דוד או גוליית? פוסט אורח של בנו שלו על הופעת ההשקה של דוד לביא בתמונע

צילום: קטיה בורינדין

צילום: קטיה בורינדין

הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה לפני 4 שנים באחת מהתוכניות האלה שבעיקר מבזבזבות לנו את כל הזמן. אבל כשצביקה הדר ושאר חברי השופטים ב"כוכב נולד 9" ישבו שם בשקט וספגו את הביצוע עם האינטרפטציה הכל כך אישית שלו ל"מבול" של רונה קינן משהו אצלי קפא. מי זה לעזאזל? שאלתי את עצמי. ומה למען השם הוא עושה בתכנית כזאת? מפה לשם רובנו יודעים שהוא הגיע עד קו הסיום של התכנית ולמזלנו ולמזלו הוא לא שם את הכתר על הראש בסופה.

אנחנו רצים בזמן, ולאחר 4 שנים אני רואה אותו שוב, על בימת תיאטרון תמונע, משיק את אלבום הבכורה שלו – "דוד לביא" (יצא ב-5 במאי ומומן ברובו באמצעות "הדסטארט") ומבין שמדובר באחד מהמוזיקאים הצעירים והמבטיחים יותר שיש לנו כאן ממש מתחת לאף. כבר עם הצליל הראשון של המקל על הסנייר, אפשר היה להבין כי מדובר בהופעה מוקפדת ובעלת סטנדרטים מוזיקליים גבוהים במיוחד. חמוש בהרכב מלא של תופים, גיטרה מובילה, באס, קלידים אלקטרוניים ופסנתר, לביא קיפץ לבמה כמו ילד תמים שנראה כי הוא בעצמו לא הבין מה הולך לקרות. אך מיד שהתחיל לשיר הוא לקח את מושכות ההצגה אליו – אל ליבו. עם מונולוג ישיר, מבוייש וקול רך הוא התחיל לבשר את משנתו המיוחדת. בשיר "אקדח" הקצב האלקטרוני קיבל תפנית רוקנרולית ובין רגע נכנסו לאוזניים צלילי מתכת ודיסטורשיין עצבניים. גם לביא, עם גופו הצנום, שאג את הטקסט הבועט בעוצמה מהפנטת והצלחתי לראות כמה פרצופים אדישים בקהל משנים את מבטם ומבינים שלביא לא בא לשחק. אחרי "אקדח" ההופעה החלה להתעטף ברוק אלקטרוני מפולפל בנגיעות 'בריטפופ' עכשווי. ביצועיו הווקאליים של לביא סומנו במארקר ברגע שהניח את הגיטרה החשמלית ונתן ללהקה המעולה שמאחוריו להוביל. פתאום נזכרתי באותו ילד מבוייש בן 23 ששר באודישן ההוא עם קול מדוייק ועמוק שנישא לגבהים לא נתפשים.

הלחץ הכל כך אותנטי ומקסים של לביא הורגש מעת לעת, אך זה לא הפריע למכלול השלם. ציפיתי לשמוע מוזיקה יותר בועטת, מנסרת ואפלה שמתחברת לי מאוד עם לביא ועם ההשפעות הברורות שלו מרדיוהד, אך קולו, ביחד עם הסאונד המעולה והטקסטים המאוד אישיים, יצרו רגש חזק לא פחות וגרמו לי להתמסר באבסולוטיות לכל שיר ושיר. באמצע ההופעה, חברי הלהקה ירדו מהבמה ולביא נעלם אל מאחורי הפסנתר. לא הצלחתי לראות אותו, אבל הבנתי שהקהל עומד לשמוע עכשיו כמו שצריך את היכולות המוזיקליות שלו. הטוויסט האקוסטי בעלילת ההופעה הביא אותי ואת הקהל למחוזות אחרים וכל כך רגישים. בכל פעם שעלה עם הפלצטו הייחודי שלו, הרגשתי הבזקים של חשמל בין האנשים שפקדו את החלל האינטימי של תיאטרון תמונע. ללא ספק, אחד הביצועים הטובים של הערב שהביא אותי ישר למסקנה שעומד מולי זמר שיכול לעשות הכל, אולי אפילו לבצע שירי הלל לישו באחת הכנסיות בדרום ארצות הברית. אחרי אותו השיר חזר לביא ללהיטיו המוקדמים ("נפרדנו כך", "שני חדרים") וגרם ללא מעט אנשים ומעריצים בקהל לשיר מילה אחר מילה. בנוסף, הוא שילב בפלייליסט קאבר מעולה לשיר Home של Depeche Mode שהורגש כי נבחר בקפידה וישב בול על סגנון ההופעה.

בהדרן עלה לביא לבצע את השיר "הכניסיני תחת כנפך" אותו הוא מבצע בשנים האחרונות. סיומת אפית שמסמלת כל כך טוב את המעבר מדוד בן ה-17 שחזר בשאלה אל גוליית בן 28 עם מלא תשובות (או שאלות חדשות). רגע לפני שפתח באקורד הראשון אמר לביא משפט שהשאיר אצל כל אחד ואחת בקהל סימן שאלה ולטעמי סיפק את הסיומת הכי מדוייקת שיכולה להיות – "הייתי אומר שהחיינו אבל אין לי כיפה אז אברך בדרך אחרת".

תגובות

וורדפרס: 1
  • comment-avatar
    עודד שלם שנה 1

    הייתי. היה יוצא דופן ונפלא

  • DISQUS: 0