כמה שירים אפשר עוד לכתוב על אמריקה? אלבום חדש לרד הוט צ'ילי פפרז

red-hot-chili-peppers-the-getaway-album-artwork-1462459289-list-handheld-0

באלבום החדש של הפפרז יש שיר שלא מדבר על לוס אנג'לס, או על קליפורניה בכלל. הוא מדבר על דטרויט. אנתוני קידיס מספר על העיר שהפגישה את הFאנק של ג'ורג' קלינטון עם הPאנק של איגי פופ, והא עושה את זה בסגנון שמזכיר את איגי פופ בסגנון השירה ובהרמוניות של הפזמון, יותר מכל דבר שהפפרז עשו אי פעם.

אין ב-"The Gateway" דברים שלא שמענו אף פעם, אבל יש בו צלילים שלא שמענו אף פעם אצל הפפרז. רכות ועדינות שמושפעת מההפקה של דיינג'ר מאוס, הפסנתר של אלטון ג'ון (טוב, רק בשיר אחד), וכנראה מהגיטריסט העדיין די חדש של הפלפלים, ג'וש קלינגהופר.

האלבום החדש של הפפרז יוצא בשבוע בו מציינים 28 שנים למותו של הגיטריסט הראשון של הלהקה, הלל סלובאק. מאז מותו של סלובאק, ניגנו בפפרז ארבעה גיטריסטים, שלושה מהם כחברים קבועים, וכל אחד מהם לקח את הלהקה לכיוון אחר: סלובאק הושפע מPאנק ומת'ראש מטאל, והמוזיקה של הפפרז היתה מהירה וקצבית בהתאם. כשג'ון פרושיאנטה הצטרף ללהקה בסוף 1988, הוא הביא איתו כיוון מלודי ושקט יותר, שהיה נוכח בעיקר באלבום Blood Sugar Sex Magic מ-1991. ואז הוא עזב. דייב נבארו שהצטרף מאוחר יותר (לפניו ניגן עם הלהקה אריק מרשל) הביא איתו ריפים כבדים ואפלים שנשמעו כמו אליס אין צ'יינז וסאונדגארדן, ואז עזב גם הוא. פרושיאנטה חזר ללהקה ב-1999, עם מוזיקה אפילו עוד יותר מלודית, מצד אחד, אבל עם צלילים יותר נסיוניים מצד שני. עשר שנים אחר כך, הוא פרש מהלהקה הסופית והוחלף על ידי ג'וש קלינגהופר, הגיטריסט הנוכחי של הלהקה.

הלל סלובאק

הלל סלובאק

עם קלינגהופר, הפפרז נשמעים הרבה יותר כמו להקת אר אנ' בי, אפילו פופ, במובן הטוב של המילה: ב“The Longest Wave" אפשר לשמוע ריף נוגע ללב, מהסוג שאף פעם לא היה נוכח אצל הפפרז, ב"Encore”" יש מקהלה, ב"Dark Necessities" יש פסנתר נשמה עמוק (שמנוגן על ידי פלי), וב“Sick Love” אפשר כאמור לשמוע את הפסנתר של אלטון ג'ון – לא אורח מובן מאליו אצל הלהקה שהלל סלובאק ניגן בה לפני שלושים שנה.

יש שניים שלושה קטעים באלבום ("Hey Yo", למשל) שנשמעים כמו נוסחה ל"כך תכתוב שיר של רד הוט צ'ילי פפרז", או כמו הקטעים המעייפים יותר מהאלבומים הקודמים של הלהקה, אבל בסיכום הכללי, התוצאה מצליחה לרענן ולרגש.

רד הוט צ'ילי פפרז היא אחת הלהקות הוותיקות ביותר שפועלות היום, עם למעלה משלושים שנות פעילות כמעט רצופות. הם כבר לא מופיעים בעירום, רק גרביים לגופם, והמעריצים כבר לא שורפים איצטדיונים. המפיק הוא לא אגדת הפאנק ריק רובין אלא איש האינדי דיינג'ר מאוס, וכלי מיתר ופסנתר בולטים לצד הבס של פלי, אבל הקסם עדיין עובד. שווה.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0