Homeאלבומים חדשים

גבר ממאדים: על האלבום החדש של שלומי ברכה

שלומי ברכה. צילום: טל שחר

שלומי ברכה. צילום: טל שחר

שלומי ברכה לימד אותי על רוקנרול כבר מהכיתות הנמוכות: האלבומים הראשונים של משינה, שנחשפתי אליהם כילד, היו מלאים בהומור מילולי ומוזיקלי שהצחיק אותי נורא (גם אם לא הבנתי הכל) וגרמו לי לרצות ללמוד לנגן על גיטרה (האמת שרציתי דווקא תופים ולהיות איגי דיין, אבל אם לא תופים אז גיטרה). "מפלצות התהילה" הפגיש אותי לראשונה עם גראנג' ורוק יותר כבד, "שיא הרגש" עם פולק ורוק אקוסטי, ו"להתראות נעורים שלום אהבה" עם ניו וויב אפל (ואז רציתי באמת לנגן גיטרה, או באס, או שניהם). כשהרגשתי שאני רוצה "להתקדם" המליצו לי על נושא המגבעת. קניתי את הדיסק, והנה שלומי ברכה גם שם. מאוחר יותר הבנתי שבזמן אמת, נושאי המגבעת נשמעו שונה לגמרי מאשר באלבום ההוא, וזה לא מפתיע שאת הגרסה בהפקה של שלומי ברכה אני אוהב הרבה יותר מהגלגולים האחרים של הלהקה. הלאה. ברשת ג' משמיעים הרכב Pאנק חדש ומגניב – "בתרי זוזי"- מה אתם יודעים, בהפקה של שלומי ברכה. אחר כך אני חוקר קצת את המוזיקה של פורטיס – והנה הוא מגיע באלבום חדש עם – כן, זה שלומי ברכה. חברה קונה לי במתנה את נחדש של ערן צור, שלומי ברכה גם שם. כשהגעתי לכיתה י"ב חיפשתי מוזיקה שתתאים למצב הרוח המהורהר שנכנסתי אליו, והנה "רוץ ילד" של כנסיית השכל. מתלבש על האוזניים שלי כמו כפפה, וניחשתם נכון – על ההפקה המוזיקלית שלומי ברכה. עוברות עוד כמה שנים, אני חוזר להאזין למשינה, נזכר שוב איזו להקה ענקית זו היתה, ואיזה מוזיקאי אדיר שלומי ברכה.

עכשיו הוא חוזר עם אלבום סולו שני, וההתרגשות עצומה.

"מאדים ומחוויר" של שלומי ברכה הוא קודם כל אלבום מעולה. מה הוא לא? הוא לא אלבום של משינה או משהו שמזכיר את הלהקה (האדירה) ההיא. אין בו דאחקות מסוג "אז הוא אמר לה תהיי בשקט/ והחליף את האישה" או נונסנס כמו של "רני בפריז". מה יש בו? קודם כל כתיבה מבריקה שמצליחה לגעת: "כשאתה מוזר זה מסוכן ואז הדרך מתהפכת/ הסופרים כבר לא סופרים את המרחק ויש ללכת וללכת" ("מאדים ומחוויר"), או "יוצא למקומות האפלים מבטים מתכופפים אנשים מתעופפים/ מרחוק הבהוב של אור מתקרב אני אורב/ פעם הייתה פה דלת אני חושב" ("לך לשם"). יש הרבה אפלה בשירים כמו "דרקון" או "במסגרת דברים", משהו שבין ההזיה למציאות שלא תמיד וורודה.

מה שעוד יש באלבום הזה זה לחנים מצוינים כמיטב המסורת של ברכה, מלווים בריפים שלא מפסיקים לעניין ולחדש. המאסטר הוותיק עשה כאן את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לעבוד עם מוזיקאים צעירים: "קין והבל 90210" יוצרים סאונד מלא, רוקי ועכשווי (יחד עם הקלידים של אלדר ברנטמן), שנותן המון מקום למילים ולחנים של ברכה, ועטיפה נהדרת לקול שלו, שהעמיק והצריד עם השנים, ועכשיו הוא נשפע פשוט מצוין.
ואם הגיטרות ניינטיז של "בית החיות", הבלוז המסתורי של "עטלפים", או הפופ-פולק האקוסטי של "שפת הים" עדיין לא מספיקים, בא הקליפ של "דרקון" ומזכיר שמדובר באחד ממספרי הסיפורים הכי גדולים שיוצרים כאן, ושהסיפורים שלו ממש לא נגמרו עם "בלדה לסוכן כפול".

יותר משלושים שנה, שלומי ברכה מלמד את הקהל בישראל על רוקנרול, "מאדים ומחוויר" זו כבר כיתת אמן.

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0