בציר מקומי: אלקנה כהן על יצרני גיטרות ישראלים

צילום: אפקט

צילום: אפקט

אני רוצה לגלות לכם סוד: מייצרים גיטרות בארץ. אפילו גיטרות מצוינות.

קצת חבל שזה סוד, למען האמת, וכדאי שזה יפסיק להיות, כי התופעה הזאת רק תלך ותיעשה יותר מעניינת ככל שהיא תגדל ויותר אנשים יכירו אותה, אז הנה זה: מייצרים גיטרות בארץ. גיטרות טובות, בייצור לא המוני. חלקן כבר מוכר בכל העולם, אחרות עוד תהיינה.

במסגרת שבוע העיצוב בירושלים הזמין ניר יוגב, מחנות כלי הנגינה "אפקט", שלושה בוני גיטרות (ובונה אפקטים אחד) לאירוע חשיפה בקומה התחתונה של מרכז "כלל", והזמין את הציבור הרחב. הלכתי גם. לראות, לנגן ולשמוע את הסיפורים של האנשים האלו.


שרית קליינמן מנגנת על גיטרה של אורפלד

מה שמשותף לבוני הגיטרות הישראליים (ואני מתאר לעצמי שלבוני גיטרות בכל העולם) היא ההחלטה לשים הכל בצד ולהשקיע את החיים בבנייה, בעיצוב, בנגרות, באלקטרוניקה ובעיקר בצלילים. גיטרות הן יצורים מעניינים ומגוונים ומספר הגישות לבניית (או קניית) גיטרות גדול בערך כמו מספר הגיטריסטים. האירוע במרכז כלל הפגיש בין גישות שונות. היה שם טל מקמל ממעלה אדומים, שהחברה שלו, “McMull Guitars” מייצרת גיטרות בעיצובים קלאסיים והוא מתמקד בהקפדה על איכות העץ ועל ייצור עצמי של כל חלק בגיטרה. היה שם דייגו גרינפלד, אחד השותפים ב"Orfeld Guitars", שבונים גיטרות בעיצובים הרבה פחות שגרתיים, בשילוב אלמנטים ממתכת וטכנולוגיות חדישות. לצד הנגרים היה גם מאיר יעקב איפרגן, איש התעשייה האווירית בעבר, שבונה גיטרות מסיבי פחמן – אותו החומר המשמש לבניית מטוסים ללא טייס – ומביא איתו בשורת חדשנות ושינוי.


מיקי הררי על גיטרת סיבי פחמן של מאיר איפרגן

הרבה נשמה מושקעת בתוך הגיטרות כחולבן האלו: מקמל מספר כמה הוא רצה לעבוד עם הידיים ואיך הוא למד אנגלית בשביל לקרוא ספרי הדרכה לבניית גיטרות. איפרגן מספר על שנים של לילות לבנים בסדנה, של אבטיפוסים שלא נשמעו כמו שהוא רצה שהם ישמעו והוא נאלץ להתחיל את כל העבודה מחדש. גרינפלד מספר על הצורך לאזן בין הדמיון הפרוע שלו לטעם של הקהל בישראל ובכלל.
העבודה הקשה משתלמת כנראה, לפחות לפי האור בעיניים של האנשים האלו. הם יוצרים צלילים, ואנשים בעולם כבר שמים לב וקונים את הגיטרות האלו. מייקל בנסון מנגן על בס מסיבי פחמן של איפרגן, שהעיניים שלו נדלקות כשהוא מדבר על האיכויות של החומר הזה. מקמל מוכר גיטרות בכל העולם, אחרי שהוא מביא עצים מכל העולם, ודופק עליהם אחד אחד לוודא שהם נשמעים מספיק טוב.


גבע אלון מנגן על גיטרה של מקמל

בהופעה שהיתה בסוף הערב על הכלים הישראליים ניגנו בעיקר בלוז ורוקנרול אמריקאים, אבל למוזיקה היה טעם ישראלי, של גאווה מקומית, וגם תחושה של שותפות בסוד שמור.
הגיע הזמן שהסודות האלו יפרצו החוצה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0