לדברים טובים שווה לחכות: סיקור האלבום החדש של רדיוהד, שיר אחר שיר

בדיוק לפני שבוע נשמעה השריקה הראשונה, ומיד לאחריה הקריאה: "כולם לעלות לרכבת ההייפ!".
רכבת של שמועות, ספקולציות, מחיקה מהאינטרנט וחזרה עם שני סינגלים שונים לחלוטין. מה זה שונים? חושך ואור, שמיים וארץ.

מצד אחד, Burn The Witch – השיר אולי הכי שמח שרדיוהד הוציאו, מול Daydreaming, שיר שגורם ל-Videotape שמסיים את In Rainbows בדמעות להישמע כמו מארש צוהל.

זה לא רציני לכתוב ביקורת על אלבום של רדיוהד אחרי שמיעה אחת, אבל הקפטן ביקש יפה ואף איים, אז קבלו סקירה קצרה של האלבום החדש של רדיוהד, שיר אחרי שיר.

Burn The Witch – שיר רדיוהד קלאסי, אולי קלאסי מדי. ביטים פריכים, תום יורק מושך עם הקול שלו וואן ליינרים קליטים כמו We know where you live, בייסליין יפה והכל עובד פשוט מצוין.
בתור סינגל, האכזבה היא שהוא לא ממש מגיע לשיא וגם לא מחדש יותר מדי – נשמע כמו דברים שיצאו ב-Amok ו-In Rainbows ואפילו השם של קולדפליי נזרק לאוויר כששומעים את כלי המיתר. התחלה טובה, אבל עדיין לא מה שאנחנו צמאים לו אחרי חמש שנים של שתיקה.

Daydreaming – אחרי שבולעים את הממתק הראשון, השיר (והסינגל) השני מהאלבום כבר הרבה יותר קשה לעיכול (בקטע טוב, כן?). אם מישהו היה מבקש ממני לתאר חלום הזוי בשיר, כנראה שככה זה היה נשמע.
קטעי פסנתר שחוזרים על עצמם ובכל זאת לא נשמעים אותו דבר בכל לופ, קטעים שמוקלטים אחורה ומואטים, כל מיני צלילים עמומים שלא נשמעים כמו שום דבר ששמעתם בעבר. זה כבר יותר בכיוון.

Decks Dark – הופה, הנה מגיע שיר עם קצת יותר גרוב. תום יורק בלי אפקטים קוליים, נקי, זך ונשמע פשוט נהדר. וגם מפציעה כאן מקהלה שעוד תשוב בשירים נוספים בהמשך.
גם קולין ופיל קצת משתחררים כאן עם בס ותופים נקיים, ללא אפקטים. בינתיים, זה השיר שהכי תפס אותי באלבום.

And in your life, there comes a darkness
This spacecraft blocking out the sky
And there's nowhere to hide
You run to look back and you call on your knees
But it's the loudest sound you've ever heard
Now we're trapped, we're dark cloud people
We are helpless to this
In your darkest hour

Desert Island Disk – אחרי שלושה שירים שונים לחלוטין, גם השיר הרביעי מתקיים בעולם נפרד משלו. כמעט בכל אלבום יש את השיר האקוסטי יותר, "Faust arp" ב-In Rainbows, השיר I Will ב-Hail to the thief ואפילו How to disappear completely באלבום האלקטורני ביותר של הלהקה kid-a.
עד כמה אקוסטי? הגיטרה האקוסטית מזכירה לעתים אפילו את ניל יאנג או ניק דרייק.

Waking up, waking up from shutdown
From a thousand years of sleep

Ful Stop – שיר חמישי, הגיע הזמן לשמוע משהו שבאמת לא שמענו כמותו מרדיוהד. אחרי שלוש דקות קצת מונוטוניות (משמיעה ראשונה, לא באמת שומעים הכל עם כל כך הרבה שכבות סאונד) השיר עולה הילוך והופך לחגיגה של צלילים, ואפילו אפשר לזהות עבודת גיטרה מאד גרינוודית. טוב שבאת ג'וני.

You really messed up
You really messed up this time

Glass eyes – מכירים את הרגע הזה שאתם מגיעים למקום חדש בחיים וכל מה שבא לכם לעשות זה אחורה פנה? אז השיר הזה מדבר על זה. שיר שיעשה לכם נעים באוזניים, במיוחד עם אוזניות טובות. קטע אינטרו פסנתר מהפנט שרק מחכה לקול של תום יורק שיפלח אותו. מבחינה טקסטואלית, לא זוכר עוד שיר של רדיוהד שמתחיל בשיחת טלפון/מייל/הודעת טקסט.

And I'm wondering, should I turn around?
Buy another ticket
Panic is coming on strong
So cold, from the inside out

Identikit – שיר שמסתובב בהופעות כבר כמה שנים (מ-2012). מספיק זמן כדי שהמעריצים יתחננו לגרסת אולפן שלו (חכו, חכו להמשך)
לבבות שבורים, מורידים גשמים – ככה תום יורק שר, והמקהלה חוזרת אחריו בשיר שיחסית לעגמומיות של רדיוהד נשמע קצת כמו חפלה ים תיכונית (הכל יחסי, כן?).

