שירי העמק הירושלמי: ציפי פישר משוחחת עם עופר טיסר, אמיר בולצמן ואיימי מקנייט על פרויקט "הדים"

צילום: נדב אריאל

צילום: נדב אריאל

אחד הסיקורים הראשונים שכתבתי לקולומבוס עסק בפסטיבל מוזיקה מקודשת שמתרחש כחלק מ"עונת התרבות הירושלמית", וכיוון שיצא לי כבר כמה שנים להגיע לאירועים המיוחדים המופקים עבור העונה, היה ברור שגם השנה אשתתף בלפחות אחד מהם. במיוחד התרגשתי כששמעתי על פרויקט "הדים" – הופעות מוזיקליות ומיצגי סאונד שיתרחשו בלילה בוואדי שבין הר הרצל ועין כרם, כיוון שזהו חלק של יער ירושלים שאני מכירה היטב. סבא וסבתא שלי גרים ממש על הצד השני של ההר בשכונת בית הכרם, וטיילתי איתם באופן קבוע ביער, לעיתים אפילו הגענו עד יד ושם. בנוסף לראיון עם המנהל האמנותי של הפרויקט אמיר בולצמן, שוחחתי עם עופר טיסר, אותו אני מכירה מהתיקלוטים המשובחים שהוא עורך במקומות ירושלמיים כמו המזקקה, ועם איימי מקנייט, מוזיקאית שאותה יצא לי לשמוע לפני מספר שנים בצוללת הצהובה, שיוצרת פולק/רוק/סינגר-סונגרייטרי קצת אפל. אפשר להגיד שטיסר ומקנייט מייצגים עבורי שני קצוות סגנוניים – מוזיקה אלקטרונית לעומת מוזיקה אקוסטית, מסורתי לעומת ניסיוני שאפשר למצוא במוזיקאים וביוצרים שמשתתפים בפרויקט הזה, כיוון שהבחירה של בולצמן הייתה לשלב מוזיקאים מסגנונות מגוונים ביותר. בין המשתתפים בפרויקט אפשר למצוא למשל את מקהלת גיא בן הינום של נועם ענבר, קולקטיב אמני הסאונד ANLGS, ולמרות השוני בינהם, בכולם אפשר למצוא מכנה משותף, נסיון לחקור גבולות או להגיד משהו ייחודי.

את עופר טיסר ואמיר בולצמן פגשתי במועדון 2000, היכן שפעם שכנה האוגנדה ליד מגרש הרוסים.
רציתי לדעת קצת על הרקע שלכם. עופר, אתה למדת במוסררה, נכון?
עופר: "נכון, אני למדתי עכשיו שנתיים בתוכנית של מוסררה, בתכנית שנקראת לימודי המשך במוזיקה אקספרימנטלית וסאונד ארט, זוהי תכנית חדשה שנפתחה ואנחנו המחזור הראשון שמסיים אותה. קודם לכך למדתי במדרשה לאמנות בבית ברל, ושם התחלתי להתרכז יותר בנושא של סאונד. כשהגעתי לירושלים נהייתי פעיל ב"רעש האוור", הוצאתי שם אי. פי עם הרכב היפ הופ בשם "מסילת ישרים", הרכב בו אני חבר. בירושלים הרגשתי יותר נוח מבחינה מוזיקלית".

זה נושא שעלה קודם כשראיינתי מוזיקאים ירושלמיים, הייחודיות של הסצנה פה. מה אתה חושב שמייחד מוזיקה אלקטרונית שנוצרת בעיר?
עופר: "אני חושב שאם תחפשי משותף מוזיקלי אני לא חושב שתמצאי יותר מדי, מה שמשותף זה הרוח היחסית חופשית, הרדיקלית יותר, שילובים של דברים משדות מאוד שונים, למשל אצלי אני מתעסק גם במוזיקה אקספרימנטלית, בסאונד ארט מצד אחד וגם היפ הופ מצד שני, והם משפיעים אחד על השני".

