ליקוטי תפילות: על האלבום החדש של ברי סחרוף

לפני הרבה שנים קוטנר טען שבגלי צה"ל משדרים גם מוזיקה מזרחית – לדוגמה אהוד בנאי וברי סחרוף. האמירה הזאת זכתה לביקורת רבה ומוצדקת לאורך השנים, אבל האזנה ל"ליקוטים", האלבום החדש של ברי סחרוף, גורמת לתהות קצת על ההגדרות החביבות עלינו כל כך. הפייטן ר' דוד בוזגלו והמשורר פעיל הקשת הדמוקרטית המזרחית סמי שלום שטרית מוצאים עצמם באלבום הזה יחד עם אלתרמן ואברהם חלפי, מלווים באהובה עוזרי ובצליל שהוא כבר הרבה יותר מ"רוק ישראלי".

ברי סחרוף מסתובב עם אותה להקה כבר הרבה זמן. אחרי שנים של חיפוש צליל, ונגנים מתחלפים, ברי גיבש סביבו חבורה של מוזיקאים מיוחדים, מאורן לוטנברג הרוקיסט ועד שי צברי הפייטן, שהוא רואה בהם שותפים מלאים ביצירה. הצירוף של החבורה הזאת עם טקסטים שגם הם באים מחוזות שונים של הישראליות, לחלוטין עומד במבחן הציפיה.

maxresdefault

האלבום נפתח בקטע אינסטרומנטלי – אחד מתוך שלושה באלבום. צלילים אלקטרוניים מונוטוניים פוגשים גיטרות פסיכדליות ומקהלה, בקטע אפל שהיה יכול למצוא את עצמו בקלות באלבום של מינימל קומפקט. שני הקטעים האינסטרומנטליים האחרים מכשפים לא פחות: "איו" ההזוי מנסה לתאר באמצעות ריף גיטרה ממסטל וג'אז מטריד מנוחה את הנופים הגעשיים של איו, אחד מירחי כוכב הלכת צדק, ו-"טווס כחול לבן" מארח את אהובה עוזרי בתוך חפלת רגאיי ים תיכונית/חללית.
ובחזרה אל המילים – באלבום הבכורה שלו "הכל או כלום", התנסה ברי בהלחנת שירה "גבוהה": טשרניחובסקי, יונה וולך, אבידן ואחרים מצאו את דרכם לשירי ניו וויב אפלוליים. "ליקוטים" הולך צעד נוסף קדימה בעניין הזה: הוא גורם לאלתרמן להישמע כמו פייטן, לאברהם חלפי להישמע עדכני בישראל של 2016 ולסמי שלום שטרית להישמע כמעט כמו פזמונאי. במקום מסוים זה מזכיר את "אדומי השפתות", בו העניקו ברי ורע מוכיח עטיפה חדשה ומגניבה לפיוטים בני 800 שנה, והצליחו לעשות כבוד לטקסטים בלי להיות כבדים מדי.

הקטע הרביעי באלבום, "אלי למה עזבתני", הוא שיר שעוד ידברו בו רבות: המילים נכתבו על ידי הפייטן יליד מרוקו ר' דוד בוזגלו, שזוכה להתעניינות מחודשת לאחרונה (כדאי לראות את הסרט "שיר ידידות" שיצא עליו לאחרונה). המילים "דתיות" מאוד, ועוסקות בצרות החורבן והגלות, וברי בחר לשמור על הלחן המרוקאי של השיר, וגם על הח', הע' והר' הגרוניות. הכיוון שהשיר תופס מדקה 03:00 בערך מעביר את כאב החורבן והצרות בצורה מדויקת.

ברי עם הפייטן חיים לוק

ברי עם הפייטן חיים לוק

את הכבדות של הפיוט מאזנת הגרסה הקלילה ל"שיר בנאלי" של אברהם חלפי. לחן סחרופי טיפוסי, עם גיטרות וסינתיסייזרים רכים, שמיד מתחבר לפסנתר לא טיפוסי ול"כשייתמו המילים" – שיר קצרצר של סמי שלום שטרית, שמולחן פה בפעם הראשונה. משם ל"טווס כחול לבן" שכבר הוזכר.
לבסוף, "רחובות סגולים" של אודי שרבני מקבל את אותו ליווי מונוטוני הזכור מתחילת האלבום, גיטרות כבדות ואפלות ומקצב לא ברור שמסיים את "ליקוטים" בתחושה כבדה של חוסר מנוחה, אבל עם פשטות ואנושיות:

מָה שֶׁנִּשְׁאַר כָּרֶגַע 
מָה שֶׁנִּשְׁמַר 
אֲנָשִׁים בְּדֶרֶךְ כָּל מָחָר.

"ליקוטים" יצא בשקט, כמעט בסתר, גורם לנו לשכוח שמדובר באחד האמנים הכי חשובים שפועלים כאן בשלושים השנים האחרונות. ברי לא עושה לנו חיים קלים כאן: הלחנים לא כולם קליטים, המקצבים לא שגרתיים, זה לא "חם על הירח". זה ברי סחרוף 2016, הכי מתאים שיש לישראל 2016.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0