ככה הוא נשמע ב-2012, היום הוא כבר נשמע קצת אחרת:

http://www.youtube.com/watch?v=RkROR4itLKc

When all I see you messing me around
I don’t want to know

The Numbers – מעריצי רדיוהד זוכרים הכול. הכול! כל פיפס שניגנו בהופעה, כל שיר חדש, כל אינטרו פסנתר. תום יורק ניגן את השיר הזה (ועוד שני שירים מהאלבום) בסוף 2015 בפריז.
באופן אישי, זה השיר שלו חיכיתי יותר מכל (או כך חשבתי, חכו להמשך כבר אמרתי?).
כשרדיוהד הוציאו קליפ של ציפור מצייצת, וקראו לחברה החדשה שלהם "פזמון שחר" – חשבתי שאנחנו הולכים לעוד אלבום סביבתי כמו TKOL, בעוד שהקודם דיבר על עצים, זה יעסוק בציפורים. וואלה יופי.
השיר הזה במקור נקרא Silent spring – ספר ומושג סביבתי שמדברים על היום בו חומרי ההדברה ישמידו את הציפורים. השיר, שעבר שינוי שם ל-The Numbers בעצם אומר: הטבע חכם יותר.
שאר האלבום, למרבה ההפתעה ומרושם ראשוני, נשמע פחות סביבתי והרבה יותר אישי, אולי בעקבות הפרידה של תום יורק מאשתו (תחזרו אחורה ל-Daydreaming ותקשיבו לאנחות בסוף, נשבע לכם שהוא אומר Half of my life הפוך).
עוד שיר מושלם באלבום שמסתמן משמיעה ראשונה כממשיך ראוי לIn Rainbows ו-Ok Computer (טוב נו, ו-Kid-a).

We call upon the people
People have this power
The numbers don't decide
Your system is a lie
The river running dry
The wings of a butterfly
And you may pour us away like soup
Like we're pretty broken flowers
We'll take back what is ours
Take back what is ours

Present Tense – פייר. זה השיר שהכי התקשתי לקלוט, כשהתחלתי לכתוב אפילו החמרתי וכתבתי שלא התחברתי אליו (מחקתי אחרי כמה שמיעות). כמו בכל שיר של רדיוהד, האזנות נוספות יגלו דברים שלא שומעים בהאזנה ראשונה, שניה ושלישית. מקצב מאד לא רדיוהדי, קצת קאריבי/סמבה?
הגיטרות מאד מזכירות את In Rainbows (במיוחד את Reckoner המעולה ו-Nude). בניגוד לאלבומים הקודמים בהם תום יורק מלווה את עצמו, כאן הוא מלווה שוב במקהלה, בשיר הזה על ידי קול מאד אלוהי שעוטף את השיר באופן די מושלם. מאמין שעם כל שמיעה תתאהבו בו יותר.

Self defense
Against the present

Tinker Tailor Soldier Sailor Rich Man Poor man Beggar Man Theif – עד עכשיו הזכרתי את כל חברי הלהקה, חוץ מאד, הגיטריסט שמאז Ok Cumputer בקושי נגע בגיטרה והתעסק עם קופסאות משונות, תופים, תופי מרים, מכונות תופים, מצילתיים, קסטנייטות, אפקטים ולפטופים. אין לי יותר מדי מה להגיד על אד, אבל לא יכולתי להזכיר את המפיק של רדיוהד Nigel Godrich בלי להזכיר אותו קודם.
קשה להתעלם מטביעת האצבע שלו בשיר הזה, ולכן, אם תשמעו אותו ותחשבו על Sea Change תגידו לעצמכם בראש "נייג'ל, אתה כזה ממזר". מעניין לשמוע מה הוא יעשה עם RHCP באלבום הבא שלהם, אולי הוא סוף סוף יגרום להם להישמע כאילו זה לא 1991 בחוץ.
אה, והמילמולים מהסוף של Daydreaming חוזרים גם כאן בסוף השיר.

All the holes at once are coming alive, set free
Out of sight and out of mind, lonely
And they pray

True Love Waits – אז, לשיר הזה חיכינו. מה זה חיכינו. כשרדיוהד הופיעו בארץ בשנת 2000 הם פינקו את הקהל הישראלי שהגיע להופעה השניה בסינרמה בממתק אמיתי, השיר True Love Waits, חביב הקהל שלא נשמע בהופעות משנת 1995. כשתום יורק פותח את הפה ושר I'll drown my believes אף אחד באולם לא פוצה פה, בכל הופעה.
השיר שמחכה, אולי הכי הרבה זמן מכל הקטלוג של רדיוהד, שניסו להקליט אותו בסשנים של Kid-a ו-Amnesiac סוף סוף מקבל גרסת אולפן ועבדכם הנאמן לא יכול שלא להתרגש בטירוף.
שיר האהבה המתוק הזה, שיש בו שורה שנכתבה בעקבות כתבה שיורק קרא על פעוט שנשאר לבד בבית במשך שבוע ושרד רק על ממתקים, מביא את האלבום המצוין (לא ממהר להגיד מושלם) לסיום מהסרטים. כשרדיוהד של שנת 1995 פוגשים את רדיוהד של שנת 2016.
בסוף השיר נשארתי עם מחשבה אחת שאי אפשר להימנע ממנה – האם מדובר במתנת פרידה? תשלום חוב למעריצים שמוכנים לחכות בשקיקה למעלה מחמש שנים לאלבום ומוכנים לחכות לשיר 20 שנה.
כמו שאומרים, True Love Waits. היה שווה לחכות!