לוקח פיקוד: על ההופעה של גילי יאלו בבסקולה בשבוע שעבר

גילי יאלו

צילום: גאיה סעדון – Gaya's Photos

גילי יאלו, יוצא הזבולון דאב סיסטם, שבימים אלה עובד על הוצאת אלבום שאמור לצאת בקיץ, הגיע לבסקולה ביום רביעי להופעת בכורה שלו עם ההרכב החדש. יאלו עצמו כבר לא חדש בסצינת המוזיקה הישראלית. קרוב לעשר שנים עם הזבולון דאב סיסטם זה כבר קילומטראז' לא קטן. עם זאת, אחרי שהחליט לצאת בקריירת סולו, ומכיוון שהאלבום עדיין בתהליכי הקלטות, אין הרבה חומר באינטרנט שאפשר להסתמך עליו כהכנה להופעה. וכך עיקר התוכן שיכולתי להסתמך עליו היה בראיון שעומר אסייס ערך עם יאלו כאן בקולומבוס לפני כחודש. בכל זאת, ממה ששמעתי הנחתי שיהיה לכל הפחות חביב. מזל שהציפיות שלי היו מוטעות, לא היה חביב, הייתה הופעה מעולה וסוחפת.

ההופעה נפתחה כשההרכב כולו חוץ מיאלו עלו על הבמה והתחילו לנגן במקצב גרובי מוזיקה אתיופית. אפשר להגיד שזה אחד מהדברים שלי קסמו בהופעה. השילוב הזה של גרוב שמגיע מהמוזיקה האמריקאית יחד עם המקצב המהיר והכאוטי של המוזיקה האתיופית מרגיש מאוד טבעי ומתאים. וזה כנראה הרבה בזכות ההרכב שמלווה את יאלו. בן אילון על התופים, אמיר שדות על הבס, יונתן אלבלק בגיטרה, נעם חבקין בקלידים וספי רמירז בכבודו ובעצמו בחצוצרה. אהבתי את זה שנתנו להם כמה דקות בהתחלה ובסוף להראות את היכולת שלהם וכמה טוב הם מנגנים ביחד, רגע לפני שיאלו ייקח פיקוד.

ואיזה פיקוד הוא לוקח. מדובר במנהיג להקה בכל רמ"ח איבריו. עצם העובדה שהוא לא מנגן בכלי נגינה בעצמו משחררת אותו מכבלים באופן מילולי וגם לא מילולי. גילי יאלו מקפץ על הבמה בתנועות כתפיים, שר בהתלהבות ומלהיב את הקהל יחד איתו. בו בזמן הוא יודע לתת ללהקה לעשות את שלה, וגם לפנות את מרכז הבמה לסולואים שהופיעו בדיוק במינון הנכון, עם נגיעות מהחצוצרה של ספי רמירז, שיודע להתאים את הסגנון שלו לכל שיר, והתיפוף המלהיב והאנרגטי של בן אילון (שבכלל הגיע חולה להופעה, על פי יאלו).

הרפרטואר של יאלו באלבום החדש מגוון מאוד. ראשית, יש קאברים של זמרים אתיופים כמו Ashkaru של Mahmoud Ahmed, או Sab Sam של Tsahaye Yohannes (שני הסרטונים מלמעלה). שניהם כמובן קיבלו חיזוק של גרוב ורוק מערבי שבעיניי גרם לגרסת הכיסוי להתעלות על המקור. לצד הקאברים יש גם שירים מקוריים של יאלו, רובם באנגלית, אבל לעיתים יש נגיעות אמהריות, כמו הסינגל הראשון שיצא מהאלבום ואחד מהשירים הראשונים שבוצעו בהופעה:

כשקוראים את המילים של השיר הזה מבינים שבחזרה של יאלו לשורשים האתיופיים יש גם אמירה תרבותית ואולי אף פוליטית, וגם ממש קריאה לפעולה:

They Banishing The Music That We Play
They're Vandalizing Our Culture Day By Day
Making Our Leaders Look Like Fools
Ignoring Our History In The Schools…

…A Lasting Faya Burning In Our Soul
They Fear This Power So They Keep Us Small
Brothers And Sisters Can't You See
Only we Can Set Us Free

Hyloga Hyloga Yeho , Hyloga Hyloga Ho

השיר שסיים את החלק של טרום ההדרן היה בעיניי אחד מהשיאים של הערב, הוא "יווין הרגיטו" שבוצע במקור ע"י אלמייהו אשטה בשנות השישים. לעומת אשקרו וסאב סאם שהם קצת יותר מודרניים, פה מדובר בשיר שממש נטוע במסורת. למרות שהקצב עדיין מהיר ומקפיץ, המלודיה עצמה ובעיקר הקול של יאלו נשמעו עצובים. הדיסוננס הזה גרם לשיר הזה להיות מאוד ייחודי בערב הזה. הייתי רוצה לדעת על מה השיר מדבר.

במעבר חד, בעלייה חזרה להדרן, יאלו והלהקה ביצעו קאבר על ספידים ל-"I Love You More Than You'll Ever Know" של Blood, Sweat & Tears, אחרי עוד שיר ששילב רגאיי ומוזיקה אתיופית. יאלו, שניכר שהתרגש, הודה ללהקה ולקהל, שמלווה אותו בתהליך הלא פשוט של יציאה לקריירת סולו. ההופעה הזאת בעיניי הראתה שיש עוד הרבה למה לצפות מיאלו.
באנגלית, עברית או אמהרית, במסר החברתי תרבותי וגם במוזיקליות, יש לו עוד המון מה להגיד.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0