זוג צעיר מחכה לילדה שצריכה להיוולד בקיץ, מדינה ממתינה בחרדה למלחמה שעלולה לפרוץ בקיץ. הילדה נולדת, המלחמה פורצת, כמו תמיד אצלנו, האישי והכללי הולכים ביחד.
משה בן יוחנה, קונטרבסיסט מוכשר, מצליח לספר סיפורים לאומיים ואישיים באותו שיר, באותו משפט לפעמים. אלבום הבכורה שלו, בהפקה של עמיר לב, הוא אוסף סיפורים קצרים, פשוטים, עדינים, נעים בין היומיומי לסערות. מלחמת לבנון השניה מתערבבת עם לידה של תינוקת חדשה ובמרומז גם ברומן ארוך בין בני זוג, חיים שגרתיים עוברים טלטלה בזכרונות ממסע מסתורי לניו יורק. הכתיבה של בן יוחנה מרמזת, סומכת על המאזין שישלים את הפערים לבד. "נוסע תמים" נשמע כמו סיפור על טיול לילי נחמד, אבל הוא בעצם מתאר חטיפת רכב באיומים, "חבל שלא באת לים" מרמז לזרמים שמסתתרים מתחת למים השקטים. ב"שלושה חודשים" ילד בעגלה מסמל משבר ולא תקוה, ורומנטיקה מתפרקת לרסיסים בפתאומיות, אבל בשפה רזה, בלי דרמה.
"אתה ואני ומיטל" הוא אלבום על ניסיון לנורמליות. התמסדות, משפחה, זוגיות, ילדים, בצל הצבא, המלחמות, אלימות, בגידות, בחירות. אבל עדיין אנחנו במקום שבן יוחנה מכנה, בעקבות אשכול נבו, "בורגניסטאן".
ההפקה המוזיקלית (של עמיר לב, כאמור) והנגינה של להקת “Tree” נותנות מסגרת מתאימה לסיפורים של בן יוחנה: רוק אקוסטי רך, הרבה גיטרות, קצת כינור. מזכיר את הסאונד של "עוד מעט" של אהוד בנאי. זה צליל שמצליח להביא קאנטרי/פולק אמריקאי ממחוזות הדילן פינת יאנג ולגרום לו להישמע ישראלי ולהשתלב יפה עם העברית הנהדרת של בן יוחנה.
כדאי להקשיב לשירים של משה בן יוחנה ולחברים שלו מ-Tree. כדאי להקשיב ולהסתכל במילים כי אוסף מעולה כזה של סיפורים קצרים לא מגיע לכאן כל יום.
אגב כל יום. "כל יום" הוא באוזני השיר הכי יפה באלבום. "אתה ואני ומיטל" הוא אלבום ארוך יחסית למה שהתרגלתי אלי בזמן האחרון (במספר שירים, לא באורך האמיתי). דווקא האורך הזה גורם לרצועה הלפני אחרונה באלבום להפתיע עם ההרמוניות והמילים. כיף גדול.
COMMENTS