תמיד אהבת היפהופ?
עופר: "תמיד הייתי עסוק במוזיקה קיצונית מכל הסוגים שלה. ההיפהופ זה אפיק מעניין בהקשר הזה כי הוא לאו דווקא רדיקלי, אבל צורת העבודה הבסיסית שלו, עם החיתוכים, הביטמייקניג והלופינג, האפשרויות מאוד קסמו לי. מתוך זה התחלתי לעשות מוזיקה, קודם לכך הייתי בעיקר מאזין. פרויקט הגמר שלי במדרשה לפני שלוש שנים היה מורכב מהמון כלים עם הרבה סימפולים, ואנשים היו שמים אוזניות והייתי עורך בזמן אמת מניפולציות עם מי שמאזין. גם העבודה הנוכחית ב"הדים" עובדת בפורמט הזה עם אוזניות, ואני גם הולך לבצע אותה במוזיאון ת"א בערב דאדאלנד של "התדר"".

אז איך זה מתקשר ליער?
עופר: "בעבודה ביער יש שישה מיקרופונים שנמצאים בתוך מין צלחות לוויין היוצרות בידוד של הסאונד ומפוזרות בנוף. המיקרופונים מגיעים למחשב כשאני עושה כל מיני עיבודים, מוריד ווליום, שם אפקטים, דברים בסגנון הזה. ואז זה יוצא החוצה לאוזניות של המאזין. אז יש שם סינק עם מה שקורה בחוץ, שהוא שומע ורואה, אבל גם הצלילים עוברים עיבוד שאני עושה, כך שהוא חווה משהו שהוא גם זר וגם מוכר בו זמנית, שזו חוויה סונארית שאני עושה, איזושהי קומפוזיציה קוהרנטית שמורכבת ממה שקורה שם".

אז מהטסט שכבר עשית גילית משהו מעניין על היער?
עופר: "כן, זה מאוד הפתיע אותי. גיליתי משהו על מערכות שמע. אתה עושה שם איזשהו ריגול, צלילים קטנים נהיים חזקים. ואז מצטיירת תמונה אחרת לגמרי".

כמו חיות שעוברות שמה?
עופר: "כן, קצת חיות, קצת קולות מעין כרם, המיקרופונים מופנים לצד השני ושומעים את האוטובוסים למשל".

לא יודעת מה אתכם, אבל כל זה נשמע לי ממש מסקרן. בשלב הזה הצטרף אלינו אמיר בולצמן, האוצר האמנותי של האירוע.
כמה שנים אתה שותף ב"עונת התרבות"?
אמיר: "משהו כמו שש שנים".

ו"הדים", זה פרויקט חד פעמי? מאיפה בא הרעיון לקיים את האירוע הזה בלוקיישן ההוא?
אמיר: "כן, כרגע חד פעמי. לפני שנה הצעתי לעונת התרבות לעשות אירוע סאונד קטן ביער ירושלים לעונת התרבות. זה מתוך עניין פרטי שלי, איך אפשר לעשות מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה ניסיונית, בסביבה חיצונית, במערכת הגברה שונה, במרחב שהוא יותר סייט ספסיפיק".

יש סיבה למה בחרתם דווקא את הגיא הזה, כי נוח להגיע אליו?
עופר: "כן זה לוקיישן שנוח להגיע אליו, והוא גם יפה".

סייט ספציפיק זה באמת קצת באזז וורד, היה עכשיו פסטיבל תיאטרון סייט ספציפיק לא ממזמן בירושלים בשם 360 מעלות
אמיר: "סייט ספציפיק זה עניין כבר עשרים שנה, איחרנו את המועד קצת".
עופר: "המושג עצמו קצת דבילי, יש בו משהו מעצבן, אבל זו מחשבה מעניינת כשאתה מגיע לכל מקום בעולם, במיוחד נקודה בטבע, ואתה שואל איזו עבודת אמנות מתאימה לנקודה הזאת. אני לא הייתי מאוד פעיל בפרויקט הזה מעבר לעבודה שלי בו, אבל אני כן חושב שזה היה העיקרון המנחה ביחס לפרויקט הזה".

