה הוא נוצר, זה לא היה "בוא נקרא לזה אלבום", זה היה "אני במקרה שם, בוא ננגן עם זה, וההוא נמצא פה, אז בוא נצרף אותו". הפיקו אותו האנשים מהלייבל Raw Tapes, בנו הנדלר (מקולקטיב L.B.T. בו גם אקו חברה) וסול מונק. הם ישבו איתי באלפן, עושים את הביטים. זה למעשה המשך של שיתופי פעולה שערכתי, למשל עם מאלוקס או קרן דוניץ (באי.פי Yay4Nay עליו כבר כתבתי). מאחורי השירים יש משהו יותר אישי וחשוף, ולכן הוא נופל להגדרה של אלבום אישי שלי. משתתפים באלבום מוזיקאים נוספים מהלייבל, כגון אמיר ברסלר בתופים, ריג'ויסר בקלידים (וגם בהפקה), בנו מנגן בבאס, ספי ציזלינג (מ"האחים רמירז") בחצוצרה, בסימפולים וכלי נשיפה תרם יונתן אלבק. גם משתתפים יונתן יודקביץ' ואייל תלמודי.

לא למדת מוזיקה באופן מסודר, נכון?
"אני לומדת מאנשים שאתם אני עובדת, לא למדתי פיתוח קול. ברמת ההפקה למדתי טיפה לעבוד על התוכנה".

הקליפ של "Come Sit With Us" נראה כמו בלוק פארטי שחבל לפספס. איפה הוא צולם?
"הלוקיישן במושב אודים, המשתתפים זה השכנים שלי. זה שיר שנכתב על השטח, רציתי לכתוב על איך שהגעתי למקום קסום עם כל האנשים המוכשרים. ביימתי את הקליפ ביחד עם נמרוד טקסלר הבמאי וניתאי שלום הצלם. רצינו לתפוס את הרגע, ללבוש את הבגדים שאנחנו לובשים".

אני מאוד אוהבת את הסימפול בערבית בשיר הזה. זה נותן לו נגיעה מקומית.
"אני מרגישה שיש בי גם וגם. יש בי חצי כדור הארץ – ברזילאית, מצרייה ורוסיה. גדלתי בהתחלה בארה"ב, אז יש גם את זה. זה מתבטא במוזיקה שלי".

בשיר Girlz את חוזרת על המילים: "Pretty Little girls, you're having your good fun, your beauty gives us joy, dancing like a toy". זה שיר שאני לא מצליחה להחליט לגביו אם את באה מכיוון ביקורתי, שאת מדברת על המבט המחפיץ על נשים (מה שנרמז בשימוש במילה "צעצוע"), או שאת מדברת על משהו מעצים, על איך שנשים נהנות מעצמן. יש בו אמביוולנטיות שאני מוצאת אצל זמרות עכשוויות כמו למשל מה ש-FKA Twigs עושה בקליפ Video Girl, בו היא מדברת על הניסיון שלה כרקדנית שמופיעה ברקע.
"אני בקטע של להעצים נשים. יש כל מיני נקודות מבט – אני בתור אישה וגם מנקודת מבט גברית. יש משהו מאוד מצחיק בלראות מה נשים עושות לגברים, כמה קל להסיח את דעתם. אני עולה לבמה וזה מסע אישי שלי להבין אם אני צינית או לא. אני יכולה ללבוש מה שבא לי ואני מרגישה נוח ומועצמת (השיחה קצת גולשת להופעה העוצמתית של ביונסה ב-VMA, אני טוענת שהיא דמות דומיננטית בפריים, אפילו לעומת צ'אנס דה ראפר). אני באה מתוך המקום לעשות יותר מקום לנשים".

השיחה המשיכה באותו גוון, לגבי הגילויים האחרונים שלי בתחום המוזיקה השחורה. אקו דיברה על החיבור שלה לתחום, שזה היכולת לא לקחת את עצמך יותר מדי ברצינות.
"מה שאני לא יכולה להסתדר איתו ברוק זה החשיבות העצמית. האמירה היא תמיד בסגנון "אני כואב ושורף לי". זה לא שאני לא מרגישה ככה, זה שהכל מאוד נאמר ברצינות.

את יכולה לתת דוגמה לשימוש בהומור עצמי שאת מתחברת אליו?
"נגיד נצ'י נצ'. זה כמו שהזמר שר "אני קצת אדיוט, וגם אתה קצת כזה"".

בהמשך למה שדיברנו עליו, לגבי מוזיקה שחורה עכשווית, אני מרגישה שמה שמאפיין אותה זו הערבוב של ז'אנרים, אפשר למצוא בהיפהופ נגיעות של סול, ג'אז, רוק. זה משהו שאת גם מרגישה לגבי המוזיקה שלך?
"נראה לי הגיוני שכל הז'אנרים זולגים ומתלכדים. צריך להתאמץ כדי להיות משהו שהוא רק דבר אחד. אני מרגישה שהאלבום שלי הוא אלבום די ג'אזי, יש בו גם בלוז
ו-Motown".

באמת אם מדברים על האווירה של האלבום, אז הוא מרגיש לי מאוד laid back. הוא גרובי אבל בהשוואה למוזיקה שאת עושה עם טיטו הוא בווליום פחות גבוה.
"זה היום שאחרי המסיבה. כולם נשארו לישון אחרי המסיבה, ועכשיו המצברוח mellow, רגוע ושמח".

לסיום, אפשר לדבר על התוכניות לעתיד?
"החלטנו על הופעה במתכונת מצומצמת. הופעת ההשקה תהיה עם אמיר ברסלר בתופים, בנו הנדלר בבס ונומוק בקלידים. אני אשמח להוציא עוד קליפים, ולגבי הופעות בחו"ל, אני בתור אקו וטיטו כבר נוסעים לאירופה, נראה מה העולם יביא לי".

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar
    דבורה 2 שנים

    כמה גמורה שהייתי, התעקשתי אתמול ללכת לשמוע את אקו בהופעת ההשקה ב"אזור". איזה מזל שהתעקשתי. היה מושלם. (מותר להגיד היום מושלם?) נהניתי מכף רגל ועד ראש. מהצליל הראשון עד האחרון. בלי שום יציאה לפרסומות באמצע. ועוד מזל, שקניתי את האלבום, אז אני חורשת עליו מהבוקר. אני לא יודעת להסביר את זה, אבל בניגוד לדברים שהם טעם נרכש, יש את אלו שממגנטים אותך מיד. המוסיקה של אקו מצאה מקום מיידי וטבעי בנפש שלי. וגם בגוף. הגרוב.. אני מתה על מה שהיא עושה. בקיצור.

  • DISQUS: 0