עכשיו שאתה מציין את זה, הטבע הירושלמי לא מקבל הרבה התייחסות. מדברים הרבה על אבנים ירושלמיות, למשל.
אמיר: "שמעי, הטבע הירושלמי, במקום הספציפי שאנחנו נמצאים, הוא לא בדיוק טבע".
נכון, כי אלו יערות של קק"ל.
אמיר: "מאוד קשה להתייחס לטבע הירושלמי, כי הוא די נמחק (מדברים על איך שירושלים נמצאת על הקצה של מדבר יהודה, ושגם מסביב לירושלים הטבע מעובד בתור מטעים והסלעים שיש בכביש 443 מצפון לירושלים). אבל יש שם שתי עבודות שמתייחסות ליער הישראלי, לטבע הציוני הזה (עופר: לטבע הפיקטיבי) כן, לטבע הפיקטיבי. האחת במפורש והאחת בעקיפין מתייחסות לכך. העבודה של קולקטיב ANLGS (ציפי – גם ממוסררה) עם הסינתים מדברת על הוספה של מימד סינתתי לטבע שהוא סינתתי, והעבודה של הדס עפרת, שעורך שיחה קצרה על טקסטים על נוף".
עופר: העבודה שלי נקראת "שיר העמק", זה צימוד מילים שהכי מתאים לזה. שיר ציוני על עמק יזרעאל של אלתרמן, ולוקחים את זה בקונטקסט של קק"ל, יש בזה משהו יפה".
וכך סיימנו את השיחה בהאזנה ל"שיר העמק" מלא הפאתוס, ובכל זאת, קצת התרגשנו, כי איך אפשר שלא.

את הריאיון הבא ביצעתי בבית קפה של וואפלים, אף הוא במרכז העיר בירושלים. מספר ימים קודם לכך, צפיתי בהופעתה של איימי מקנייט ב"המפעל", פרויקט אמנותי נוסף שמתרחש בירושלים, במהלכו השתלטו קבוצה של אמנים על בית נטוש ויפהפה בממילא. במהלך השיחה איימי סיפרה שלא רק הופעה בו, אלא היא גם מעורבת בבניית רהיטים בסדנא שם, דבר שמתחבר לסיבה שהביאה אותה מלכתחילה לירושלים מאוסטרליה, בתור תלמידת אמנות בתוכנית לחילופי סטודנטים. השיחה התגלגלה לכל מיני נושאים, שבין השאר נגעו באורח החיים הנוודי שנובע מכך שאיימי נמצאת על הקו של ישראל-אוסטרליה כבר שבע שנים.

השאלה הראשונה שלי היא על הקשר בינך לאמיר בולצמן. שיתפתם פעולה באי.פי שהוצאת ב-2013, והוא מפיק את "הדים". האם יש לו קשר גם לאי. פי שתקליטי בסתיו הקרוב, כפי שציינת בהופעה?
"הוא לא נמצא בהרכב הנוכחי שאותו הרכבתי. אני מאוד מתרגשת לקראת העבודה איתו ב"הדים", ומעבר לכך יש לנו פרויקט נפרד, כך שאני לא אומרת שנפסיק לשתף פעולה, אבל זה יהיה על דברים אחרים בעתיד כיוון שאני מאוד נהנית לעבוד איתו. לקראת "הדים" אנחנו עוברים על השירים שלי, ומחפשים את השירים שיש להם וייב בלוזי, אפל יותר, והוא הולך לעשות מניפולציות דרך תוכנת אבלטון לייב על הצלילים מהגיטרה שלי והשירה שלי".

יש במוזיקה שלך כמה מימדים, האחד הוא מימד תזמורתי יותר נסיוני, ומצד שני באמת שמתי לב בהופעה שיש בסיס חזק של נגינת גיטרה בלוזית ופולקית, פריטות אופייניות לז'אנר. איך את משלבת בין הצדדים האלה?
"אני מאוד אוהבת מוזיקת פולק, וגם קאנטרי, וגם את הבלוז השורשי מהדרום, של 12 תיבות, וגם הדברים היותר אלטרנטיביים או פרוגרסיב, יש כל מיני השפעות שמשתלבים".

אז אילו השפעות אלה, באמת?
"אני ממש מושפעת מטום ווייטס, הוא אומר דברים בדרך לירית כל כך, אני רוצה להגיד דברים באופן כזה של שירה. זה ממש יפה לדעתי. אני מנסה להיות יותר אופטימית ממנו במלים, אבל עבודת הגיטרה שלי היא אפלה יותר, כמוהו. אני חושבת שמוזיקה רצינית משפיעה עלי יותר ממוזיקה קלילה, אני מרגישה אותה יותר. ניסתי לכתוב שירים יותר שמחים בעבר, אבל זה לא עובד בשבילי! כשאני כותבת שיר קאנטרי יפה כזה במנגינה, הוא תמיד יוצא אפל במילים".

אז לגבי החומר החדש, כיוון שעברו שלוש שנים מאז שהוצאת חומרים, מה הולך להיות באי.פי החדש?
"זה הכל חומר חדש מהשנים האחרונות שעוד לא ייצא, וגם לא הוקלט בלייב. אז הוא לא זמין בכלל אונליין, ואני מרגישה שהצטבר חומר שאני אהיה גאה להציג אותו. לנגן את החומר הזה עם הלהקה החדשה זה מאוד מרגש".

האם השירים מושפעים מהחיים כאן?
"זה מושפע מהרבה דברים, גם מלחיות כשאת עוברת הלוך ושוב בין ישראל לאוסטרליה יכול להוות השראה, אבל גם להיות מבלבל. יש לי שני בתים, עם החברים שלי פה ועם המשפחה שלי והבית המקורי באוסטרליה. והם ממש מרוחקים אחד מהשני!".

להופעה שלך סיפרת שהבאת עציצים מהגינה וגם היו תלויים מסביבך עלים, כך שהנושא של טבע כבר קיים אצלך בתור רקע להופעה, אבל הפעם את לא צריכה להביא את הטבע אליך, הוא יהיה מסביבך בלילה.
"אני חושבת שזה יהיה מאוד מרשים עם הנוף. אני מאוד מצפה לקראת השילוב של הצלילים של הרוח, אני חושבת שהסאונד הזה ממש יעזור להכין את האווירה שאנחנו מנסים להגיע אליה. זה יהיה מינימליסטי".

האם אי פעם הופעת ככה בטבע?
"עשיתי דברים דומים, אבל בקנה מידה קטן יותר ולא משהו מאורגן כזה. אני חושבת שהליין אפ ממש מעורר צפייה, גם האמנים האחרים והמיצגים הקוליים שאמיר הראה לי שיהיו שם. אני חושבת שהרמה המקצועית ממש גבוהה, ויהיה שם כזה גיוון שכל אחד ימצא משהו שיתאים לו במסגרת "הדים". הכל יהיו לואו פיי, שימוש בכלים מאוד מודרניים כדי לעשות צלילים קטנים, לא משהו אגרסיבי אבל משהו שנטמע בסביבה".

שאלתי אותה על האנסמבל (והשתפכתי על טל אברהם המוכשרת, חצוצרנית שנמצאת בהרבה הרכבים שאני אוהבת), אבל עלה שבהופעה של "הדים" איימי תופיע סולו. "אני מנסה להגיע לסאונד אינטימי, שירה קצת כמו רוח רפאים, לא משהו קריפי אבל רוחני".

האם הפעם העבודה שונה מהעבודה שעשית באי. פי הראשון?
"למדתי הרבה מהעבודה אז, הייתי גם די צעירה למדי, בת עשרים ותשע וזו הייתה הפעם הראשונה בה שיתפתי פעולה עם מוזיקאים אחרים, עד אז תמיד ניגנתי סולו. בהתחלה הייתי דואו עם אמיר, ולאחר מכך אמיר מצא עוד מוזיקאים מוכשרים מהאקדמיה, עבדנו שישה חודשים, היה קשה עם עשרה אנשים לתאם וללמוד כל אחד את החלקים השונים בתזמור. הפעם זה היה פחות אנשים אבל יהיה לנו יותר זמן, אני רוצה זמן כדי לעבוד על הקלטת השירה שלי, להקליט שכבות, וזה יהיה נחמד להיות שוב בסטודיו. האי.פי. ייצא ויהיה זמין אונליין".

יש לך עוד מסר?
"הקיץ בירושלים מלא אירועים תרבותיים וזה כיף, העירייה מסייעת בכך, אבל לקראת הסתיו כשמתקרר דברים מאטים קצת, אני רוצה לעודד אנשים להשתתף יותר, לא רק במובן של לצאת מהבית אלא גם להיות חלק מדברים ולתרום לעשייה הקהילתית, כי קשה פה לבעלי עסקים להתקיים, וכשהם חלק מדברים אז הם ייהנו מהם יותר.

ובנימה לוקאל פטריוטית זו סגרנו את השיחה, היה כיף לדבר עם מישהי שמקיימת קשר הדוק כל כך עם החוויה הירושלמית שהיא לא מובנת מאליה, שנוצרת מבחירה לחיות בעיר המאתגרת הזו. ובכלל, הדבר המעניין באירועים כמו "הדים" זה שהם מאפשרים לקהל להשתתף בתוך ההתרחשויות המוזיקליות ולהפוך חלק ממנה, כפי שאיימי ציינה, והיא שהופכת אותם לאירועים שלא כדאי להחמיץ.

"הדים" יתרחש במורד הואדי של הר הרצל בירושלים ב-8.9

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0